משחקי חמישי לפנות בוקר - התוצאות

[תמיד א נ י]

משחקי חמישי לפנות בוקר - התוצאות

נראה שמי שצריך לנצח - מנצח

 

[תמיד א נ י]

סאן אנטוניו - פיניקס

מתפתח לו קרב ענקים, פיניקס מנסה ליצור מרווח, ספארס חוזרים מיד להפרש מינימלי הם מתקשים לעצור עם אמארה בצבע, יש לו כבר 14 עם כמה הטבעות פארקר עם 14, דאנקן עם 11 אין שחקן אחר בשני הצדדים עם יותר מ 4 ! הולך להיות מאבק עד הסוף המר של אחת הקבוצות מתקרבים למחצית

 

[תמיד א נ י]

מחצית - שוויון 45

 

[תמיד א נ י]

פיניקס ב 4

שאק פותח נהדר את המחצית השניה עם שש רצופות אבל השופטים תופסים אותו בשתי עבירות והוא יורד לספסל פיניקס עדיין לא מצליחה למצוא פתרון לחדירות של פארקר

 

[תמיד א נ י]

ספארס ב 3

שני מהלכים חכמים של מאנו, באחד השופטים לא שורקים אבל גם היתה עבירה - הוא קלע סל וירטואוזי בכל מקרה בשני סוחט עבירה פינלי מתעורר ל 5 רצופות השופטים תופסים את אמארה נע לחסימה בשביל נאש ומדביקים לו עבירה רביעית בשלב מוקדם מדי מבחינת דאנטוני דיאו שומר את פיניקס במשחק עם יכולת קליעה טובה המשחק בכלל יפה לעין, עם הגנות שמתאמצות לשמור, התקפות מסודרות ויכולות קליעה טובות של שחקנים רבים מול שמירה טובה ויש אינטנסיביות של פלייאוף, הכי חשוב

 

[תמיד א נ י]

סוף שלישי - פיניקס ב 4

שלשות של ברבוסה ובל עושות מיני מהפך, כאשר שאק ואמארה על הספסל עם בעית עבירות

 

[תמיד א נ י]

פיניקס ב 9

יודוקה מאבד כדורים כמו טירון, שאק בלתי ניתן לעצירה עם בייבי הוקס על דאנקן שאק פותח כל רבע בתנופה ואז נעלם. נראה מה יהיה הפעם בקרוב יחזרו פארקר ונאש כנראה. אמארה עדיין מחכה

 

[תמיד א נ י]

פיניקס ב 17מנצחת בגדול

96:79 הנצחון אולי הכי חשוב בעידן שאק, כפי שגם היה הראשון בבית על הספארס מתקרבת לספארס והלייקרס בקרב על הביתיות והמקום השלישי לפחות שאק ברבע ענק, אי אפשר לשמור עליו, ובהגנה דאנקן לא מסוגל להתקרב לסל, מחטיא כל פעם ובסוף מסתפק בזריקה מבחוץ בצד השני, המסמר של הערב היה הטבעה ועבירה של אמארה על דאנקן כל מה שנשאר לבואן הוא למרפק את אמארה במרכז המגרש בללי שהשופטים יראו סא"ס לא מוצאת עצמה בהתקפה בכלל כבר כמה משחקים, הברומטר גינובילי עם 8 נקודות בלבד דאנקן עם 23 ו 10 אבל ברבע האחרון לא הצליח להשתלט על המשחק, כנ"ל פארקר שנעלם למרות 20 נק' קודם לכן פינלי עם 10, ומלבד מאנו כרגיל הספסל לא מייצר דבר בשבילם לפיניקס נאש 12ו 10, בל 12 עם 2 שלשות בנקודות מפתח, שאק 16 ו 9, אמארה 23 ו 10 מהספסל ברבוסה 14, דיאו 11 thubms up לדאנטוני, לפופוביץ יש הרבה לחשוב עליו ועדיין במצב הנוכחי ספארס עם ביתיות סיבוב ראשון ופיניקס בלעדיו, משמעותי, לא? סאנס מפגרים במשחק אחד אחרי לייקרס / סאס / יוסטון, שוויון עם יוטה גם מקום חמישי עם ביתיות על יוטה יהיה יותר טוב

 

[שליח האל]

אני מחכה להגיגים של אליקו אחרי אתמול ../images/Emo3.gif

 

[אליקו בן לולו]

פיניקס ניצחה לפיניקס את המשחק.

