אני איתך באותה התקווה
מניעת ירי לטווחים הקצרים זה רק באמצעות הרתעה, פצמ"רים וקסאמים היו להם גם כשצה"ל ישב בציר פילדלפי. בדיוק בשביל זה חייבים שם גוף ריבוני שפוחד מאיתנו ובעצמו ירצה למנוע ירי כזה, ולא כאוס מוחלט שבו כל ארגון "אחמד את אחמד" יוכל לירות קסאם בשבוע ולברוח. אחד הדברים שבולטים בשוני הוא שגבי אשכנזי פשוט עשה את עבודתו בשקט, בעוד שחלוץ חיפש כל מצלמה אפשרית לעשות מולה הצגה. אותו דבר עם פרץ, שאני לא מבינה מאיפה לו עזות המצח להתראיין כ"שר הבטחון לשעבר" (על פרישה מהחיים הפוליטיים אני לא חולמת אפילו לדבר... אבל לפחות במרכז העבודה הוא שרוף... לפחות לקדנציה), איזה הבדל בינו לבין ברק שבאמת נותן תחושת בטחון של "מבוגר אחראי". רק לחשוב על תושבי הצפון, ועל החיילים אז ולחשוב שבאותה הקלות זה יכול היה להיות כאן ועוד כשאבא שלי היה עדיין בצבא... רק מלבה את הכעס על מקבלי ההחלטות של אז. אין לי ספק שאני, במקום משפחות החיילים והמילואימניקים, ובמקום תושבי הצפון שהופקרו לאש בשביל צרכי הגברא של פרץ וחלוץ, לא הייתי שוכחת ולא סולחת לעולם. בעצם, גם בלי להיות במקומם אני לא אסלח לעולם, כי באותה הקלות יכולתי להיות.