מתנות - העיקר הכוונה ?

[רותי ע]

מתנות - העיקר הכוונה ?

לחברה שלי נולד תינוק. ילד ראשון ונכד ראשון להוריה. לברית הם הביאו מתנה-משחק פעילות. היא ממש נעלבה, אמרה להם והם נעלבו. מה אתם אומרים? האם העיקר הכוונה או שמותר לצפות מאנשים מסויימים ליותר?

 

[rachell]

סליחה

אבל לא מביעה דעה על סכסוכי אחרים - יותר מידי מסוכן במיוחד משפחתיים האם הם לא העבירו כספים: מימנו את הברית, קנו את כל הציוד, משלמים את המשכנא - כוונתי להוריה

 

[anat30g]

אולי אני חיה על פלנטה אחרת../images/Emo112.gif

אבל אצלנו (אצל כל מי שאני מכירה מסביב) הסבא והסבתא מצד האמא קונים לרך הנולד (הבכור/ה) עגלה. הסבא והסבתא מצד של האבא ממנים מיטה ושידה... וגם קונים ליולדת תכשיט ... זה מה שאני יודעת שנהוג בלידה ראשונה...

 

[אירית של מורן ומתן]

אם כך אני זו שחיה על פלנטה אחרת ../images/Emo8.gif

מפני שאנחנו לא קיבלנו מימון לכלום בילד ראשון ולא בשני, לא למשכנתא ולא לסגירת מינוסים בבנק. אז בראשון התאכזבתי, אבל בשני כבר לא ציפיתי ולא התאכזבתי. ואני גאה בעצמנו על כל הישגנו ללא תמיכה של אף אחד

 

[עירית ל]

בטח!

הם עוזרים לה? תומכים בה? שומרים עליו? מחבקים ומנשקים? אני ממש לא זוכרת מה ההורים שלי נתנו לנו כשיונתן נולד (למרות שבטח יותר דומה לכסף מאשר למשחק), אבל אני כן זוכרת כל יום וכל שעה כמה נהדרים הם. אם כבר, אני רוצה לקנות להם מתנות. ואם הם קונים לי או ליונתן אני תמיד שמחה, בין אם מתנה גדולה או קטנה.

 

[לאה_מ]

כשמקבלים מתנה אומרים "תודה".

ולא מתחילים להתקטנן ולהתחשבן, כי זה הורס את כל הכיף. אם ההורים של חברתך הם הורים אוהבים, תומכים, מעניקים - ואין לזה שום קשר לכסף - אשריה וטוב לה. אם לא - כל המתנות בעולם לא יפצו על העדר האהבה, הפרגון, האמפתיה, התמיכה. ואגב חשבונות - האם היא נוהגת לעשות חשבונות גם עם חבריה - מי התקשר יותר למי, מי התארח יותר אצל מי, מי הביא למי איזו מתנה לאיזה ארוע... זו שיטה בדוקה לאבד חברים. אז הורים אמנם אי אפשר לאבד, אבל בהחלט חבל לקלקל את הקשר. במיוחד כאשר נולד נכד ראשון, דבר שאמור לחזק את הקשר, ולא לחבל בו. מסרי לחברתך שתשתדל לעסוק באושר החדש שלה, ולא בספירת המתנות.

 

[אירית של מורן ומתן]

זה תלוי...

תלוי במצבם הכלכלי, תלוי בכמה עלתה המתנה ותלוי בעיקר באופי חברתך... אני רק יכולה לספר לה שתמיד יש טוב יותר וגם גרוע יותר - השאלה היא אם היא בוחרת להיעלב או לשמוח. גם אני נעלבתי מאי קבלת כסף ו/או מתנה מהורי בעלי, ועשיתי את הטעות של לריב איתו בגללם ועם הזמן למדתי שצריך להפריד ושהם כאלה ואי אפשר לשנותם ושיש דברים הרבה הרבה יותר חשובים מהם בעולם...

 

[אמנון מרגלית]

שונא מתנות יחיה...../images/Emo43.gif

זאת אחת הסיבות שאני שונא לקבל מתנות ההתחשבנויות שהורסות כל פינה קטנה. ולכן...אני מתיר למשפחתי בימי הולדת שלי לברך ותו לא ! לדעתי מתנה שאין מאחריה כוונה של ברכת אמת אינה שווה את נייר העטיפה... הרבה בריאות

אמנון מרגלית

 

[אמא של תומר]

אז בוא אני אספר לך על המשפחה שלי...

