משחק חדש! מעלית הזמן
- פותח הנושא אשת נמש
- פורסם בתאריך
אה- זה קל
כולם ימותו
ביילי תמות ממנת יתר של חומר חיטוי לידיים.
וובר יסתבך בתוך איזה רובוט מתקדם לניתוח (הדה וינצ'י שקנה אז לביילי) ויתמזג איתו לעד.
אואן יעלם במסע רמבואי
כריסטינה תמות משפעת.
דרק ומרדית- מסכרת
קאלי ואריזונה ימותו אחת על השנייה
מארק ימות באיזה הרצאה חינוכית בבתי ספר על משהו מאוד מאוד חינוכי
אלכס- יהיה זה שישרוד לדעתי. אבל הוא יהיה הזקן המשוגע על כיסא הגלגלים עם שמיכת צמר על הברכיים ורובה ציידים דרוך, ליד דלת הכניסה בבית מעופש ויצעק כל הזמן מי זה? שמעתי אותך! תזהר או שאני יורה. וכן הלאה.
כולם ימותו
ביילי תמות ממנת יתר של חומר חיטוי לידיים.
וובר יסתבך בתוך איזה רובוט מתקדם לניתוח (הדה וינצ'י שקנה אז לביילי) ויתמזג איתו לעד.
אואן יעלם במסע רמבואי
כריסטינה תמות משפעת.
דרק ומרדית- מסכרת
קאלי ואריזונה ימותו אחת על השנייה
מארק ימות באיזה הרצאה חינוכית בבתי ספר על משהו מאוד מאוד חינוכי
אלכס- יהיה זה שישרוד לדעתי. אבל הוא יהיה הזקן המשוגע על כיסא הגלגלים עם שמיכת צמר על הברכיים ורובה ציידים דרוך, ליד דלת הכניסה בבית מעופש ויצעק כל הזמן מי זה? שמעתי אותך! תזהר או שאני יורה. וכן הלאה.
כמו אהבה של אמא
New member
רעיון מעולה!
טוב קשה להתעלות אחרי אלה... אז אכן תסריט שלא קשור לשונדה, יכל להיות כזה:
איזי ואלכס חוזרים ומהביציות המופרות שלה מביאים ילדים שובבים וטובי לב...
מר-דר
אני עם אלה...
קפנר מתה בדיליי מטורף בתאונת דרכים.
אייברי מתדרדר לסמים והורס את שושלת אייברי
ביילי הופכת לצ'יף
וכריסטינה הופכת לקראדיו גאד סומוואר, וזוכה באייברי, ומר דר באים לטקס להיות איתה. כי היא הדודה הזקנה שאין לה אף אחד חוץ מהם... (ולא בקטע העצוב,בקטע הטוב!)
טוב קשה להתעלות אחרי אלה... אז אכן תסריט שלא קשור לשונדה, יכל להיות כזה:
איזי ואלכס חוזרים ומהביציות המופרות שלה מביאים ילדים שובבים וטובי לב...
מר-דר
קפנר מתה בדיליי מטורף בתאונת דרכים.
אייברי מתדרדר לסמים והורס את שושלת אייברי
ביילי הופכת לצ'יף
וכריסטינה הופכת לקראדיו גאד סומוואר, וזוכה באייברי, ומר דר באים לטקס להיות איתה. כי היא הדודה הזקנה שאין לה אף אחד חוץ מהם... (ולא בקטע העצוב,בקטע הטוב!)
כמו אהבה של אמא
New member
ריאלי, אמרת,לא???
זה הכי ריאלי ונכון, וביננו את מי את מעדיפה את שונדה או אותי?!
זה הכי ריאלי ונכון, וביננו את מי את מעדיפה את שונדה או אותי?!
ממ...