אני אתחיל עם התגובה המקדימה (יש שיקראו לה 'כותרת') לתגובת סיכום המשחק. שאקיל אוניל הוכיח שוב למי שהעז לערער על כך, שהוא הסנטר הכי גדול מאז ראסל וצ'מברלין. שאקיל אוניל הוא דוגמה מהלכת לאיך שחקן, אדם, ספורטאי אמור להתנהג, לתפקד ולחשוב. שאקיל אוניל היה ויהיה לעד השחקן הטוב ביותר של המאה ה-21 - אף שחקן בהיסטוריה לא יתקרב למה ששאקיל עשה, עושה ויעשה בשנתיים הבאות. מי שלא מסכים, לא חייב להסכים (או להגיב על עובדה פשוטה זו, מכיוון שאינני מתכוון להתנגח שוב בסוגייה המוכחת הזו). זה דבר מוכח, קיומי, שאין עליו עוררין, מעולם לא היה ולעולם לא יהיה. מי שלא מקבל את זה מוזמן לשבת בצד השני של המגרש ולא להיכלל בקבוצת האוכ' שנקראת "שאקיליזציה" - אני יודע שרבים וטובים עשו כך, אבל הם עשו זאת משיקולים מוטעים. יגיע הרגע והם יבינו שטעו, אבל אז זה יהיה מאוחר מדי כדי לראות את מלך הכדורסל בפעולה. הרוב הגדול, למעשה המוחלט, של אנשי הכדורסל, הבין כבר מזמן מי זה שאקיל אוניל. אני שמח להיות בצד שלהם, הצד שיודע את האמת, אשר מספר אותה בלי מניעים נסתרים. הכותרת הזו נכתבה רק ברגעים אלה, בעת כתיבת ההודעה ולא לאחר המשחק. במהלך המשחק אני נוהג לרשום הערות, הארות, תלונות ותגובות על כל מיני מהלכים שקרו במשחק - בין אם במגרש עצמו או בין אם מחוצה לו. אני כותב את זה במחברת. יש שיקראו לשיטה הזו 'סקאוטינג', שהרי הצפייה מעשירה את הידע ובכל פעם מחדש מלמדת אותנו דברים שלא ידענו. אני קורא לזה 'אהדה', כי כמו שאני רואה את זה, מדובר בסה"כ בצפייה במשחק שאני אוהב, כאשר בתהליך הצפייה אני משלב תיעוד נתונים, מהלכים ותגובות שאשמח לחזור אליהם במועד אחר. עכשיו אני אגיע לתגובה עצמה, לחלק הכתוב, חלק שאותו כתבתי במהלך המשחק. זה החלק שאתם רואים בתגובת הסיכום שלי אחרי כל משחק. פה ושם אני מוסיף משפטים, מנסח את מה שכתבתי בקצרה. רבע ראשון - פיניקס פותחת את המשחק כמו שצריך. כרגיל אנחנו רואים מה אנחנו הולכים לקבל מההתקפה. היה נראה שסן אנטוניו פותחת לא טוב את המשחק, אבל לא היתה בריחה של פיניקס. פארקר קולע את הסל הראשון של הספרס עם זריקה קשה, אחר כך גם פינלי קולע עם ג'אמפ שוט ממיד ריינג', וסן אנטוניו מתחילה לספק את הנקודות בהתקפה. בשלב הזה רוב הצופים חשבו שמה שינצח לסן אנטוניו את המשחק יהיה ההגנה. כלומר, כל עוד הם קולעים את הנקודות שלהם הם נמצאים במצב טוב, וההגנה כבר תעשה את השאר. טעות השיפוט הראשונה במשחק נרשמה דוקא לזכותה של פיניקס. אמרה עם חדירה לסל, היה נראה שהוא עושה עבירת תוקף, אבל השופטים נותנים עבירת מגן. אמרה הולך לקו וקולע. 1-0 לסן אנטוניו אחרי טעות השיפוט הראשונה במשחק. השופטים היו מהר מאוד חייבים לאזן, ו-6:11 לסיום הרבע הם שרקו 3 שניות בצבע על שאקיל. מה שמקומם זה שהתקפה לפני כן, כשפיניקס היתה בהגנה, ספרתי 5 שניות ששאקיל היה בצבע של פיניקס, אבל השופטים לא שרקו לו '3 שניות בצבע הגנה'. פתאום, סתם ככה, התקפה לאחר מכן הם שורקים לו על '3 שניות בצבע התקפה'. לא מובן לי מה הם חשבו לעצמם, אבל זה הרי היה ברור שזה יקרה. ידעתי כבר באותו רגע שמפה אין דרך חזרה - השיפוט יהיה חד צדדי לאורך כל המשחק. עמדו בפנינו שתי אפשרויות. האחת, להאשים את השופטים על ההפסד העתידי במשחק. השניה, להילחם בהגנה כמו שלא נלחמנו כבר הרבה זמן, להיות אגרסיבים, לשחק הכי חזק שאנחנו יכולים, לא לתת סל קל, לשים יד על הפנים של הזורק, ופשוט לקחת את המשחק הזה כל הדרך לפיניקס ולהמם את כל השופטים בליגה. להוכיח לסטרן ושות' שאת פיניקס לא מנצחים, לא בעזרת שופטים ולא בעזרת שחקנים. את פיניקס מנצחים רק אם פיניקס רוצה שינצחו אותה, ויותר חשוב, רק אם שאקיל מעוניין בכך. כמו ג'ורדן, גם שאקיל הוא מסוג השחקנים המעטים בהיסטוריה שקמים בבוקר ומחליטים שהם כבר השיגו את מה שרצו להשיג באותה תקופה. כלומר, מספיק שהם הציבו לעצמם מטרה וזה כבר היה שלהם עוד בטרם הם השיגו אותה. אין ספק שהם הולכים להשיג את המטרה, זה לא שאלה של איך אלא שאלה של מתי. שיוויון 1-1 אחרי טעות השיפוט השניה במשחק. פה זה לא נגמר ברבע הראשון. השופטים החליטו לתת לסן אנטוניו את יתרון 8 הנק' ברבע, כשפחות מדקה לסיום בריאן סקינר, שבמשחקים האחרונים מכניס את עצמו לרוטציה של דנטוני (וכמה שזה חשוב. באמת.), הוריד ריבאונד בהתקפה ובעלייה לסל הוא קיבל פיצוץ של החיים שלו. לא בטוח מי זה היה, אבל השחקן של סן אנטוניו פשוט פיצץ לו את הידיים. זה היה ברור, בלי צל של ספק, שהיה מגע בידיים של סקינר, כשהמגע הזה הפריע לו לעלות לזריקה. 2-1 לפיניקס אחרי טעות השיפוט השלישית במשחק. הרבע מסתיים בתוצאה 24-16 לסן אנטוניו. הספרס שיחקו טוב יותר, פיניקס לא מצאה את עצמה אחרי העבירה השניה של אמרה (שאין לי תלונות עליה. אני מקבל את החלטת השופטים במקרה הזה. ) . למזלה של פינקיס הספסל , בראשותם של בארבוסה הלא נגמר ודיאוו המשתפר ועם עבודה טובה מאוד של גריצ'ק המפתיע, הצליחו להחזיק את פיניקס במשחק בפיגור סביר לקראת הרבע השני. למרות שתי העבירות המוקדמות של אמרה אני שמח שהוא היה אגרסיבי. זה נכון מבחינתו ללמוד שאין סל קל עליו, שהוא שולט בצבע ושמי שרוצה "לפגוע בו מקצועית" צריך לעשות זאת בצורה לא חוקית (בואן ? נגיע לזה בהמשך. אתם תופתעו ממה שיש לי לומר בנושא). עם זאת, להיות אגרסיבי ולתת עבירות זה בסדר, אבל אתה צריך ללמוד למכור את העבירות שלך ביוקר. אני רואה שיפור בגישה של אמרה למשחק וזה דבר טוב. אני בטוח שעובדים איתו, גם שאקיל וגם צוות המאמנים, על כל הנושא ההגנתי. שאקיל ודנטוני יודעים היטב שאמרה לוקה בחסר בהגנה, וכדי לשפר אותו צריך ללמד אותו כיצד לפעול במשחק ההגנתי. כמו שאמרתי תמיד, ואני חוזר על זה שוב, לאמרה יש נתונים פיזיים להיות שחקן הגנה מצוין. כדי להשתפר ולבנות את משחק ההגנה שלו (שלמעשה, בניית משחק הגנה אצל אמרה זה התחלה מאפס. כלומר, אמרה כל כך לוקה בחסר במשחק ההגנתי שלו שצריכים ללמד אותו הכל מההתחלה.) צריך לעבוד איתו באימונים, וכמו שאמרתי, דרך אימונים אפשר לבנות שחקן (כמו גם שאפשר להרוס שחקן במקרים רבים, והרשימה ארוכה של מאמנים שהרסו שחקנים). אתה השחקן הכי טוב בקבוצה מבחינת ייצור הנק', כך שהנוכחות שלך חשובה מאוד לקבוצה, ולכן אתה צריך לשמור על עצמך מבעיית עבירות. למכור את העבירות במחיר של להראות לשחקן שמולך שבכל פעם שהוא ינסה להיצמד אליך הוא ירגיש כיצד מרגיש בנאדם כשנכנסת בו משאית זה משהו שבעיני הוא דבר נכון מבחינה מקצועית, ואם אמרה ילמד לעשות זאת, בצורה נכונה ולא מופרזת, אני חושב שהוא יעשה בחכמה. רבע שני - ג'ינובילי פותח את הרבע בצורה שבה הוא הסתיים - פיניקס בלי הגנה, סן אנטוניו לא מתקשה. בשלב הזה סן אנטוניו היתה עם 50% מהשדה, ופיניקס היתה עם 30% בלבד, כשההפרש עומד על 10 נק', ההפרש הגבוה עד כה במשחק.

