מתי נפתח את העיניים?

מתי נפתח את העיניים?

כל מה שאני מבקש, הוא שתיישמו כל מילה או כל צמד מילים קשורות, ונסו להבין את הקשר. למה התייחסתי ברוב המקרים, האם זה באמת משקף את העולם היום? תודה.השיר: ----------------------------------------- עד מתי נמשיך להסתכל למטה במבט מושפל עוצמים את העיניים בלי לומר אבל נותנים את עצמנו לעולם מזוייף ואנחנו עיוורים למצב, לא רואים את כל הדף אז מה משנה, עשיר או עני כולם גומרים למטה, אתה ואני יבוא עוד יום שאנחנו נישפט נסתכל למטה ועל הכל ונתרחט יהיה אז מאוחר, כי כבר לא נראה את המחר אז עדיף לפתוח את עיניים ולהרגיש בעניינים מאשר לגמור בתוך חלום, מסביב לפחים האמונה תמיד נובעת מאוויר, אני ואתה - עם הפנים לקיר לא רואים את המובן מאילו לא שמים לב מה שקורה כאן עכשיו העולם מלא בזבל שאתם יצרתם שאתם בראתם במו ידייכם אז לשנות דרכים כבר לא יעזור צריך לשנות מדיניות, לשנות איזור כולם כותבים שירים עם משמעות טפלה ומקבלים צעקות, ועידודי שמחה לא משנה מה נהיית בסוף חייך כל הזבל שהשארת יתפוצץ בפנייך כי אלוהים שומע, אלוהים רואה את כל הסבל שנגרם מאדם טמא שלא מבין את משמעות התפעול שם החיים, של הטבע, של המים הזורמים וידע הוא רק טוב, וידע הוא רק נחת וידע הוא רק שלוות, וידע הוא רק עצמו ולא ידע אחרים, ולא ידע טבע, והשמיים בערו והוא לא הניד אצבע והשמיים כועסים על הפשטות הבלתי נסבלת של החיים והאדמה בוכה על שאדם לאדם מקרין רק רוע ולא שמחה והאדם מוחֵה על המשכורת של החודש הזה והטבע מגליד פצעים שבני אדם יצרו בשביל צרכים אישיים ואלוהים שופט רק שקר בלי אמת והנשמה צריכה להפעיל את הריאות ולא יכולה היא, כי האוויר מהול בעשן מכוניות ואותו אדם לא מסתכל על החיים רק מסתכל על עצמו על המראה על הטעם על הריח והוא עצמו דבר לא מוכיח רק שמבחוץ הוא מטפח ומבפנים הוא מזניח
 

ajar

New member
לזה לא הייתי קורא שיר

זה בהחלט לא שיר או כתיבה יוצרת (הכל לדעתי כמובן) זה מעין קריאת שמע מיסיונרית תנסה דברים כאלו בפילוסופיה לכל, סביר להניח שתדשדש שם בנדושות . מצטער אם התגובה שלי מאכזבת , אבל שטויות אתה תחיה.
 
והמהפכה על מה..? על טבע האדם?

לא תוכל לשנות אותו בהטפות מוסר... גם כשהן נראות טוב על הדף...
 
יש הפתעות בחיים

מה שאת אומרת זה בעצם לוותר? אדם אחד משנה עשרה, ועשרה מאה, ומאה את כל השאר רק תלוי מהיכן הגיע המקור. think about it
 
הפתעות?

נשארו רק שלוליות של דם וערמות של אפר את התמימות שכחנו כבר בילקוט בית הספר אש אדמה מים ואוויר קולות של מלחמה וכתובות על הקיר ודמעות של שמחה נמהלות בעצב כולם מוחאים כפיים לפי הקצב עוד דקה דומיה ועוד יום לכבד עת אדם יקר שעתו להיפרד בתי הקברות זועקים תפילה מהבנק נעלמים עוד כספי מעילה אימהות בוכות ובוכים השמיים כולם עושים בלי לחשוב פעמיים דם ילד קטן ניתז על בגדיו כל אחד מתפלל הוא לאלוהיו מה הצעד הבא, מה עכשיו? לוותר? כבר מזמן הבנתי שזו לא הדרך... תן לי מאה ואצטרף אליהם !
 
למעלה