משל עם מוסר השכל
אי שם ביפן הרחוקה לפני שנים רבות, התלמיד המצטיין של מאסטר אומניות לחימה הגיע סוף סוף לשלב החגורה השחורה. הוא התרגש מאוד לקראת יום הטקס, לאחר שנים ארוכות של השקעה ואימונים מפרכים.
יום הטקס הגיע והתלמיד התייצב בפני המאסטר, מוכן ומזומן לקבל את החגורה הנכספת. "לפני שאעניק לך את החגורה, עליך לעבור עוד מבחן אחד" אמר לו הסנסאיי.
"אני מוכן", השיב לו התלמיד שהיה רגיל לבחינות של המאסטר, וחשב שמצפה לו אולי לסיבוב נוסף ואחרון.
להפתעת התלמיד, במקום קרב נוסף או אתגר פיזי מאומץ, הסנסאיי אמר: "עליך לענות על שאלה מהותית - מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?"
"קץ המסע שלי" ענה התלמיד, "גמול ראוי לעבודה שהשקעתי".
הסנסאיי המתין לשמוע עוד וניכר בו שהוא אינו שבע רצון מהתשובה. לבסוף הוא אמר לתלמיד: "עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. עליך לשוב בעוד שנה".
התלמיד המבולבל הבין מה בדיוק התרחש ויצא לדרכו.
כעבור שנה שב התלמיד אל מורהו ומצא את עצמו שוב כורע ברך בפניו וממתין לקבל את החגורה.
"מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?" שאל הסנסאיי בפעם השנייה.
"סמל להצטיינות ולהישגיות הנעלה ביותר באמנות שלנו", אמר התלמיד, שבמשך כל השנה חשב על התשובה במוחו.
הסנסאיי לא אמר מאומה במשך דקות ארוכות והמתין. ניכר שאין הוא מרוצה. לבסוף הוא אמר: "עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. חזור הנה בעוד שנה אחת".
התלמיד לא ידע את נפשו מצער על כך שאיכזב פעם נוספת את המאסטר הגדול. הוא יצא שוב פעם לדרכו ובמשך השנה ניסה לחשוב על התשובה. הוא חזר אל הסנסאיי עם התשובה וגם הפעם היא לא סיפקה אותו. כך הלך וחזר התלמיד במשך כמה שנים וכל פעם לא מצא את התשובה.
אחרי 10 שנים של חיפושים הגיע שוב התלמיד אל הסנסאיי. ושוב שאל אותו הסנסאיי "מה המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?"
התלמיד כבר היה מיואש ואמר למאסטר "איני יודע מה התשובה ואני מתחיל להאמין שלעולם לא אדע. כל מה שאני יודע הוא שכדי להגיע לחגורה, עלי לעבור מסע בלתי נגמר של משמעת עצמית, חקר ולמידה, עמל רב והתגברות על מכשולים, שהאימונים שעברתי איתך היו רק ההכנה למסע הזה".
פניו של המאסטר אורו וחיוך רחב, כפי שהתלמיד לא ראה מעולם, נפרש על פניו... "עתה הינך מוכן וראוי לקבל את החגורה השחורה, תלמידי היקר!"
מוסר השכל
כל החיים אנו שואפים להגיע להישגים ומצפים שהם יהיו אלה שיעשו אותנו מאושרים.
זה יכול להיות ציונים בבית הספר, תואר באוניברסיטה, עבודה, מכונית חדשה, העלאה במשכורת וכן הלאה.
אולם אם נסתכל סביבנו, תמיד נגלה שגם האנשים בעלי ההישגים עדיין מחפשים את האושר.
הסיבה לכך היא שהמשמעות האמיתית של "החגורות השחורות" שלנו היא המסע עצמו.
במילים אחרות, החיים הם לא הדרך לאושר, האושר הוא דרך לחיים.
אנו מבקשים כוח, ומקבלים קשיים שיחשלו אותנו.
אנו מבקשים חוכמה, ומקבלים בעיות לפתור.
אנו מבקשים שפע, ומקבלים מוח וכוח ליצור.
אנו מבקשים אומץ, ומקבלים מכשולים להתגבר עליהם.
אנו מבקשים למצוא אהבה אחת, ומקבלים מגוון אנשים לבחור מתוכם.
אנו מבקשים טובות, ומקבלים הזדמנויות.
אנו לא מקבלים דבר מהחלומות שלנו, אבל מקבלים את אבק הכוכבים הדרוש כדי ליצור אותם.
