מתלבטת

3מרגו

New member
בד"כ מביאים יותר פרטים

אבל בכל מקרה מקבלים תשובה אחת.ראי שם הפורום...
 

qmichal

New member
מעוניינת לדבר עם נשים שקיבלו החלטה

אני בהחלט מודעת לשם הפורום. ואני בהחלט מעוניינת לדבר עם נשים שקיבלו החלטה, כי אני משוכנעת שזה יכול לעזור לי או לפקס אותי יותר. אני מאוד הייתי רוצה לשמוע מנשים שקיבלו החלטה של אמהות יחידנית על הסיבות שהביאו אותן לכך. זה לא שאני לא רואה כל סיבה, אני עדיין לא קיבלתי החלטה כ"כ נחרצת כמו לדעת שלילד שלי לא יהיה אבא. זה לא ממש עניין פשוט, וזו לא החלטה פשוטה, אני כן זקוקה לדרך. אני כן רוצה לפגוש/ לדבר עם נשים שעברו את התהליך שאני מתחילה לעבור, כדי להיות בטוחה בבחירה/ ההחלטה שלי, כיוון שזה לא משהו הפיך, וזה לכל החיים... זה לא ממש קל לי.
 
כמובן שזו לא החלטה פשוטה

וברור שלא קל לך. היו המון שרשורים בנושא לאחרונה, בעקבות פניות של מתלבטות. מציעה להתחיל בחיפוש לפי המילה "שותף". מאמינה שתקבלי המון מידע/דיעות/הסברים, וכפי שמרגו אמרה - הרוב המוחץ מוביל לתשובה אחת... בהצלחה!
 

emma 8

New member
במשפט אחד

אני אומנם
פה, אך יכולה לספק את הזווית של הילד: גדלתי ללא אבא, וזה עדיף על הזוועות שאפשר לראות ב"סופר נני".
 

Koru

New member
אלוהים, בדיוק קראתי ביקורת באתר עכבר העיר

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,790,209,48845,.aspx את התוכנית אני לא רואה כי אין לי טלוויזיה אבל הכותרת "סופרנני מציגה גהינום עלי אדמות" משכה את תשומת ליבי. דווקא בתוכנית של אתמול, ע"פ הביקורת לפחות, יש אמא מהגהינום יותר מאשר האבא (החורג), וזה שלשלומי אין אבא (שנטש) לא בדיוק מציל אותו. אבל סיפור כזה רק מחדד בעיני את השאלה שעלתה בדעתי כבר בשרשור סופר נני הקודם שהיה פה - למה בכלל מעלים את זה פה ומקשרים את זה באופן עקום ל"הצדקת" היחידנות? אני בטוחה שאף אמא פה לא היתה נותנת למשפחה שלה להגיע לזוועות כאלה גם אם היא לא היתה יחידנית.
 

emma 8

New member
השערה

זה לא ככ קישור עקום. השערה שאת מוזמנת לסתור, אבל זו רק
השערה אינטואיטיבית, ואין לי שום סימוכין/ סטטיסטיקה: זה בדיוק העיקרון של מה שבא בקלות הוא עניין של מה בכך, לעומת מטרה שהגשמת בזכות מאבק וחרף הקושי...
ערכם של דברים עולה כשהם לא באים בקלות לפי הספר.
 

Koru

New member
נו, בשביל זה התנתקתי מהכבלים?

כדי לראות אחרת? אני יודעת שיש הרבה ברשת, אבל לגמרי לגמרי מוותרת...
 

3מרגו

New member
מצבך טוב

קודם הייתי צריכה כבלים בגלל אמא ובגלל הקטן,עכשיו אמא כבר לא מופיעה אצלי,אבל הקטן מכור ללולי בצורה נוראית,לא רוצה כלום אחר.לא רוצה עוד מלחמות ו"סרטים" איתו נוספים.
 

Koru

New member
שלי צעיר יותר, וגם לא יודע מה זה לולי

הוא רואה מדי פעם DVD אבל גם לזה יש מלאי קטן שקצת נמאס לו אז נדיר שהוא בכלל מבקש. זה עלול להשתנות לרעה עם הגיל, בעיקר כשיראה יותר אצל חברים בעתיד, אבל אחד היתרונות של ניתוק טוטאלי מהכבלים זה שאת לא מתפתה "לשים רק לדקה כי את רוצה דקה מנוחה" מה שמתארך ומתארך והופך להרגל לשני הצדדים... אם כשיגדל זה יהפוך ל ISSUE רציני בבית, שהוא מאד ירצה כבלים, אני אשקול להתחבר חזרה - כשנגיע לגשר נעבור אותו.
 