 

[אליקו בן לולו]

המשך

האמת, באותו זמן, האמנתי שאפשר לחזור. המחשבה הראשונה אחרי הסל של ג'ינובילי היתה שפיניקס נמצאת בבעיה קשה מאוד, ושחברי הפורום יאכלו אותי חי (

) אם פיניקס לא תצליח לנצח, וכמו שזה נראה פיניקס בדרך להפסד. אבל למרות כל השיקולים המקצועיים המובנים (יתרון ביתיות, סן אנטוניו מגיעה בהרגשה טובה, פיניקס מגיעה אחרי הפסד מוזר לדאלאס שערער את הביטחון של השחקנים, הבדלים הן בניסיון והן ביכולת בין המאמנים של שתי הקבוצות, כאשר ההבדל בניסיון עשוי להכריע כאן את גורל ההתמודדות, כך שפופוביץ' ידע כיצד לנצל את 10 נק' ההפרש ולדאוג שזה יגיע ל-20 ) הייתה לי הרגשה שפיניקס תחזור למשחק. אני לא בטוח למה. יכול להיות שזה בגלל שאני מכיר את הקבוצה ממש טוב. יכול להיות בגלל שיש לי אמונה אמיתית בקבוצה הזו ובשחקנים שמרכיבים אותה. יכול להיות בגלל שאני עומד מאחורי הדעה שלי שאותה אמרתי במשך השבוע עד להתמודדות. באמת שאני לא בטוח למה האמנתי, או כיצד יכולתי לחשוב שפיניקס תנצח את המשחק, אבל היתה לי הרגשה ש-30% מהשדה זה משהו שפיניקס עוד תאזן בהמשך, ו-50% של סן אנטוניו זה משהו שגם יתאזן בסופו של דבר, וכשזה יקרה, גם הפרש 10 הנק' יתאזן לפי האחוזים. אולם, אז פתאום היתה הרגשה של שינוי באוויר. דיאוו עשה עבודה טובה, גרנט היל הותיק הראה ניסיון, ואמרה לא וויתר וניסה להוכיח שהוא יכול לקחת מנהיגות ולחזור למשחק, סל אחרי סל. סן אנטוניו פתאום החלה לאבד את הראש. ג'ינובילי התחיל לקחת זריקות עליו, ומיד הבנתי שקורה פה משהו מוזר ושזו ההזדמנות שלנו לחזור למשחק. סן אנטוניו התחילה לאבד כדורים, פתאום יתרון הביתיות הפך לחיסרון והלחץ התחיל לדבר. פופוביץ' התרגז, פיניקס נכנסה למומנטום ופתאום מצאנו את עצמנו בשיוויון 28. בתחילת הרבע שאקיל ונאש לא היו על המגרש, הם נחו על הספסל. אלו היו הדקות של אמרה, היל ודיאוו, שהחזירו אותנו למשחק, וזה רק מגדיל את ההישג. שאקיל ונאש חזרו בחילוף כפול 7:11 לסיום הרבע (סיום מחצית), לאחר סל של דאנקן, עם תוצאה של 30-28 לסן אנטוניו. משחק פתוח לכל, ועוד הכוכבים הכי גדולים שלנו חוזרים ממנוחה טובה. חשוב לציין שברגעים אלו אמרה שיחק עם 2 עבירות, שאותן הוא רשם כבר ברבע הראשון. הימור גדול של דנטוני, השתלם לו בגדול. אמרה מחזיר עם הרבה נחישות, מנהיגות יוצאת דופן. זו היתה אחת הפעמים הראשונות שאני יכול לומר שאמרה הפך מפסיבי לאקטיבי. פתאום הוא דרש יותר כדורים, אירגן את השחקנים שמסביבו. זה נותן לנו אינדיקציה לגבי היכולת של אמרה באמת להיות 'סופרסטאר' ולא שחקן 2# שחי את המשחק בזכות שחקנים גדולים כמו שאקיל ונאש. נכון, זה עדיין לא אומר כלום, יש לו דרך ארוכה לעבור, אבל טוב לראות את הרגע הזה. השופטים התעוררו, הם ראו שפיניקס חוזרת למשחק, שאקיל ונאש חוזרים למגרש, אז הם ידעו שהם חייבים עכשיו להרוג את פיניקס כדי לעצור את המומנטום שלה. הם שורקים לעבירת מגן של שאקיל על דאנקן, למרות שלא היתה עבירה. זה יכול להיות מהלך ששובר לנו את כל הקאמבק ברבע השני. אמצע הרבע, עדיין לא מחצית, ושאקיל ואמרה כבר עם 2 עבירות, כשהשופטים בקצב של להשיג להם את השלישית עוד לפני הירידה למחצית. אם היתה עבירה, אז היתה. אם אין עבירה, אז זה מתפקידי לבקר את ההחלטה. אבל אם נהיה הוגנים, גריצ'ק עשה עבירת תוקף, אבל לא שרקו לו, אז אפשר לומר שעם העבירה של שאקיל זה התקזז. כלומר, 3-2 לפיניקס אחרי טעות השיפוט הרביעית והחמישית במשחק (אחת לכל קבוצה). לאחר מכן, כ-3 דקות לסיום הרבע, פיניקס כבר חזרה למשחק, המומנטום לצדה והיא מובילה ב-5 נק' הפרש. אבל אז, משום מה השופטים מחליטים לשרוק עבירת מגן של נאש למרות שהיתה בכלל עבירת תוקף. שוב השופטים טועים, שוב השופטים הורסים לנו את המומנטום, שוב השופטים הורגים אותנו ברגעים הכי חשובים של המשחק (לא רבע רביעי, אבל מבחינה פסיכולוגית זה חשוב לרדת למחצית ביתרון מוראלי גדול ככל שניתן). 4-2 לפיניקס אחרי טעות השיפוט השישית במשחק. עד כה פיניקס מקופחת בצורה משמעותית, והרבה יותר החלטות לא נכונות נגדה מאשר החלטות לא נכונות נגד הספרס. ההפרש יכל להיות דו ספרתי עם הירידה למחצית, אבל כל טעויות השיפוט הרסו את המומנטום ובשלב הזה נתנו הפרש של 3 נק' בלבד, כאשר עם הירידה למחצית גם זה לא היה. המחצית מסתיימת בתוצאה 45-45 , שוויון ששיקף את פני הדברים. סן אנטוניו שלטה ברבע הראשון, פיניקס שלטה ברבע השני. זה הבטיח לנו מחצית שניה גדולה, ואכן כך היה. מחצית ראשונה די חלשה לנאש, אבל אנחנו מכירים את נאש, אם הוא לא היה טוב במחצית הראשונה זה אומר שבמחצית השניה הוא יתן את הנקודות הרגילות שלו. ירדנו למחצית בשיוויון 45 אחרי שלשה גדולה של רג'ה בל 2 שניות לסיום המחצית, אבל מעבר לכך, אם סיימנו מחצית בתוצאה כל כך צמודה בלי עזרה מספקת של נאש, ואולי אפילו של שאקיל, זה אומר הכל על היכולת של פיניקס לייצר נקודות מתי שהיא רוצה, ממי שהיא רוצה (בהמשך למה שאמרתי אחרי המשחק נגד דאלאס). נקודת האור החיובית במחצית, מלבד העזרה של הספסל, היתה אמרה סטאדמייר. אמרה סיים את המחצית עם 16 נק', אבל יותר מכך הוא הראה הרבה מנהיגות בדקות שבהן פיניקס שיחקה ללא שאקיל וללא נאש, והוא הצליח לקבל את הדקות שלו למרות שהוא ספג 2 עבירות מהירות כבר ברבע הראשון.

