מניסיון קודם,
אני מאוד קרובה להורים לאחי ולסבתא שלי וכולם גם יודעים מה עבר עלי ומהו מצבי הנפשי כתוצאה מכך, רק איתם דיברתי בכל תקופות האובדנים (חוץ מבעלי כמובן). כך שלהם סיפרתי ברגע שראיתי שני קווים כי בלעדיהם אני לא יכולה לעבור את זה נפשית, כמובן שהם לא מספרים לאף אחד לאור מה שעברתי והם חוששים ועוברים איתי בליבם כל בדיקה וכל יום קשה. לגבי המשפחה של בעלי אנחנו פחות קרובים אליהם והם גם לא כ"כ יודעים לשמור על הפה שלהם סגור, אז הם כמובן לא יודעים, חוץ מזה באובדן הראשון שהיה בשבוע שכבר כולם ידעו על ההריון הם מאוד אכזבו אותנו בכך שלא יחסו לזה את המשמעות שצריך היה (מדובר פה בכל זאת בהורים...) ואני פשוט לא יכולה לסלוח על כך. בקיצור עד שלא יראו בטן והם יסיקו לבד הם לא ידעו דבר, וכך גם לגבי כולם, למרות שיש לי חברות כמו אחיות אני פשוט לא אומרת לאף אחד. למען האמת קשה לי להודות בכך עוד בפני עצמי, רק בימים האחרונים התחלתי להפנים שאני בהריון... אבל את יודעת אחרי כל המגילה שלי, בסופו של דבר כל אחד עושה את מה שהוא רואה לנכון.