בא במיל
אי שם ביפן הרחוקה לפני שנים רבות, התלמיד המצטיין של מאסטר אומניות לחימה הגיע סוף סוף לשלב החגורה השחורה. הוא התרגש מאוד לקראת יום הטקס, לאחר שנים ארוכות של השקעה ואימונים מפרכים.
יום הטקס הגיע והתלמיד התייצב בפני המאסטר, מוכן ומזומן לקבל את החגורה הנכספת. "לפני שאעניק לך את החגורה, עליך לעבור עוד מבחן אחד" אמר לו הסנסאיי.
"אני מוכן", השיב לו התלמיד שהיה רגיל לבחינות של המאסטר, וחשב שמצפה לו אולי לסיבוב נוסף ואחרון.
להפתעת התלמיד, במקום קרב נוסף או אתגר פיזי מאומץ, הסנסאיי אמר: "עליך לענות על שאלה מהותית - מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?"
"קץ המסע שלי" ענה התלמיד, "גמול ראוי לעבודה שהשקעתי".
הסנסאיי המתין לשמוע עוד וניכר בו שהוא אינו שבע רצון מהתשובה. לבסוף הוא אמר לתלמיד: "עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. עליך לשוב בעוד שנה".
התלמיד המבולבל הבין מה בדיוק התרחש ויצא לדרכו.
כעבור שנה שב התלמיד אל מורהו ומצא את עצמו שוב כורע ברך בפניו וממתין לקבל את החגורה.
"מהי המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?" שאל הסנסאיי בפעם השנייה.
"סמל להצטיינות ולהישגיות הנעלה ביותר באמנות שלנו", אמר התלמיד, שבמשך כל השנה חשב על התשובה במוחו.
הסנסאיי לא אמר מאומה במשך דקות ארוכות והמתין. ניכר שאין הוא מרוצה. לבסוף הוא אמר: "עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. חזור הנה בעוד שנה אחת".
התלמיד לא ידע את נפשו מצער על כך שאיכזב פעם נוספת את המאסטר הגדול. הוא יצא שוב פעם לדרכו ובמשך השנה ניסה לחשוב על התשובה. הוא חזר אל הסנסאיי עם התשובה וגם הפעם היא לא סיפקה אותו. כך הלך וחזר התלמיד במשך כמה שנים וכל פעם לא מצא את התשובה.
אחרי 10 שנים של חיפושים הגיע שוב התלמיד אל הסנסאיי. ושוב שאל אותו הסנסאיי "מה המשמעות האמיתית של החגורה השחורה?"
התלמיד כבר היה מיואש ואמר למאסטר "איני יודע מה התשובה ואני מתחיל להאמין שלעולם לא אדע. כל מה שאני יודע הוא שכדי להגיע לחגורה, עלי לעבור מסע בלתי נגמר של משמעת עצמית, חקר ולמידה, עמל רב והתגברות על מכשולים, שהאימונים שעברתי איתך היו רק ההכנה למסע הזה".
פניו של המאסטר אורו וחיוך רחב, כפי שהתלמיד לא ראה מעולם, נפרש על פניו... "עתה הינך מוכן וראוי לקבל את החגורה השחורה, תלמידי היקר!"
מוסר השכל
כל החיים אנו שואפים להגיע להישגים ומצפים שהם יהיו אלה שיעשו אותנו מאושרים.
זה יכול להיות ציונים בבית הספר, תואר באוניברסיטה, עבודה, מכונית חדשה, העלאה במשכורת וכן הלאה.
אולם אם נסתכל סביבנו, תמיד נגלה שגם האנשים בעלי ההישגים עדיין מחפשים את האושר.
הסיבה לכך היא שהמשמעות האמיתית של "החגורות השחורות" שלנו היא המסע עצמו.
במילים אחרות, החיים הם לא הדרך לאושר, האושר הוא דרך לחיים.
אנו מבקשים כוח, ומקבלים קשיים שיחשלו אותנו.
אנו מבקשים חוכמה, ומקבלים בעיות לפתור.
אנו מבקשים שפע, ומקבלים מוח וכוח ליצור.
אנו מבקשים אומץ, ומקבלים מכשולים להתגבר עליהם.
אנו מבקשים למצוא אהבה אחת, ומקבלים מגוון אנשים לבחור מתוכם.
אנו מבקשים טובות, ומקבלים הזדמנויות.
אנו לא מקבלים דבר מהחלומות שלנו, אבל מקבלים את אבק הכוכבים הדרוש כדי ליצור אותם.
בא במיל
