משיכות בשיער - מה עושים???
נעים להכיר!
יש לי תאומים (בן ובת) בני שנה וחודשיים. הבת מציקה לבן וזה הולך וגובר..
לוקחת לו מהיד כל צעצוע שלוקח לעצמו, מטפסת עליו ( זה נראה כאילו מנסה לשחק איתו או מחיבה אבל זה מציק לו ותמיד נגמר בבכי), זוחלת אחריו במרץ בבית, והכי מבאס: מושכת לו בשיער המון וממש חזק!
זה יכול לקרות כשהם בעגלה בטיול בחוץ, היא מושיטה יד ומושכת חזק, הוא בוכה, היא מתעלמת מכל אמירה שלי בנושא:
ניסיתי לאמר ״אסור״ או ״זה לא נעים לו״, או ״אנחנו לא מושכים בשיער/מכים״, וכמובן לפעמים נמלטת לי זעקה ״לאאאא״ מהפה כי קשה לי לראות את זה מהצד... בעגלה יש לי בעיה כי איני יכולה להרחיק אותם אחד מהשני או והיא ממשיכה.
היום מצאתי את עצמי נאלצת להפריד ביניהם תוך כדי טיול בחוץ ע״י כך שלקחתי אותו אלי לידיים להרגיע את הבכי והיא נשארה ישיובה בעגלה. אני לא צריכה לתאר לכם כמה קשה ללכת עם עגלת תאומים ביד אחת וילד ששוקל 10 ק״ג ביד השניה...
בבית היא המשיכה להתעלל בו ומשעה לו בשיער בשתי הידיים עד שהראש שלו כמעט הגיע לרצפה מרוב משיכות ונשארה קווצת שיער שלו בידיים שלה. הבכי שלו היה קורע לב ואני הייתי ברמת תסכול כזו שכל מה שיכלתי לעשות היה להרים אותה בעצבים ולהרחיק אותה משנינו ע״י זה ששמתי אותה במיטה שלה שתירגע שם.
בהתחלה היא נבהלה מהתגובה הפתאומית שלי שנעשתה בחדות, אבל אח״כ כשנכנסתי לחדר היא כולה צחקה והיתה מחוייכת וניסתה ״לשחק״ איתי.. היה ברור שהיא לא מבינה (או עושה את עצמה לא מבינה) את חומרת הסיטואציה.
אני תוהה האם בגיל שנה וחודשיים הם באמת לא מבינים? כי נראה שמבינה המון דברים אחרים ..
ומה עלי לעשות? איך לנהוג?
אני יודעת שהצבת גבולות לוקחת זמן, אבל היא ממש מתעללת באחיה ונראה שזה משעשע אותה..
אשמח לתובנות, עזרה ואפילו המלצה על הדרכה הורית
אני מאד מתוסכלת וזה הופך את הימים שלנו למאד לא נעימים
נעים להכיר!
יש לי תאומים (בן ובת) בני שנה וחודשיים. הבת מציקה לבן וזה הולך וגובר..
לוקחת לו מהיד כל צעצוע שלוקח לעצמו, מטפסת עליו ( זה נראה כאילו מנסה לשחק איתו או מחיבה אבל זה מציק לו ותמיד נגמר בבכי), זוחלת אחריו במרץ בבית, והכי מבאס: מושכת לו בשיער המון וממש חזק!
זה יכול לקרות כשהם בעגלה בטיול בחוץ, היא מושיטה יד ומושכת חזק, הוא בוכה, היא מתעלמת מכל אמירה שלי בנושא:
ניסיתי לאמר ״אסור״ או ״זה לא נעים לו״, או ״אנחנו לא מושכים בשיער/מכים״, וכמובן לפעמים נמלטת לי זעקה ״לאאאא״ מהפה כי קשה לי לראות את זה מהצד... בעגלה יש לי בעיה כי איני יכולה להרחיק אותם אחד מהשני או והיא ממשיכה.
היום מצאתי את עצמי נאלצת להפריד ביניהם תוך כדי טיול בחוץ ע״י כך שלקחתי אותו אלי לידיים להרגיע את הבכי והיא נשארה ישיובה בעגלה. אני לא צריכה לתאר לכם כמה קשה ללכת עם עגלת תאומים ביד אחת וילד ששוקל 10 ק״ג ביד השניה...
בבית היא המשיכה להתעלל בו ומשעה לו בשיער בשתי הידיים עד שהראש שלו כמעט הגיע לרצפה מרוב משיכות ונשארה קווצת שיער שלו בידיים שלה. הבכי שלו היה קורע לב ואני הייתי ברמת תסכול כזו שכל מה שיכלתי לעשות היה להרים אותה בעצבים ולהרחיק אותה משנינו ע״י זה ששמתי אותה במיטה שלה שתירגע שם.
בהתחלה היא נבהלה מהתגובה הפתאומית שלי שנעשתה בחדות, אבל אח״כ כשנכנסתי לחדר היא כולה צחקה והיתה מחוייכת וניסתה ״לשחק״ איתי.. היה ברור שהיא לא מבינה (או עושה את עצמה לא מבינה) את חומרת הסיטואציה.
אני תוהה האם בגיל שנה וחודשיים הם באמת לא מבינים? כי נראה שמבינה המון דברים אחרים ..
ומה עלי לעשות? איך לנהוג?
אני יודעת שהצבת גבולות לוקחת זמן, אבל היא ממש מתעללת באחיה ונראה שזה משעשע אותה..
אשמח לתובנות, עזרה ואפילו המלצה על הדרכה הורית
אני מאד מתוסכלת וזה הופך את הימים שלנו למאד לא נעימים