שונא מתנות יחיה? לא תודה, לא אצלינו! נתחיל במשפחה של בעלי: לאחר החתונה חמותי ביקשה רשימה עם כל המוזמנים, וכמה כסף כל אחד הביא, על מנת שבעתיד כשיזמינו אותה לארוע, היא תדע כמה להביא - כמו שהביאו לנו. לאחר הברית הופקה עבורה עוד רשימה, ועכשיו יש לה רשימה לחתונות ורשימה לבריתות. אחרי שנעשה לתומר בר-מצווה (עוד 12 שנים) תהיה לה גם רשימה לבר-מצוות. ואצלי במשפחה, יש כבר חוקים ברורים: כשלאחד האחים של אמא שלי נולד נכד, כל אחד מהאחים מביא סכום קבוע (שלא אנקוב בו כרגע). בני הדודים מביאים כראות עינהם - בדר"כ גם סכום קבוע. "עבור" כל נין, נותן סבא 1000 ש"ח, אלא אם כן הנין קרוי ע"ש סבתא ז"ל, ואז הוא נותן עוד 500 ש"ח. ואוי ואבוי אם מישהו יחרוג מזה.... מה פתאום שמישהו יקבל יותר ממישהו אחר - מה, הוא שווה יותר?!? אבל אני אגלה לכם בסוד, שסבא שלי הכי אוהב את תומר מכל הנינים, אז בחגים כמו חנוכה, פסח, ראש השנה, כל אחד מהנינים מקבל 50 ש"ח מתנה, ותומר מקבל 100 ש"ח.... אבל אל תגלו לאף אחד....

 

[טל של שחר]

אמא של תומר,אני חייבת לספר לך סיפור

כשהיינו קטנים, כל המשפחה (לאימי יש 6 אחים ואחיות) היתה מתאספת בשבתות אצל סבא וסבתא. הבית היה מלא וילדים לא חסרו! בשעות הצהרים סבא שלי היה פותח את קופסת הממתקים שלו ומוציא מתוכה לדר (המשמש המיובש הזה שמגולגל בחבילה)ולכל ילד הוא היה נותן חתיכה. כל הילדים אהבו לדר וחיכו לצהרים. אני אהבתי לדר במיוחד ותמיד הוא היה לוקח אותי הצידה ולוחש לי בסוד: לך, אני נותן עוד חתיכה כי אני הכי אוהב אותך ואני יודע כמה את אוהבת לדר! כל השנים חשבתי כמה מיוחדת הייתי! (אגב סבי מת לפני יותר מעשר שנים) לפני כשנה בערך יצא לי לדבר על זה עם בן דוד שלי, כשסיפרתי לו שאני הייתי מקבלת חתיכה אחת יותר מכולם הוא היה נורא מופתע. הוא אמר לי שגם הוא היה מקבל חתיכה אחת יותר !!! החלטנו לשאול את כל הילדים במשפחה וגילינו שכל ילד היה הילד האהוב ביותר וכל ילד קיבל חתיכה נוספת! סתם בא לי לספר לך את הסיפור כי הוא מאוד יפה בעיני. טל

 

[רותי ע]

באמת סיפור יפה..

 

[_גלית_]

איזה סיפור מקסים ומרגש ../images/Emo23.gif

 

[אמא של דפנה]

אני מצטרפת לסיפור שלך ומוסיפה

אצלנו מאז שאני נולדתי נהוג לקבל כספים ולא מתנות. עכשיו כשסבתא שלי כבר מאד מבוגרת וחיה על קצבה של הביטוח הלאומי היא מביאה דברים קטנים או נותנת סכומי כסף מאד קטנים (בעבר המתנות הכספיות היו ענקיות) שלא לדבר על פתיחת חסכונות לילדות ועוד. אצל ההורים שלי ושל בעלי המתנות מאד חומריות ועדיין ענקיות. אם יהיה לי מינוס בבנק יצעקו עלי אבל אח"כ גם יעזור לכסות ולחיות. אם אני צריכה משהו בבית תמיד ימצא זה שיביא את זה ויקנה ולא יניד עפעף. אם צריך הלוואה הם שם ואפילו לא יזכירו שצריך להחזיר. כמובן שלשלושת הילדות קנו ועדיין קונים כל מה שהן צריכות ואפילו ב"OVER" כמו שאומרים. אמא שלי גם לא מסוגלת להפסיק ולסרוג להן אפודות, סוודים, מכנסיים וכו´ אפילו שהארון כבר צועק הצילו - אין לי מקום. זה המשפחה שלי. אבל אני מכירה גם מקומות אחרים שהדברים הם אחרים והילדים נאלצים על בשרם להשיג בעצמם ובעשרת האצבעות שלהם את הדברים. איזה מזל שיש לי משפחה כזו - אני אוהבת אותם ולא יכולה בעלדיהם ומצד שני הלוואי שילכו כבר (והמבין יבין!!!!) מרוב שרוצים לפעמים לעזור הם חונקים באהבה שלהם. אבל כמו שאמרתי אני מתה עליהם. אמא של דפנה.