 

[אליקו בן לולו]

המשך (2)

רבע שלישי - פיניקס פותחת בסערה את המחצית השניה. אפשר לומר ששאקיל הוא זה שפותח בסערה את המחצית השניה. שאקיל עם 3 זריקות וו , כולן נכנסות, בתוך דקה וחצי בלבד. שאקיל לבד מצליח להחזיק את המשחק ההתקפי של פיניקס ולמנוע מסן אנטוניו לקחת את היתרון ולברוח. בשלב הזה לא היו עצירות, כל קבוצה עשתה את הנקודות שלה, והדבר היחיד שכן עצר את המשחק היה השריקות הלא סבירות שהוכיחו שוב, once again, שיש שופטים בליגה שרוצים לגנוב את ההצגה ולא מבינים שהקהל לא משלם כסף בשביל לראות אותם. כך המשחק התקדם, כל קבוצה קלעה את הזריקות שלה, הזריקות שסן אנטוניו החטיאה הגיעו ישירות לידיים של שאקיל ואמרה, כך שהזדמנויות שניות לא היו במשחק. בסה"כ היה כדורסל טוב גם בדקות האלה, אבל היחידים שיכלו באמת ליהנות מהמשחק היו צופים שלא אוהדים את אחת מהקבוצות. כל אוהד של אחת משתי הקבוצות פחד שהקבוצה השניה תיכנס למומנטום, תיקח את היתרון הדו ספרתי ותסגור את המשחק. אנחנו מגיעים ל-6:12 לסיום הרבע השלישי. השופטים יוצאים למחצית השניה שוב עם מגמה להרוג את פיניקס. רגע השפל במשחק, רגע שהיה עלול להכריע את כל ההתמודדות. השופטים מחליטים בצעד חסר תקדימי לשרוק עבירת תוקף על אמרה למרות שלא היתה עבירה. פשוט מאוד, לא היה שום דבר. עבירה רביעית של אמרה, כשאנחנו באמצע הרבע השלישי. כלומר, אמרה יצטרך לשבת דקות רבות על הספסל, וזה מיידית פוגע בתוצרת ההתקפית של פיניקס. בשלב הזה לא ידעתי מה לחשוב. קיוויתי שנאש יתעלה ויתחיל לקחת יותר זריקות. קיוויתי שהאחים דנטוני לא יפסידו לנו עוד משחק. בשלב הזה אמרתי לעצמי -we screwed like buba-mitnapahat. נו מה אני אומר לכם, צריכים לשמור על החיוך גם ברגעים קשים.