הם נפגשו במקרה. בבאר של בית מלון בסן פרנסיסקו. אותו בית מלון בו היא בילתה את השעות הכי מייגעות של חייה לפני בערך עשור. גיחוך קל עולה על שפתיה כשהיא נזכרת ביום ההוא. כמה מלאת ביטחון ויהירה היא הייתה אז. בעצם עד היום. רק שהיום זה מוצדק. היא מזמינה משקה ומתיישבת על הבאר. משהו חסר... מישהו. היא מנערת את ראשה קלות כדי להיפטר מהמחשבה. הילדים בטח גדלו... די. היא תראה אותם בקרוב. עכשיו צריך להתמקד בבחינות. למרות ש... מה יש כאן להתמקד...? חבורה של ילדים מיוזעים ומבוהלים שישבו מולה רועדים וינסו להרשים אותה בכישורים האפסיים שלהם. חלק קטן מהם אולי יהיו רופאים טובים יום אחד. אולי.
נגיעה קלה בכתף מעירה אותה מהמחשבות. היא מסובבת את הראש בפליאה ומביטה בגבר שנעמד על ידה. ליבה מחסיר פעימה ברגע הזיהוי ואז חוזר לפעילות רגילה. היא טובה בשליטה על הלב שלה. היא טובה בכל מה שקשור בלבבות. הוא. מה הוא עושה כאן?
"הי" הגבר אומר בחיוך מעט מבוייש, "התלבטתי אם לגשת אלייך או לא... זיהיתי אותך מיד. אספת את השיער..."
"אה... כן. הי. מה... מה אתה עושה כאן?" היא מנסה להישמע אדישה.
"כנראה את אותו הדבר שאת עושה כאן. הבחינות." הוא מושך בכתפיו ומחווה אל עבר הכסא הריק לצידה כמבקש רשות להתיישב. היא מהנהנת, הוא תופס את המקום לידה ומסמן לברמן. ריח מוכר מגיע לנחיריה. הוא עדיין משתמש באותו קצף גילוח.
"אמ.. אז מה שלומך? מה שלום אה.." אנה. היא יודעת שלאשתו קוראים אנה. מה הוא יחשוב עליה, מנהלת ככה שיחת חולין מטופשת...? בעצם... מה זה כבר משנה.
"אנה." הוא עונה, "היא בסדר, תודה."
"והילדים?"
"ילדות. שתי בנות. הן בסדר. כולם בסדר." הוא רוצה להוסיף משהו אך מוותר ומוריד את עיניו אל כוס המשקה שבידיו.
"זה טוב. בסדר זה טוב." היא לא יודעת מה עוד לומר. גופה רוצה לאחוז בידו ולגרור אותו אל חדרה למעלה. אבל זה לא יקרה, היא יודעת. ליבה מבקש לנשק אותו כאן ועכשיו לעיני כל. אבל גם זה לא יקרה. בסוף מנצח השכל הישר. היא קמה מכסאה ומושיטה לו יד ללחיצה. "אני צריכה ללכת. נתראה כבר, טוב?"
הוא מרים אליה את עיניו והיא קוראת בהן את אותו המאבק שהתחולל בתוכה לפני רגע. הוא אוחז בידה. "חכי..." לרגע נדמה לה שהוא עומד לנשק אותה, להעביר את אצבעותיו בשיערה הסבוך, להצמיד אותה אל חזהו, כמו אז בחדר האוורור לפני שנים. אך הרגע חולף והוא רק לוחץ את ידה בעדינות ועוזב. "כן... נתראה."
האישה עוזבת את הבאר בעוד הגבר ממשיך לשבת שם בראש חפוי. "היא אספה את השיער" הוא לוחש לבסוף ושותה בלגימה מהירה אחת את שאריות המשקה.
מה נסגר איתי היום??
הם נפגשו במקרה. בבאר של בית מלון בסן פרנסיסקו. אותו בית מלון בו היא בילתה את השעות הכי מייגעות של חייה לפני בערך עשור. גיחוך קל עולה על שפתיה כשהיא נזכרת ביום ההוא. כמה מלאת ביטחון ויהירה היא הייתה אז. בעצם עד היום. רק שהיום זה מוצדק. היא מזמינה משקה ומתיישבת על הבאר. משהו חסר... מישהו. היא מנערת את ראשה קלות כדי להיפטר מהמחשבה. הילדים בטח גדלו... די. היא תראה אותם בקרוב. עכשיו צריך להתמקד בבחינות. למרות ש... מה יש כאן להתמקד...? חבורה של ילדים מיוזעים ומבוהלים שישבו מולה רועדים וינסו להרשים אותה בכישורים האפסיים שלהם. חלק קטן מהם אולי יהיו רופאים טובים יום אחד. אולי.