 

[עידית של מעין וארז]

סיפור מקסים שהיום הוא עצוב

סבתא שלי מצד אמא שלי היתה אוהבת אותנו הכי הכי. ולמה כי תמיד בחגים אמא שלי דאגה להביא לה מתנה ולא משנה מה. שאני גדלתי והתחתנתי למדתי להביא גם לסבתא מתנות. פעם נעלי בית, פעם תמונה, זוג פמוטים וגם לטלפן אליה. שנולדה מעין הבת הבכורה היא היתה הנינה החמישית או השישית (לא זוכרת) ותמיד היא קיבלה מתנות יקרות. בגיל שנה היא קנתה לה גורמט זהב. אף נין לא זכה לקבל מתנות כאלה ממנה. שהיתה באה לאמא שלי להתארח את כל כספי הזיקנה היתה מחלקת לי ולאחים שלי. תמיד אקסטרא מתנות שנתנה לי שהיתי באה אליה לפעמים היתה אומרת - אל תגידי לבנות דודות שלך שלא יקנאו. מצד אחד רצתה שלום "בית. מצד שני זה הרגיז אותי. הם גרו שתי מטר ממנה ולא היה אכפת להם ממנה. הסבתא המקסימה הזאת הלכה לעולמה לפני שנתים ימים בדיוק. היא ממשיכה ללות אותי ואת הילדים שלי בחלומות ואני מרחוק תמיד מסתכל על הקיר פה בבית - כל תמונת כנר על הגג שאמא שלי הביאה לה פסח אחד לפני 15 שנה בערך...ועל זוג הפמוטים שעל המזנון שאני הבאתי לי חודש ימים לפני שהלכה לעולמה. ועל כל המסקנה שלי היא שלא משנה מה מביאים העיקר הכוונה הטובה שבלב.

 

[עדי של יובל]

בגדול..באמת העיקר הכוונה...אבל...

זה תלוי...ממי מקבלים, מה מצבו הכלכלי וכו´... לפי מה שאני יודעת הדברים האלה בנויים לרוב על התחשבנויות...מי הביא לי כמה ובהתאם מחזירים... אני נעלבת בקטעים כאלה כשאני שאין לי הרבה משקיעה ולרוב לא רק כסף אלא גם מחשבה ובתמורה מקבלת משהו שלא הושקע בו לא זה ולא זה ויש לי יופי של דוגמא כזו מיום ההולדת של יובל...אבל אני לא אכנס לזה כי אולי יש כאן עיניים נוספות... יש אנשים שאצפה מהם ליותר, אבל לא אעשה מזה סיפור גדול מדי אם לא אקבל את מה שחשבתי...פשוט אחזיר להם באותה מטבע

 

[zimes]

לך תדע איזו היסטוריה של יחסים יש שם

אבל אני, לא מצפה למתנות, ומבקשת שלא יקנו מתנות. וזה לא שאני לא שמחה כשאני מקבלת משהו שאני אוהַב, אבל - לקנות מתנה כי חייבים כי הגיע איזשהו תאריך יוצר מחויבות שגוררת בהרבה מקרים קניה לא מוצלחת, רק כי מרגישים את החובה הזו (ולחוצים בזמן). אז - תודה, לא. אם פעם תראו משהו שמתאים לי, אני אודה.

 

[רותי ע]

לי יש דעה קצת שונה משל הרוב כאן

אני דווקא מאוד מבינה אותה. ההורים שלה לא עוזרים כלכלית והם מסתדרים יפה גם ככה. וההורים במצב שלא חסר להם והם גם לא עשירים. מתנה לדעתי אומרת כמה אני משקיעה באדם לו אני מביאה את המתנה, לאו דווקא בכסף. מתנה גם נמדדת בהתאם ליכולתו של הנותן. ואם הנותן הוא קרוב מאוד ובעל יכולת ועדיין נותן מתנה קטנה, אולי זה אומר משהו? ברור שאם היה מדובר באנשים מיעוטי יכולת היחס היה שונה.

 

[vered4]

לדעתי בהחלט אפשר לעשות את ההיקש

של עד כמה ההורים רוצים לתת, או להשקיע, או איזה חשיבות הם מייחסים למאורע הגדול הזה בחיי ביתם, לפי סוג המתנה שהביאו. ולמה? הם לא חיים בואקום. הם רואים מה קורה אצל אנשים אחרים, ושאכן מקובל שההורים נותנים מתנות גדולות. ההורים של בעלי, בעלי אמצעים, לנכדתם הראשונה, עשו טובה ושלמו עבור עגלה שבחרנו מתצוגה. הסיבה שבחרנו עגלה מתצוגה, היא שממש לא היה לנו כסף. הם הרגישו נפלא שנתנו לנו משהו חשוב, ואנחנו הרגשנו שחבל שלא בחרנו משהו יותר טוב. אבל הגישה שלהם לחיים (של חמי לפחות), היא שאנשים אחראיים לגורלם, כשהם בוגרים מספיק בשביל להתחתן וללדת ילדים, הם בוגרים מספיק לספק להם את הצרכים. ואם אין, יחייו לפי האמצעים שלהם.