משמעת עצמית!

wildflower**

New member
משמעת עצמית!

החופש הגדול הזה פשוט נוראי בשבילי! אני מאוד רוצה לרזות כ-5 6 קילו בחודש הוחצי שנשאר לי עד לשנת הלימודים... ואין לי משמעת עצמית! בעצם יש לי..אבל רק עד השעה 5. אני אוכלת אוכל לא משמין כמו ירקות ומרקים ירוקים... אבל בסביבות הערב הרב או אולי השעמום מתגבר..ואני מתחילה לאכול פשוט שטויות! למשל היום..אכלתי 4 פרוסות של לחם שחור עם חומוס! טילון ועוד כמה עוגיות שוקולוד...ועכשיו אני בוכה כגלל שעשיתי את זה... כל יום אני אומרת לעצמי:"מחר..אני לא אוכל הרבה..."והסיפור חוזר על עצמו. איך עושים את זה??? בר
 

ארינה

New member
תעסוקה!!!

בשעות הערב פשוט תלכי לטייל, לחברות או אפילו לעשות הליכה וזה ישכיח ממך את האוכל. אם תלכי לעשות הליכה לא ממש יהיה לך חשק לבוא הבייתה ולאכון נכון? אז פשוט תעסוקה והכל יסתדר.
 
היי בר ../images/Emo13.gif

טוב, אני לא אשת מקצוע, אבל סתם רעיון: אולי את פשוט רעבה? אני מתכוונת.. זה הגיוני שתהיי רעבה בערב אם כל מה שאכלת במשך היום זה ירקות ומרק... לא כדאי להרעיב את הגוף ולאכול פחות מידי, כי אז פשוט מה שיקרה זה שיהיה איזה מין בולמוס כזה, ותאכלי אפילו יותר ממה שהיית אוכלת אם היית אוכלת לאורך היום. אז תנסי להשאיר את עצמך שבעה. אם בערב זה לא רעב אלא שיעמום, אז תחפשי איזשהי תעסוקה לערב. אולי אפילו ספורט- ככה תהרגי ציפורים במכה
בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה!
 
היי לך ילדה!!! ../images/Emo8.gif

קראתי את מכתבך וכ"כ הזדהיתי... זת´אמרת, אני יכולה להבין אותך כמה זה קשה לשלוט על עצמך!!! ואת יודעת משהו...? לי יש בדיוק, אבל בדיוק (!!!!!!) אותה בעיה כמו שלך, כלומר: אני מסוגלת (לא שאני עושה את זה, אבל אני יודעת שאני מסוגלת, מניסיון) לא לאכול כלוווווווום כל היום, או ממש מעט, להרגיש בסדר גמור, אבל אז, בסביבות שש, אני מתחילה להיות עצבנית ורעבה ו... בלעעעעע!!!!!!!!!
את שואלת איך אני נפטרת מזה? בדיוק כמו שענו לך: אוכלת מסודר. ושתדעי לך, בר, שזה ממש עוזר!!!!!!!!!!!!!!! כלומר: אני אוכלת ארוחה משביעה בבוקר, ארוחת צהריים בינונית, בין הצהריים לערב אולי איזה פרי או ירק ואז- ארוחת ערב. לא הרבה, אה? זה לדעתי מה שאת צריכה לעשות... תנסי את זה, "מתכון" מומלץ בחום!!!
אני דורשת ממך בזאת לעדכן אותנו במצבך!!!!!!!!!!!!!!
שיהיה לכולנו לילה טוב
!!!
חולה עליכם
עדי התל-אביבית
 
אה, כן... שכחתי לומר ש...