5-2 לפיניקס אחרי טעות השיפוט השביעית במשחק. את העונש המידיי קיבלנו כבר התקפה אחת אחרי עבירת התוקף. פינלי קולע לנו שלשה על הפנים, ופתאום אם עבירת התוקף לא הספיקה, המומנטום לצדה של סן אנטוניו וביתרון של 3 נק' אחרי השלשה. אני בטוח שאתם מבינים למה אני מתכוון כשאני טוען שמדובר פה ברגע שיכול להכריע את ההתמודדות. למזלנו לא נשברנו, אבל אין זה מצדיק את השריקה הלא נכונה. אם היא היתה נכונה הייתי מקבל אותה כמו שצריך, אבל ברגע שהיא לא נכונה ושהיא באה והורגת את המומנטום שלנו על לא כלום אני לא יכול לקבל את זה, ואני לא אקבל את זה ולא אבין את זה לעולם. מכאן והלאה, עד סיום הרבע השלישי, המשחק היה על הכתפיים של הספסל שלנו. אמרה ושאקיל עם 4 עבירות, נאש לא במשחק טוב עד עכשיו, חייבים לקבל תפוקה מהספסל. למזלנו, ביכולת פנומנלית, דיאוו, היל, בל וברבוסה השאירו אותנו במשחק. פשוט מאוד, בלי חכמות, קלעו את הנקודות שהינו צריכים והשאירו אותנו במשחק. רגע של כדורסל גדול נרשם כדקה לסיום הרבע. היה ריבאונד ארוך בהגנה שלנו, גרנט היל קפץ נמוך לפרקט כדי להגיע לכדור והוא הדף אותו בנגיעה אחת. במתפרצת הזו, כמה שניות אחרי הריבאונד הנהדר של גרנט היל, ברבוסה לקח את זה חזק עד הסל וקלע לייאפ, יתרון 3 נק' לפיניקס. גרנט היל, שחקן שבעבר אמרו עליו שהוא "היורש של ג'ורדן", נותן עונה מלאה ראשונה מאז עונת 2000, והוא מגיע למצב שהוא מזנק על הפרקט בשביל להציל כדור, וההצלה הזאת מסתיימת בסל מהצד השני. איזה שחקן נשמה, איזה מאמץ. באמת מגיע לו כל הכבוד, ספורטאי דגול. 5 ניתוחים בברך לא עצרו אותו, מודל לחיקוי בעולם מתוקן. הזריקה האחרונה של הרבע השלישי היתה מידיו של ברבוסה בשיחזור של הזריקה של בל בסיום הרבע השני. ברבוסה לוקח את השחקן שלו אחד על אחד ומפציץ שלשה 2 שניות לסיום הרבע, על הפנים של השומר שלו, ונותן לפיניקס יתרון של 4 נק' - 72-68 לפיניקס בסיום הרבע השלישי. רבע רביעי - הרבע הרביעי היה כולו שאקיל אוניל, לפחות בתחילתו, אבל אפשר לומר שברוב דקות הרבע היתה שליטה מוחלטת של שאקיל. ברבוסה מתחיל את הרבע בצורה שבה סיים את הרבע השלישי - עם שלשה נהדרת. מעלה את פיניקס ליתרון השיא שלה במשחק, יתרון 7 נק' על סן אנטוניו. אנחנו מגיעים ל-9:22 לסיום המשחק. שאקיל מתחיל בחגיגה על דאנקן. קצת רקע למתיחות במפגש הזה: שאקיל אוניל נגד טים דאנקן. מה לא אמרו על השניים האלה. מדובר בשני הגבוהים הכי דומיננטים, טובים מכל ובכל בחינה, מאז תחילת המאה ה-21. ה"בעיה" הגדולה היא ששניהם רבי הישגים ורבי טבעות אליפות. שניהם לקחו קבוצות על הגב שלהם בדרך לאליפות. שניהם עשו דברים יוצאים מן הכלל מזה שנים רבות. אגב, שאקיל ודאנקן הם חברים מחוץ למגרש. אין להם שום בעיה אישית אחד עם השני, וגם על המגרש מעולם לא היתה להם בעיה כלשהי. הם בסך הכל שיחקו את המשחק, וזה רק מראה לנו עד כמה האנשים האלה ספורטאים גדולים, מקצוענים אמיתיים, ששמים את טובת הקבוצה, האירגון והאוהדים לפניהם. למרות שדאנקן שחקן גדול מאוד שהשיג הרבה בקריירה תמיד הוא נחשב ל"מספר 2#" בליגה. תמיד הוא היה אחרי שאקיל, בכל דבר. תמיד שאקיל סימל את הגבוה הכי דומיננטי במשחק, ואילו דאנקן תמיד היה השחקן הזה שאולי זוכה בדברים, ובצדק, כי מדובר בשחקן גדול מאוד שיכנס להיכל התהילה של הכדורסל, אבל כשהוא היה נתקל בשאקיל הוא תמיד היה מקבל בראש ומפסיד. אז כאמור, מתיחות אישית אין בין השניים ולעולם לא תהיה (וזאת למרות פרשת ה"give me your hand" במשחק הקודם בין השניים) , אבל כל אחד מהם רוצה להוכיח שהוא טוב מהשני. דאנקן בנאדם באמת דגול, אדם שכיף לראות את הצניעות שלו, אבל גם הוא רוצה לנצח סוף סוף את שאקיל ולהוכיח לעולם שהוא לא אחד מני רבים השחקנים ששאקיל דרס בדרך לניצחונות. ואיזו דרך יותר טובה לעשות זאת מאשר לנצח את פיניקס וכנראה לדאוג שהיא תגיע לפלייאוף בלי יתרון ביתיות, מהמקום השישי במערב. שאקיל מתחיל עם סדרה של זריקות וו על הפנים של דאנקן. פופוביץ' חשב שדאנקן יוכל לעצור את שאקיל, אבל הוא טעה. דאנקן שוב רואה מקרוב למה שאקיל הוא אחד בדור. שאקיל קולע עליו 3 סלים ברציפות. כמה ניסיון ויכולת של שאקיל. גם בגיל 36 האיש הזה לא עוצר. הגיע הזמן שידברו עליו באותה נשימה עם ג'ורדן, בירד ומג'יק. אני בטוח שאף אחד מהם לא היה מתבייש להיות כל כך אפקטיבי, חזק ודומיננטי בגיל 36. פשוט עוצר נשימה, נהדר, מבריק. בנוסף ליכולת של שאקיל לייצר נקודות הוא גם נותן לפיניקס את המסה בצבע בשביל הריבאונד. על כך ארחיב בתגובת "נקודות מהמשחק".

 

[אליקו בן לולו]

המשך (3)

