שוב, חולק על דעתך
יום פתוח בנוי לכבוד אנשים שאין להם מושג איפה האוניברסיטה נמצאת, וחושבים עוד שנה להתחיל ללמוד בה. אתה מגיע לשם, מקבל מפה על המקום, יש לך סדר יום של כמה דברים שעליך לדעת: תנאי קבלה ושאלות למזכירות+ הרצאה של הדיקאן בד"כ על אופי הפקולטה והלימודים + דברים מפי אחד הסטודנטים + הרצאה לדוגמה. בנוסף, אתה מקבל חוברות עם כל המידע הנחוץ לך. א) אתה בטוח שלא פספסת שום דבר מהותי, כי אתה יודע איזה מידע היה עליך לקבל. ב) קיבלת מידע כתוב, שכוון לקהל היעד שאתה חלק ממנו, ולפיכך הוא המידע הרלוונטי (כמה סטודנטים יש, האם הם לומדים תואר נוסף, באיזה אחוזים, האם יש מרצים זרים, מה הכיוון של הפקולטה, איך בנויה תוכנית הלימודים, מה הפעילות הנוספת -חברתית, התנדבותית ועוד - שיש..) ג)הכל היה לך נגיש ולא היית צריך לנחש \ לרוץ אחרי אנשים זרים ולשאול אותם שאלות, ולהסתמך על תשובות שניתנו בעלמא, ללא אחריות מצד המשיב. שוב, אם יש לך חברים סטודנטים, ואתה מכיר בערך את האוניברסיטה, ובדקת כבר בידיעון איזה קורס יש ביום שלישי בצהריים, ואתה גם יודע שזה קורס שתוכל להכנס אליו לקראת סופו\ האמצע שלו (כי הרי לא באים לבקר בתחילת שנה, אלא באמצע\סוף) ולהבין משהו, ושהמרצה הוא מדגם מייצג של מה שהולך בפקולטה ולא איזה חריג שכולם שונאים\אוהבים, ושהקורס לא עבר חדר \ אין חופשה באותו יום ועוד ועוד, אז אתה לא זקוק ליום פתוח. כילד מבוהל למדי בכתה יב שביקר בימים פתוחים לבד, אני מבטיח לך שזה היה הרבה יותר פשוט. בנוגע ליחצנות - בכל מקום תשמע "אנחנו הכי טובים", אבל אחרי עשר דקות שהם מדברים תבין גם אם זה מקום בשבילך או לא, בקווים כלליים. אני למשל נכחתי בשני ימים פתוחים שכללו הרצאות. הנושאים לא היו מעניינים בשני המקרים, אבל באחד המקומות (ירושלים), האווירה הייתה כ"כ כבדה, אקדמית ומדכאת, לעומת השני שבו היא הייתה הרבה יותר מחוברת למציאות. נכון, זה לא חייב להיות מייצג. אבל אם אתה בוחר להביא בפני אנשים שעוד לא התחילו את לימודיהם יחס ואווירה כזאת כבדה, זה מעיד על משהו. וגם ההפך הוא נכון.
