משפחה...

jenny121

New member
משפחה...

הי לכן, אני אישה נשואה אם ילדה שלאחרונה גיליתי שאני נמשכת לנשים. ובעקרון רוצה לחיות אם אישה , רוצה בת זוג. יש לי התלבטות בנושא משפחה, אני רוצה משפחה גדולה, תמיד רציתי שיהיהו לי לפחות 5 ילדים. השאלה שלי מה אתן חושבות על העניין של משפחה. אני יודעת שאפשר להביא ילדים גם בלי בן זוג, אבל זה פרוצדורה גדולה ולפעמים גם עולה כסף. כמובן הכי קל לעשות ילד שיש בן זוג, אם יש פה נשים שיש להם כבר ילדים או שרוצות ילדים אשמח לשמןע מה אתן חושבות על זה.
 

רק אור1

New member
מאוד רוצה ילדים

שמחה שהעלת את הנושא הזה,
אני גם מאוד רוצה ילדים, ביררתי כמה פעמים על כל הנושא והפרוצדרות חלקן יקרות יותר חלקן פחות,
זה מאוד תלוי, את יכולה לקחת תרומת זרע ולשלם הרבה כסף, את יכולה למצוא גבר שמוכן לתרום זרע. ואז בעצם יש לך צלע שלישית לכל החיים כשיש זוגיות.
אז זה מאוד מאוד תלוי מה את רוצה, וכן יש עלויות
אני מאוד מקווה למצוא זוגיות ואז להביא ילדים אבל אם לא אז אני כך או כך ארצה להביא ילדים.
&nbsp
 
אם אוכל בהחלט אביא ילדים לעולם. אני רק יודעת שמסיבות כאלה

ואחרות לא אוכל להיכנס להריון ולכן אם אהיה בזוגיות היא תהייה בהריון, תלד ואני אאמץ.
כשהייתי קטנה ושאלו אותי אם ארצה ילדים כשאהיה גדולה תמיד אמרתי שאאמץ כי יש יותר מדי ילדים בעולם שצריכים בית ומשפחה. זה מדהים איך כבר בגיל כל כך צעיר אפילו בגיל גן/יסודי התת מודע שלנו יודע הכל וצופה את העתיד.
בכל מקרה, אני חושבת ששני ילדים זה בהחלט מספיק. יש את האחיות אבל אין את כל הדרמה והעומס שיש ב3 ילדים ומעלה.
 

Aristocat92

New member
משפחה זה בהחלט אפשרי :)

אני אמנם צעירה מדי לזה אבל אני מכירה מישהי שחיה עם בת זוג ויש להן ילדים. להשיג תרומת זרע זו פחות בעיה מפונדקאות עד כמה שאני יודעת. מעבר לזה שזה עדיין גורם לאנשים לעקם את האף אין בזה יותר מדי בעיות, היו מספיק תקדימים משפטיים שקבעו כי הילד שייך לשני ההורים :)
 
עליי זה מאוד מאיים.

אוקיי, אז ההליך קל יותר -
אבל מה הלאה?
הקושי הגדול הוא בגידול, בחינוך בתוך החברה.
 

Aristocat92

New member
תראי,

אני גרה בתל אביב, אני מודעת לזה שאני חיה בבועה מאוד נחמדה מהבחינה הזאת. להגיד לך שאני יודעת איך זה במקומות אחרים - לא. אבל כשאנשים בולרים איפה לגור הם לוקחים את הווי המקום בתור קריטריון...אז לא בטוחה כמה זה מאיים. כשיש לך קשת חברתית קרובה ותומכת זה פחות קשה
 
גם אני חשבתי ככה בהתחלה,

ואז הבנתי ש-"בסוף מתרגלים להכל".

אם לא יצחקו על הילד שיש לו שתי אימהות, יצחקו עליו שהוא בהיר / שמן / משקפופר / הולך עקום / מעריץ הארי פוטר.

את המלחמה הרצינית עשו בשבילנו המשפחות החד מיניות של שנות ה 90, כשהכל היה בחיתולים וכל בקשה מול הרשויות הייתה מלחמה.

ברור שיש עוד דרך לעשות ואני מקווה וגם מאמינה שנעשה אותה הרבה יותר קלה לילדי 2030
.

החלוקה של תל אביב וכל שאר המדינה היא חלוקה מובנת כי זה מה שאנחנו, בבועה המצומצמת שלנו רואות. אבל משפחות חד מיניות הן בכל מקום. אפילו בירוחם.
 
אני מבינה את שתיכן.

זה אפשרי, אבל נגזרו עלינו להילחם מלחמות שלא בחרנו בהן. ובתהליך שלי עם עצמי מול בירור הזהות שלי, קשה לי. האמירה "זה לא פייר" היא אולי ילדותית, אבל זה באמת לא הוגן.
עוד לא הוגן, שזה יהיה השיקול לבחירת מקום המגורים שלי - הזהות המינית שלי.
מצד שני, הרבה זוגות שרואים עצמם משתייכים לקבוצה מסוימת בוחרים מקום מגורים בהתאם, כזה שיתאים לצורת החיים שלהם.
וכאן אני חוזרת לנקודה שמעסיקה אותי גם בשלב שאני בו כיום, ואולי זו בכלל נקודה מרכזית בכל המסע הזה - אני לא רוצה לתת לזהות המינית שלי להשתלט על ההגדרה העצמית שלי, לחלוש על הזהות כולה, כשאצל זוגות "נורמטיביים" זה בכלל לא אישיו, זה לא משהו שנכנס להגדרה העצמית שלהם. מה שיכנס להגדרה העצמית שלהם זה רווקה, נשואה, אמא, וכו'. לא - סטרייטית.
&nbsp
 
למעלה