גם אנחנו באותה סירה

למרות שאנחנו מנסות (עם דגש על מנסות) להיגמל. היום זה רק לכמה דקות בזמני מעבר .... רק כששיר חולה המצב "מתדרדר" אפילו לשעות הקטנות של הלילה ....אבל אם זה מה שמרגיע ילדה בת שנה וחצי -אז ראיתי אסונות גדולים מכך. לרוב משתדלת להראות לה רק דברים מוקלטים מראש ומסוננים היטב. ולא פחות חשוב זה הופך לזמן איכותי שבו אנחנו נהינות ביחד . יותר מטריד אותי שהיא רואה אותי הרבה מול מסכי מחשב ופחות מול ספרי קריאה .
 

GILI2008

New member
../images/Emo124.gif נכון....

אני אם לילד בן 3 , הילד גדל ללא אב גדל האושר בנחת ללא מתחים זוכה לאהבה רבה ותומכת...
 

tula12

New member
לסופר נני מגיעים אלו שלפחות רוצים ללמוד לשנות

כל המקרים הקשים באמת חיים בהכחשה עצמית ובדרך הורסים לילדים את החיים...
הם לא מגיעים לטלויזיה כדי לא להרוס לנני את אחוזי ההצלחה.
 

noga72

New member
מיכל יקרה

החלטה ממש לא פשוטה. אני חושבת שבקומונה השכנה תמצאי יותר נשים שעדיין קרובות יותר לשלב הזה, של ההחלטה. או עדיין בתוכו. אני חיפשתי בזמנו את מה שאת מחפשת - נשים שמתלבטות, או שהחליטו, אבל שעדיין בדרך. פורום "אמהות יחידניות מבחירה" הוא מקום "שלם" יותר. החלטות שנעשו כבר לפני איזה זמן ו.... לא פגשתי אמא אחת שמתחרטת, כמובן. על ההחלטה. כך שבעייתי יותר לשאול אותן, לדעתי, מה להחליט. אני כותבת לך מסר פרטי.
 
היי מיכל המתלבטת,

אכן קטפת את פרס ההודעה הכי קצרה - ואני אומרת את זה בתור חובבת קיצור.
לא משנה, הבנו אותך. העניין שבו את מתלבטת נדון כאן לאחרונה הרבה מאד, למשל כאן ולמשל גם כאן. את מוזמנת לקרוא ולהתרשם מהדיעות. בהצלחה בכל דרך,
 

qmichal

New member
תודה

תודה רבה דנה אכן, אני לא מורחת איפה שלא צריך. לפעמים זה לא נכון. אני מודה לך מאוד על ההפניות שהיו מרתקות, מאירות עיניים ובהחלט תורמות. יש לי מכרה שהתעברה מתורם גיי. והכל זורם נהדר, והיא מאושרת. אבל כמובן שלאין חוקים בדברים האלה. על כל סיפור טוב יש 5 שלא יצאו כ"כ טוב. אני מודה שאני פוחדת מהנטל היחידני. מלשאת את הכל לבד, כלכלית וכן גידול הילד. ילד צריך גם לגדל ולחנך, לא רק לספק לו כסף ולהסיע אותו לחוגים. לפעמים צריך להתייעץ וכו'. מסכימה יש גברים מחורבנים לחלוטין, מצד שני יש אימהות שאף אחד לא היה רוצה לפגוש. אני לא חושבת שכולם גרועים ונבלים. נכון ששיקול כלכלי לא חייב לעמות בין אישה לבין אימהות, יחד עם זאת אף אחת לא רוצה להפוך לאם ולא להיות מסוגלת לפרנס את הילד בכבוד ובצורה נאותה. דיי ברור שכל הנטל על כתפי אישה אחת, שהיא מראש מופלית לרעה במדינה הזו, וזה עוד שיש גבר בסביבה. שאין אחד כזה זה הופך למשהו קשה יותר. אני מסתכלת קדימה ומסה לראות מה קורה שילד כבר גדול יותר, ואת לא ממש מוצאת עבודה שאת יכולה לצאת ממנה מוקדם כי הילד יוצא מביה"ס ואת לא רותה להיות במשרד על שעה שש או שבע בערב. ואין לך עם מי לעשות תורות, כי אין אבא, ובייבי סיטר עולה לא מעט. ואיך בכלל מסתכלים עליך בעבודה כי את אם יחידנית והבוס שלך, שלרוב גם יהיה גבר, כי ככה זה פה, לא ממש מתרגש מהרצון שלך לאימהות..... אני מאוד רוצה ילד ואני אני רוצה לתת לו לפחות מה שאני קיבלתי, או לפחות 80 אחוז. ואני אומרת לך האמת, אני לא חושבת שאני יכולה לעשות את זה כרגע. סך הכל, כל החיים הם סט ארוך של פשרות בהרבה מאוד דברים ונושאים. ברור שהכי כיף זה שילד יהיה רק שלך, ורק את תחליטי על התנהלות החיים שלו, אבל זה לא תמיד כ"כ מעשי, כי בסוף היום כל דבר שעושים עולה כסף והרבה..... נורא קשה לי עם המחשבה הזו. נורא קשה לי לחשוב על זה שאני לא אוכל לגדל ת הילד שלי כמו שאני רוצה, כי אני לא אוכל לתת כל מה שאני רוצה, ובכלל זה אני מדברת גם על זמן, כי אני אהיה בעבודה וכו'. מצד שני, כן קשה לי מאוד לחשוב על העניין הזה של לתת את הילד שלי לאיש שאני לא מכירה ולא יודעת מיהו ומי ההורים שלו ומי החברים שלו, ואני גם אל אדע מה עושים איתו שני לא שם... בקיצור קשה לי
 