שאקיל מגדיל לעשות ו-7:22 לסיום המשחק הוא משיג את העבירה הרביעית של דאנקן. חשוב מאוד בדקות אלו. מיידית זה מוציא את דאנקן מריכוז, מאלץ אותו לחשוב פעמיים בדקות הקרובות לפני שהוא יעז לעשות את החמישית, בדרך לשישית. כמה ניסיון של שאקיל, איך הוא יודע להוציא מדאנקן את העבירה, איך הוא מבין כמה משמעותי זה. מדהים איך הבנת המשחק שלו מעל הבנת המשחק של כולם. שאקיל הולך לקו וקולע אחת משתיים, מספיק טוב בשלב הזה. הוא מגיע ל-15 נק' במשחק, והיתרון גדל ל-9 נק' הפרש לטובת פיניקס, כשנאש ואמרה חוזרים למגרש אחרי מנוחה טובה. לא רק שהמומנטום והיתרון לצדה של פיניקס, אלא גם היא עושה זאת ללא שני הכוכבים הכי גדולים שלה בקבוצה (אם נוציא לרגע את שאקיל, למרות שאין ספק שהוא הכוכב השני הכי גדול בקבוצה). אנחנו מגיעים ל-4:45 לסיום המשחק, 87-73 לפיניקס דאנקן לוקח עליו את המשחק, בידיעה שאולי זו ההזדמנות האחרונה בהחלט להתחיל ריצה ולחזור למשחק, אבל הוא מתקשה כשמולו עומד שאקיל. הוא יודע שהוא לא מצליח לחדור פנימה, וכשהוא עושה את זה הוא כנראה לא ישיג סל קל, וכרגע מה שסן אנטוניו צריכים זה סל קל, אז הוא לוקח את הזריקה מחצי מרחק, אולי במטרה להוציא את שאקיל מהצבע, אבל הוא לא פוגע. זה מה ששאקיל עושה. רק הנוכחות שלו בצבע גורמת לדאנקן לחפש את הזריקה מרחוק ולהחטיא. פיניקס מסיימת את המשחק בריצה של 28-7 , כשאז מגיע דאנק ועבירה של אמרה על הפנים של דאנקן, פחות מ-4 דקות לסיום המשחק. אמרה קולע גם את הזריקה מהקו, ופיניקס ביתרון שיא של 19 נק' הפרש, 92-73 - ריצה של 31-7 לפיניקס. זו היתה עבירה מספר 5 של דאנקן, אבל בשלב הזה זה לא משנה שום דבר, פיניקס בדרך לניצחון מוחץ. דאנקן עוד מצליח לקלוע התקפה לאחר מכן, הוא עולה ל-23 נק' במשחק (חלק גדול מהן הוא עשה על אמרה או דיאוו ולא שאקיל.), אבל כחצי דקה לאחר מכן הוא יורד לספסל. פופוביץ' מחליט להוריד את הכוכבים שלו כדי למנוע מהם פציעה אפשרית, פופוביץ' מודיע על כניעה ללא תנאי. אני כבר יודע מה יקרה. יהיו כאלה שיגידו שהריצה הזו, בכלל הניצחון הזה, דומה לניצחון של דאלאס על פיניקס. אז אם טענתי שהניצחון של דאלאס על פיניקס היה הפסד של פיניקס ולא ניצחון של דאלאס, אז מה אומר על הניצחון הזה של פיניקס. ובכן, מדובר בשני משחקים שונים לגמרי בצורה שבה הם התפתחו. נגד דאלאס, פיניקס היתה ביתרון בכל המשחק, היא הובילה בהפרש דו ספרתי בתוך הרבע הרביעי, והיא הפסידה מסיבה לא ברורה שלא קשורה בהגנה של דאלאס. ואילו נגד סן אנטוניו, פיניקס היתה יריבה שקולה לכל אורך המשחק, היתרון עבר מצד לצד, מאז הרבע הראשון פיניקס לא היתה בפיגור משמעותי, כך שהניצחון היה משכנע בלי שום קשר לריצה ברבע האחרון. כשמסתכלים על המשחק כולו פיניקס שיחקה נהדר, והיא היתה ראויה לניצחון. פיניקס מנצחת בצורה משכנעת. לדעתי לא היה מדובר פה בהגנה שלה. הרי כולנו יודעים שלפיניקס אין הגנה חזקה. פיניקס לא קבוצה הגנתית. נכון, שאקיל בנה ושיפר את המשחק ההגנתי, אבל בחודשיים אי אפשר לבנות הגנה כל כך טובה כמו "ההגנה" שהיתה נגד סן אנטוניו. זה שוב מראה שמה שאמרתי לגבי ההתקפה של פיניקס נכון. ההתקפה של פיניקס תנצח כל הגנה בליגה - גם ההגנה של סן אנטוניו, נקודה. מה שיותר מכובד זה שפיניקס ניצחה בצורה משכנעת בסן אנטוניו, שידוע שסן אנטוניו קבוצה ביתית נהדרת, אבל בחוץ מחזיקה במאזן בינוני מאוד. אם פיניקס מוכיחה שהיא יכולה לנצח את סן אנטוניו לא רק בבית, אלא גם בחוץ, זה אומר הרבה לקראת ההמשך. בפלייאוף כולם ישמרו חזק יותר, נאש יתן את כל הכח שנשאר לו, אמרה ימכור עבירות ולא ירשה סלים קלים, גרנט היל יתאבד