מתוסכלת ..

[פסיפלורה 1980]

מתוסכלת ..

היום הייתי אמורה לבדוק האם התפתח שק הריון. הגעתי לרופא וגיליתי שהוא חולה.. אני גרה באזור שאין בו עוד מרפאות/רופאים קרובים - חסרונות הפריפריה.. הכי פריפרייאלית שיכולה להיות. אז דחו את התור למחר בבוקר.
יצאתי מוקדם מהעבודה, בעלי יצא מוקדם, כל המתח ובסוף אין רופא.
זה קרה לי כבר פעמיים עם המרפאה הזאת ואני פשוט שונאת להגיע לשם. כלום לא פשוט הכל מסובך, מסורבל, קשה.. למה צריך להיות קשה??
רציתי שזה יהיה פשוט..
ממשיכה להזריק קלאקסן מבלי באמת לדעת אם הכל מתפתח שם בסדר.. אוף.. אי אפשר ללכת לישון ולקום עוד 8 חודשים?
אני לא מבינה איך עוברים את זה..
סורי הדמעות זולגות מעצמן..

 

[מקוםבלב]

באמת מבאס.

אין אפשרות לנסוע למקום אחר ?
מקווה שמחר הוא כן יהיה וסוף סוף תדעי מה קורה.
מקווה ומאחלת שהכל תקין.

 

[פסיפלורה 1980]

יש שק הריון וגם חלבון עוד שבועיים בדיקת דופק

אני ממשיכה לדאוג..

 

[YaelHakeini]

יופי! שתמשיכי לדאוג ל-9 חודשים יפים ובריאים

 

[maytalb]

מאחלת המשך משעמם...

אין ספק השבועיים עד דופק הם מהארוכים שיש... אצלי הלחץ המשיך עד השקיפות )וגם הסקירה) וזה למרות 3 US שעשיתי בין דופק לשקיפות ועוד אחד בין שקיפות לסקירה... או כמו שאמר לי הרופא במוקד כשאמרתי לו שאני לחוצה אחרי הפלה "את עוד לא מאמינה בהריון הזה? בואי נגרום לך להאמין!" ועשה לי מיני סקירה בשבוע 11... (מקסים!)
מאחלת לך דופק מושלם ומפמפם עוד שבועיים!

 

[ספרקית]

יופי! אני שמחה לשמוע

מקווה שבעוד שבועיים תראו דופק מתוק ושלאט לאט תוכלי להתחיל להירגע.

שיהיה המשך הריון בריא ותקין

 

[ראיית הטוב]

מבינה לליבך

השבוע לראשונה ראיתי דופק ביום ראשון
כמה ימים של שמחה ואמונה בהריון הזה (שבוע 8 עוד מעט)
ועכשיו הרבה חששות.
מנסה לעבור יום ביומו בלי להתרגש ועם הרבה אמון ואופטימיות

 

[פסיפלורה 1980]

תחושה משונה

מצד אחד אני אפילו לא סופרת שבועות, לא ממש מתחברת. מידי פעם שמה יד על הבטן ואומרת לעצמי בלב מה שלא יהיה אנחנו נהיה בסדר. אני כאילו לא מאמינה.. אבל כל חשש קטן מסעיר אותי.. מפחדת להגיע לאותו השלב שבוע 11 ולגלות שאין דופק..
אני מרגישה שלנשים אחרות זה לא יכול לקרות-כלומר שני קווים = לידה עוד 9 חודשים וילד בריא.. עבורן זה טבעי.

למרות שכבר עברתי את זה- הריון בריא, אופטימי, קליל, לידה טבעית ילד בריא.. אם הגוף עשה את זה פעם אחת למה שזה לא יקרה שוב?
אם הגוף ייצר עובר, ברא לב פועם.. התפתח- למה פעם אחת זה מצליח ובפעם השנייה לא?
אף אחד לא יודע, אני חווה הריונות ללא סימנים מיוחדים- מה שמעורר את הפחד שאולי משהו לא תקין מתרחש ואני פשוט לא יודעת.

לפני השקיפות חלמתי את הסיטואציה במלואה- ממש אחד לאחד.. וגם הייתי חולה ממש לפי חישוב בדיעבד בדיוק ביום שבו פסק הדופק.. אולי הפעם זה ייגמר אחרת?
אפשר לומר בקול שאני ממש רוצה? פשוט רוצה לחזור להיות תמימה, אופטימית ...

אני מרגישה שגם הרופאים ממש מפחדים להיות אופטימיים.. ואולי זה אצלי בראש.
ושוב אי אפשר פשוט ללכת לישון ולהתעורר עוד כמה חודשים אחרי לידה עם תינוק בריא בבית??