החיים כסט של פשרות

שלום לך - ברוכה הבאה, המשפט שכתבת "כל החיים הם סט ארוך של פשרות", תפס לי את העיניים בהודעה שלך. כשלעצמו הוא מרגיש לי כל-כך מכאיב, וכשכתבת אותו כקביעה אפילו עוד יותר. (שאז הוא כאילו אמת אבסולוטית שנכונה לא רק עלייך ועל החיים שלך, אלא גם על כולם). אז רציתי להגיד לך משהו על זה (אם את רוצה לשמוע) - שהחיים, בעיניי לפחות, לא חייבים להיות סט של פשרות. להיפך. החיים שאני מנסה ליצור לעצמי הם בדיוק החיים שאני רוצה וחולמת עליהם. זה לא אומר שאני לא נתקלת בקשיים בדרך ובנפילות תלולות ובמכאובים, כי אני כן. והמון. אבל אני ממשיכה לחפש, ובכל פעם לדייק יותר. ככה יצא שמצאתי לעצמי אחרי הרבה שנים של חיפושים את התחום שאני כל-כך אוהבת ונהנית לעסוק בו. (למרות הקשיים. ואמשיך לדייק אותו ) ככה מצאתי לעצמי חברים טובים (אחרי הרבה שהחלפתי והתלבטתי והתאכזבתי) ככה אני בונה לעצמי משפחה. ככה אבנה לעצמי בית, ואגור במקום שהכי מדוייק לי. זה לא שאני לא מתגמשת או מתפשרת. בוודאי שכן. אבל אני יכולה להתפשר בדרך על דברים כשאני עדיין מחזיקה את הדבר החשוב לי ביותר באותה תקופה כמשהו שלקראתו אני צועדת. ככה יצא שהתפשרתי על עבודות, התפשרתי על חברים ועל אורח חיים שלא תאם לי - הכל באופן זמני בשביל לאפשר לעצמי להגיע לאן שכן רציתי להגיע אליו. והיום אני בתחושה שהצלחתי ושאני חיה חיים שאני אוהבת. ברור שיש עוד המון המון מה לשנות ולשדרג ולשפר ולהחליף, אני רחוקה מהמנוחה והנחלה, אבל בהחלט חווה חלקים ממנה, חווה אושר וחיבור עצמי לא פעם ולא פעמיים. ויודעת שזה אפשרי. ובאשר אלייך - מאוד יודעת שגם את יכולה. פשוט כי מכירה אנשים. אני הייתי מציעה לך לחשוב ולדמיין לעצמך מה זה משפחה בשבילך, מה זה אמהות בשבילך ואיך תיראה המשפחה האידיאלית שלך בהתייחס למציאות שלך, לגיל שלך, לתנאי החיים שלך. ואם תגלי שבמצב הזה - הכי כיף זה שהילד/ה יהיה רק שלך (כמו שכתבת), אז השלב הבא הוא לנסות לראות איך את יוצרת לעצמך את המצב הזה, איך את בונה אותו צעד צעד עד שתגיעי למה שאת כן רוצה. והכל פתוח בפנייך כל עוד את מאמינה שאת יכולה ליצור לעצמך את החיים שאת רוצה. (חוץ מדברים שהם לא פתוחים, כמו שעון ביולוגי - שמזמין אותנו להחליט החלטות וליישם אותן עד זמן מסויים).
 
למעלה