על כדורים. אלה דברים שיקרו בפלייאוף, ופיניקס תתחזק הגנתית כמו שהיא מתחזקת הגנתית בכל פלייאוף - והוכחתי את זה. פיניקס קבוצה נהדרת, קבוצה מ-פ-ח-י-ד-ה. קשה לחלקכם להבין עד כמה הסגל של פיניקס יכול להיכנס לספרי ההיסטוריה. חמישייה של שאקיל, אמרה, היל ונאש תהיה אחת הגדולות בכל הזמנים. עם זאת, אני חייב לרדת לקרקע ולהיות מציאותי יותר. הניצחון הזה אמר הרבה בשבילי בגלל ההתקפות שאליהן הייתי נתון בימים האחרונים, אבל אם אני אקח את זה לרמה המקצועית אפשר לומר תודה ולהתקדם הלאה. חשוב לזכור שמדובר במשחק בעונה הרגילה. אמנם זו הצהרת כוונות רצינית כשבאים לאולם של האלופה ומנצחים שם ב-20 הפרש, אבל זה בסה"כ משחק אחד שאין לו משמעות לגבי האליפות. אני אמרתי את זה מראש, בלי שום קשר לתוצאה, המשחק הזה לא יקבע את האלופה והוא לא יקבע שום דבר. משחקי העונה הרגילה, ובמיוחד המאזנים הסופיים, הם לא נותנים לנו שום פרספקטיבה לגבי האלופה. אחרת, אפשר פשוט עכשיו לתת את האליפות לבוסטון, אז מה עשינו ? בשביל מה להגיע לפלייאוף ? בפלייאוף יש הפתעות, תמיד היו ותמיד יהיו. אז.... לכל מי שאמר לי שאני "חי בסרט" או שאני אצא מהסרט שבו אני חי, את שלי אמרתי, ואת שלי הוכחתי עד כה. כנראה ש"הסרט" שאני חי בו מאוד מציאותי, אולי המציאות עצמה, אחרת קשה להסביר כיצד מה שאמרתי בימים האחרונים מתקיים בצורה מוכחת. אני מוכן לקבל ביקורת, מוכן לקבל דעה שנוגדת את דעתי, אבל כל עוד זה נעשה בצורה מכובדת. ברגע שזה מגיע לפסים אישיים - צר לי, לא אקח חלק במעשה. בכל מקרה, אין לי טינה כלפי אף אחד. אתם לא טעיתם, כמו שאני לא צדקתי. כמו שאמרתי, הוכחתי את מה שאמרתי, אבל זה לא אומר שצדקתי, כמו שזה לא אומר שטעיתם. המשחק הוא בלתי צפוי, רב תהפוכות, כל דבר יכול לקרות. פעם צודקים ופעם טועים, זה המשחק. אין צורך לקחת את זה בצורה אישית, הכל זה חלק ממלחמה פסיכולוגית, ותודה שהיא קיימת, כי זה רק עושה את המשחק מעניין יותר. כל אוהד רוצה שהקבוצה שלו תנצח, לפעמים זה קורה ולפעמים לא, צריכים ללמוד לקבל את זה בכבוד ולהודות בטעות. אם וכאשר אני אטעה בנוגע להימור שלי - אקח אחריות ואודה בטעות. אחרי שאמרתי את מה שהייתי צריך לומר, אגש לסיכום המקצועי כפי שאני רואה אותו. ובכן, אני בהחלט רואה שיפור מקצועי. אני לא מדבר על החלק ההגנתי, שהוא חלק קבוצתי, אלא אני מדבר על החלק האישי של כל שחקן. כלומר, העבודה של כל שחקן בצורה אינדיבידואלית. עד עכשיו פיניקס היתה קבוצה מפוזרת. קבוצה שכל שחקן לא יודע מה השני יעשה, כשזה כולל גם את נאש. זה קרה בערך מהטרייד של שאקיל, וזה מובן למה הקבוצה לא התחברה בימים הראשונים. קשה לשנות את סגנון המשחק בשבוע, וגם בחודש. מדובר בתהליך ארוך שלוקח הרבה זמן של אימונים. אפשר לראות את השיפור אצל אמרה. אמרה מראה יותר נחישות במשחק שלו, יותר אינטנסיביות בהגנה, יותר הבנת משחק ושיתוף פעולה עם שחקנים אחרים - לא הולך עם הראש בקיר כמו הרבה פעמים בשבועות האחרונים שהיתה הרגשה שהוא מנסה להוכיח שהוא הכי טוב בליגה, אולי סוג של עמידה בציפיות של שאקיל. אהבתי לראות את האגרסיביות של אמרה. הוא לא נתן סל קל, הוא שם יד על הפנים, איתגר את הזורק. בהחלט עבודה טובה שלו, יש מקום לשיפורים, אבל רואים שהשחקן מבין מה הוא עושה. הוא עדיין לא שחקן הגנה טוב, אבל הוא לומד, וזה הדבר הכי טוב שאני יכול לקחת ממנו במשחק. סטיב נאש היה בינוני מאוד בשלושה רבעים, אבל סיים את המשחק בסופו של דבר בצורה טובה. זה סטיב נאש, הוא יכול להתעורר ולהתחיל לקלוע באחוזים מדהימים. וזה גם מוביל אותי לנקודה נוספת שמחזירה אותי למשחק נגד דאלאס.

