מקוה לטוב2
New member
משתפת קצת..
אני בשבוע אחד עשרה פלוס, נראה שסף החרדה לא יורד, עברתי את מחסום ההפלות הקודמות (3), הייתי אמורה להיות רגועה, אבל איך אני לא ??? עושה US בערך פעם בשבוע, אבל זה לא מרגיע, להיפך, בפעם האחרונה אמרו לי שהשק קטן יחסית לגודל העובר, הטכנאית הגדילה לעשות (ולדבר) וחזרתי משם מדופרסת לחלוטין במשך יממה הייתי ממש אאוט. אח"כ לאחר שהרופאה אמרה שהיו לה מקרים שכן המשיך תקין התחלתי לקוות להתפלל ולהתעודד. מישהי היתה במצב הזה? בינתיים אני בשמירה שאמורה להסתיים מחר, אבל בלי חשק לחזור לעבודה עד שאדע שהכל תקין. כולם שם מנחשים שאני בשמירה אבל אני מצידי לא מספרת כלום. (אפילו לחמותי לא סיפרתי) מה לעשות, לחזור? לקחת עוד חופש על חשבוני? עד מתי? אני בכלל לא מרגישה בהריון, אין לי בחילות / הקאות או שאר התסמינים וזה עוזר לי להתעלם רגשית מהעובדה הזו, ולא להתחבר לעוברון הקטן שבתוכי. אני איומה ? כמובן שאני צריכה לשחק אותה כרגיל, לתפקד יפה כאמא לקטנים שבבית לצאת איתם, לבשל, אבל בפנים אני "אכולה" ודואגת. זהו, שיתפתי קצת, מקוה שהכל יסתדר לטובה ואמשיך עד הסוף, העיקר להיות רגועה..
אני בשבוע אחד עשרה פלוס, נראה שסף החרדה לא יורד, עברתי את מחסום ההפלות הקודמות (3), הייתי אמורה להיות רגועה, אבל איך אני לא ??? עושה US בערך פעם בשבוע, אבל זה לא מרגיע, להיפך, בפעם האחרונה אמרו לי שהשק קטן יחסית לגודל העובר, הטכנאית הגדילה לעשות (ולדבר) וחזרתי משם מדופרסת לחלוטין במשך יממה הייתי ממש אאוט. אח"כ לאחר שהרופאה אמרה שהיו לה מקרים שכן המשיך תקין התחלתי לקוות להתפלל ולהתעודד. מישהי היתה במצב הזה? בינתיים אני בשמירה שאמורה להסתיים מחר, אבל בלי חשק לחזור לעבודה עד שאדע שהכל תקין. כולם שם מנחשים שאני בשמירה אבל אני מצידי לא מספרת כלום. (אפילו לחמותי לא סיפרתי) מה לעשות, לחזור? לקחת עוד חופש על חשבוני? עד מתי? אני בכלל לא מרגישה בהריון, אין לי בחילות / הקאות או שאר התסמינים וזה עוזר לי להתעלם רגשית מהעובדה הזו, ולא להתחבר לעוברון הקטן שבתוכי. אני איומה ? כמובן שאני צריכה לשחק אותה כרגיל, לתפקד יפה כאמא לקטנים שבבית לצאת איתם, לבשל, אבל בפנים אני "אכולה" ודואגת. זהו, שיתפתי קצת, מקוה שהכל יסתדר לטובה ואמשיך עד הסוף, העיקר להיות רגועה..