נגיעה קלה בכתף מעירה אותה מהמחשבות. היא מסובבת את הראש בפליאה ומביטה בגבר שנעמד על ידה. ליבה מחסיר פעימה ברגע הזיהוי ואז חוזר לפעילות רגילה. היא טובה בשליטה על הלב שלה. היא טובה בכל מה שקשור בלבבות. הוא. מה הוא עושה כאן?
"הי" הגבר אומר בחיוך מעט מבוייש, "התלבטתי אם לגשת אלייך או לא... זיהיתי אותך מיד. אספת את השיער..."
"אה... כן. הי. מה... מה אתה עושה כאן?" היא מנסה להישמע אדישה.
"כנראה את אותו הדבר שאת עושה כאן. הבחינות." הוא מושך בכתפיו ומחווה אל עבר הכסא הריק לצידה כמבקש רשות להתיישב. היא מהנהנת, הוא תופס את המקום לידה ומסמן לברמן. ריח מוכר מגיע לנחיריה. הוא עדיין משתמש באותו קצף גילוח.
"אמ.. אז מה שלומך? מה שלום אה.." אנה. היא יודעת שלאשתו קוראים אנה. מה הוא יחשוב עליה, מנהלת ככה שיחת חולין מטופשת...? בעצם... מה זה כבר משנה.
"אנה." הוא עונה, "היא בסדר, תודה."
"והילדים?"
"ילדות. שתי בנות. הן בסדר. כולם בסדר." הוא רוצה להוסיף משהו אך מוותר ומוריד את עיניו אל כוס המשקה שבידיו.
"זה טוב. בסדר זה טוב." היא לא יודעת מה עוד לומר. גופה רוצה לאחוז בידו ולגרור אותו אל חדרה למעלה. אבל זה לא יקרה, היא יודעת. ליבה מבקש לנשק אותו כאן ועכשיו לעיני כל. אבל גם זה לא יקרה. בסוף מנצח השכל הישר. היא קמה מכסאה ומושיטה לו יד ללחיצה. "אני צריכה ללכת. נתראה כבר, טוב?"
הוא מרים אליה את עיניו והיא קוראת בהן את אותו המאבק שהתחולל בתוכה לפני רגע. הוא אוחז בידה. "חכי..." לרגע נדמה לה שהוא עומד לנשק אותה, להעביר את אצבעותיו בשיערה הסבוך, להצמיד אותה אל חזהו, כמו אז בחדר האוורור לפני שנים. אך הרגע חולף והוא רק לוחץ את ידה בעדינות ועוזב. "כן... נתראה."
האישה עוזבת את הבאר בעוד הגבר ממשיך לשבת שם בראש חפוי. "היא אספה את השיער" הוא לוחש לבסוף ושותה בלגימה מהירה אחת את שאריות המשקה.
מה נסגר איתי היום??
כמו אהבה של אמא
New member
הכתיבה מעולה!
אבל הייתי מוחקת את הרגשות שלה... במיוחד אחרי כ"כ הרבה זמן, ז"א טבעי שיהיו אבל לא כ-אלה.
אבל הייתי מוחקת את הרגשות שלה... במיוחד אחרי כ"כ הרבה זמן, ז"א טבעי שיהיו אבל לא כ-אלה.
כמו אהבה של אמא
New member
אבל הכתיבה!משובחת ממש! וגם
זה גורם לך להרגיש את ההתלבטות בין הילדים לכריסטינה, ז"א האם זה שווה את המחיר?ילדים בכל מקרה? כרגע נראה שהוא עדיין מתעקש להרוויח את שניהם,אבל בהנחה וזה עומד זה מול זה...
זה גורם לך להרגיש את ההתלבטות בין הילדים לכריסטינה, ז"א האם זה שווה את המחיר?ילדים בכל מקרה? כרגע נראה שהוא עדיין מתעקש להרוויח את שניהם,אבל בהנחה וזה עומד זה מול זה...
כמו אהבה של אמא
New member
אלייך,למה שכתבת
כמו אהבה של אמא
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.