מתעצבנת מכל דבר- הייתכן? עצות |עזרה

יפעתי4

New member
מתעצבנת מכל דבר- הייתכן? עצות |עזרה

שלום לכולכם, בתי המקסימה בת השנה וחודשיים פיתחה לאחרונה התנהגות מאוד מציקה, כל דבר שלא מסתדר לה או שהיא רוצה ולא מקבלת היא ישר מתחילה לבכות ולצעוק בתגובה, סיטואציה שיכולה לחזור על עצמה כל 5 דקות לפחות, מה שמוציא אותנו מדעתנו וגם גורם לנו לסימני שאלות כיוון שעד לפני זמן לא קצר היא הייתה ילדה נוחה ורגועה מאוד שלרוב אם בכתה היה לכך איזשהו הסבר הגיוני (רעב, קקי, רצון סביר בתשומת לב, כאב וכו'). האם זו התנהגות סבירה לגיל שלה? האם יכול להיות שזה קשור במשהו לפעוטון בו היא נמצאת? כלומר, שהיא לומדת מן הילדים שם איך להתנהג? או אולי זה קשור לזה שיש לה לאחרונה פחות זמן אמא כי התחלתי ללמוד וגם קצת לעבוד במקביל? או אולי זו בכלל סיטואציה נורמלית לחלוטין שאנחנו פשוט צריכים להתרגל אליה? אנא, אשמח לדעות. תודה מראש.
 
גיל שנתיים הנורא

כן- זה מתחיל הרבה לפני גיל שנתיים, מהשנה השניה לחיים (כלומר אחרי גיל שנה) ומתאפיין בהתפרצויות זעם, צרחות, בכי, הרבצות, השתטחויות על הרצפה וכו'. החדשות הטובות- זה עובר על כולם. החדשות הרעות- זו תקופה לא קלה ודי ארוכה.... ולדעתי הדרך הכי טובה לטפל בזה היא לתת לה מחמאות כשהיא טובה (את משחקת נהדר, את אוכלת יפה וכו') ולהתעלם לגמרי מכל התפרצות. כמו שאמרו לי "אם אין קהל אין הצגה. ואם יש קהל יהיה גם הדרן...."
 

yaelia

New member
נשמע לי שזה נגרם מתסכול

יש לה רצונות אבל לא דרך מילולית להביע אותם. הדרך שלה לתקשר ולדרוש את ההבנה שלכם היא בצרחות או בבכי. אוטוטו היא תתחיל לדבר וזה יפסק לתקופה מסוימת (ואז היא תתחיל להיות עצמאית ותרצה דברים אחרים וזה יחזור שוב, אל דאגה). תנסו להבין אותה ולכוון אותה 'את יכולה להראות מה את רוצה', 'את רוצה עזרה בX'. וכמובן לבקש לא בבכי ולא בצרחות אלא שתראה לכם פיזית.
 
מה גורם לשינוי בהתנהגות

"פחות זמן אמא" היא סיבה מאוד משמעותית שיכולה לגרום לסימני מצוקה ורגרסיה של הילד. החיפוש שלך אחר הסיבה לשינוי הוא כיוון נכון. הרבה פעמים הבנה של הגורמים לשינוי מקלה עלינו כהורים למצוא את העזרה שהילד זקוק לה. אם אכןיש שינוי משמעותי במשך הזמן שאת נמצאת איתה- זו בהחלט יכולה היות הסיבה לשינוי בהתנהגות הילדה. ואז אני יכולה לחשוב על שלושה כיווני התייחסות במקביל- האחד: בזמן המשותף שכן יש לך איתה, להקדיש בעיקר לה (ולהשתדל פחות לכביסות, ניקיון, וענייני בית אחרים- שבימים רגילים אנו מקדישים להם זמן לא מועט...) והשני: זו להבין שזו אכן תקופת הסתגלות. אני מניחה שגם לך לא פשוט לחזור ללימודים ולעבודה ולהפחית מזמנכן המשותף. זו תקופת הסתגלות שדורשת סבלנות ותשומת לב. השלישי: לשתף את בן זוגך בעניין ולנסות לבדוק אפשרות שגם הוא ירתום מנכחותו ביתר תשומת לב בתקופה זו.
 

mentorit

New member
ומה לגבי המצב הבא

ילדה בת שנה ו-8 חברותית ועליזה. אבל כשהיא נכנסת לקריזה...מרביצה לי בפנים ומושכת לי בשערות מה עושים בדקה הזאת?
 

lulyK

New member
מה שאני עושה,

זה להגיד לו שאני לא מוכנה להחזיק בידיים/לשבת ליד מישהו שמכה אותי, וזזה הצידה.
 
למעלה