מתגנבת לרגע למחשב לספר לכם...
עד שאני אמצא כינוי לבני משפחתי המורכבת מעט, כנהוג כאן, אקרא להם בשמותיהם בפרטיים. נחשו מי בא לבקר ??? איתי !!! אחי הגדול. זה שגר עם אבא. נדמה לי שסיפרתי לכם עליו לפני כחודשיים כשהיה לו יום-הולדת. לפני כחצי שעה הוא בא לכאן. פעם ראשונה שהוא כאן. הוא בא אל אייל (האח שבקשר עם איתי אבא והמשפחה של אבא) כדי לעזור לו להתקין משהו במחשב שלו ולאחר מכן, אייל נוסע איתו לאבא. להזכירכם, איתי גר עם אבא כבר 7 שנים, וניתק כל קשר עם אמא, אלעד, איתי וכל הצד של המשפחה של אמא. מכיוון שלחדר של אייל יש כניסה נפרדת, כלומר, הוא לא צריך להכנס דרך הדלת הראשית ולפגוש את כולם, הוא לא נתקל באף אחד מאיתנו. וזו בטח גם הסיבה שהוא לא התנגד לבוא. אחרי רבע שעה הפולנייה באה לבקש ממני לעזוב דקה את הטלפון וללכת להגיד לאיתי שלום. לא היה לי כוח... ולא נעים לי, מה אני כבר אגיד לו??? היא המשיכה לנדנד לי ("זה לא יפה", "רק תרדי תגידי לו שלום", "זה אח שלך..". היא ביקשה שאני אעשה את זה בשבילה. ממש הקימה אותי וכיוונה אותי לכיוון החדר של אייל. אפילו מאלעד היא ביקשה שירד לומר לו שלום.... הוא כמובן לא נענה להצעה של אמא. אייל יצא רגע והיא מנג'סת לו שישאל את איתי אם הוא רוצה לאכול/לשתות משהו. אייל בורח לה מהר וחוזרת לחדרו... ממש לא בא לי ללכת לשם עכשיו לומר לו שלום. הפגישות האלו איתו, קצרות או ארוכות, מלוות באווירה של מתח ואי נעימות. שנינו לא יודעים איך להתנהג ומה לומר.... אבל לא נורא, כולה דקה שתיים. אני אתגבר על האי-נעימות... עד כאן דיווח ממשפחתינו ה"קצת" מפורקת. אולי השברים יתחילו לאט לאט להתאחות..? מי יודע.
בכל זאת, דברים קטנים (לא רק זה) שפעם נראו רחוקים מלקרות, קרו. הרבה צעדים קטנים, בסופו של דבר מביאים לשינוי גדול. שבת שלום לכולם !!
עד שאני אמצא כינוי לבני משפחתי המורכבת מעט, כנהוג כאן, אקרא להם בשמותיהם בפרטיים. נחשו מי בא לבקר ??? איתי !!! אחי הגדול. זה שגר עם אבא. נדמה לי שסיפרתי לכם עליו לפני כחודשיים כשהיה לו יום-הולדת. לפני כחצי שעה הוא בא לכאן. פעם ראשונה שהוא כאן. הוא בא אל אייל (האח שבקשר עם איתי אבא והמשפחה של אבא) כדי לעזור לו להתקין משהו במחשב שלו ולאחר מכן, אייל נוסע איתו לאבא. להזכירכם, איתי גר עם אבא כבר 7 שנים, וניתק כל קשר עם אמא, אלעד, איתי וכל הצד של המשפחה של אמא. מכיוון שלחדר של אייל יש כניסה נפרדת, כלומר, הוא לא צריך להכנס דרך הדלת הראשית ולפגוש את כולם, הוא לא נתקל באף אחד מאיתנו. וזו בטח גם הסיבה שהוא לא התנגד לבוא. אחרי רבע שעה הפולנייה באה לבקש ממני לעזוב דקה את הטלפון וללכת להגיד לאיתי שלום. לא היה לי כוח... ולא נעים לי, מה אני כבר אגיד לו??? היא המשיכה לנדנד לי ("זה לא יפה", "רק תרדי תגידי לו שלום", "זה אח שלך..". היא ביקשה שאני אעשה את זה בשבילה. ממש הקימה אותי וכיוונה אותי לכיוון החדר של אייל. אפילו מאלעד היא ביקשה שירד לומר לו שלום.... הוא כמובן לא נענה להצעה של אמא. אייל יצא רגע והיא מנג'סת לו שישאל את איתי אם הוא רוצה לאכול/לשתות משהו. אייל בורח לה מהר וחוזרת לחדרו... ממש לא בא לי ללכת לשם עכשיו לומר לו שלום. הפגישות האלו איתו, קצרות או ארוכות, מלוות באווירה של מתח ואי נעימות. שנינו לא יודעים איך להתנהג ומה לומר.... אבל לא נורא, כולה דקה שתיים. אני אתגבר על האי-נעימות... עד כאן דיווח ממשפחתינו ה"קצת" מפורקת. אולי השברים יתחילו לאט לאט להתאחות..? מי יודע.