מה שארינה אמרה הוא לגמרי נכון: את צריכה למצוא לעצמך תעסוקה ש"תסיח את דעתך" מן האוכל... עם כמה שזה נשמע פלצני (
), אבל ככה זה... אבל את ה"מה לעשות" - את כבר תחליטי, כי את מכירה את עצמך הכי טוב. אגב, שאלה: את בתקופה לא טובה בחיים שלך או משהו...? אני שואלת מהסיבה הפשוטה ש... אני יודעת על עצמי, שכשאני בדיכאון- אני ישר רצה לאוכל, עם כמה שזה נשמע פתטי (בעצם, זה באמת פתטי!)
. . . פשוט לאוכל תמיד יש ת´כישרון הזה לזמן אליו (במיוחד אותי)- in a bad times... אבל זה שאצלי זה כך, לא אומר שאצלך זה בהכרח גם... סתם רציתי לדעת!!!
טוב, יאללה, אני הולכת ל
:) עדי התל-אביבית
 

wildflower**

New member
אוכל אוכל....

אם אני בתקופה לא טובה בחיים שלי? כמה שזה יישמע מצחיק..כן,אני בת 16..ואני חושבת שזה היה לי הגיל הכי קשה שהיה איפעם.... וכן...נראה לי שאני זוללת בגלל זה.... חחחחחחח...... ובקשר ללאכול מסודר....ניסיתי את זה..ואני לא מצליחה..ואני יודעת שדרוש זמן להתרגל.. אבל אני חושבת שהתייאשתי לגמרי........:( נראה לי שאני פשוט אוכל מלפפונים כל היום.. כבר עשיתי את זה שנה שעברה..ורזיתי.... אוהבת בר
 

ארינה

New member
זה לא בריא לאכול רק מלפפונים

הגוף זקוק לכל אבות המזון. צריך לאכול מהכל אבל קצת.
 
זה היה כ"כ שקוף

שמישהו יכתוב את זה...
אבל זה כ"כ נכון!!! הגוף באמת זקוק לכל אבות המזון ולכן- בכדי לעשות דיאטה מאוזנת- צריך לאכול קצת מכל דבר. אויש, זה נשמע כזה פשוט, נכון...? אבל זה כ"כ לא!!! החיים קשים, החיים קשים... אבל אנחנו נתגבר עליהם, חבר´ה!!!!!!!!!!!!!!! אתם עוד תראו...
ממני, בהמווווון אהבה!
עדי התל-אביבית
 

ארינה

New member
נכון החיים מאד קשים אבל

צריכים להתמודד. אני לא סתם אומרת אלא הכל מנסיון. בצלחה יקירתי ארינה
 

פורומית

New member
החיים לא כאלה קשיים!

יום אחד אני לא פה, אני חוזרת ומה אני רואה? "בחיים קשיים" מה קרה לכם?
טוב אז לגבי הענין הזה כבר הבהרתי את עצמי:) אני מסכימה שמלפפון זה לא הפיתרון והגוף לא יכול לחיות על זה, בטח שלא בגיל שלך שאז הכי חשוב לאכול כמו שצריך!! ובקשר לזה שאת אוכלת הרבה, וזוללת בגלל מצב רוח לא טוב אז זה ממש מוכר! אבל גם מדאיג:) את חייבת להרגיל את עצמך שאוכל זה לא פיצוי לבעיות או למצב רוח רע! וכמובן שכדאי לטפל בבעיה שגורמת לך למצב רוח הזה, כי זה יפתור לך גם את בעית האכילה... בהצלחה!!!
 

ארינה

New member
את רואה, בגלל שלא היית פה ירד המצב

רוח והתחלנו להתבכיין, את חסרה לנו כאן. אוהבת אותך ארינה
 

מירי,

New member
גיל 16 המקסים...

אני מאז גיל 16 היפסקתי לחגוג ימי הולדת - גיל 16 ... אפשר לעשות הכל "כמו גדולים" ולא צריך לקחת אחריות על כלום "כמו קטנים" , מגיל 17 אני כבר מתגעגעת לגיל 16 , ועכשיו אני כר כמעט פעמיים בת 16 - וואוא נכון שאי גדולה? והרעיון הוא שאוכל לא יהיה פתרון לדכאון , אוכל בא להשביע אותנו פיזית! וכמו שאמרו לך לאכול משעמום פותרים בחוסר שעמום... ושיהיה לך המשך חופש נפלא!!1
 

פורומית

New member
אז את לא אשת מקצוע, אבל...

התשובה שלך כל כך נכונה, שאני מסכימה עם כל מילה!!!
 
למעלה