 

[אליקו בן לולו]

המשך (4)

עלתה טענה שנגד דאלאס נאש לקח זריקות קשות ברבע הרביעי, ואת זה שייכו להגנה הטובה של דאלאס. נגד סן אנטוניו קיבלנו הוכחה שזה לא נכון. אני אמרתי שהזריקות שנאש לקח, לפחות מחצית מהן, היו זריקות נוחות שנאש אוהב לקחת ויכול לקלוע. הוא בעצמו אמר שהוא רגיל לקלוע אותן, אז למה לתת קרדיט לקבוצה שלא מגיע לה ? זה היה מבחינתי עיקרון שלא יכולתי לעבור עליו בשתיקה. אני לא אתן קרדיט לקבוצה שלא מגיע לה, ובודאי לא כשמדובר בהפסד כזה, שפיניקס הפסידה אותו יותר מאשר דאלאס ניצחה. רק שנבין, רשמתי גם הערות במהלך המשחק לגבי הזריקות. רשמתי אילו זריקות נוחות היו, ובדקתי כמה מהן החמצנו. ברבע הראשון - פארקר קולע זריקה קשה. אמרה מחטיא לייאפ. רג'ה עם שתי זריקות חופשיות - מחטיא. שאקיל מחטיא לייאפ. אמרה מחטיא לייאפ נוסף. דיאוו מחטיא לייאפ. גריצ'ק זורק זריקה קשה, אבל לוקח ריבאונד התקפה ומוצא את רג'ה פנוי לשלשה נוחה אבל רג'ה מחטיא שוב. כלומר, לא מדובר בהגנה חזקה. השחקנים החטיאו זריקות קלות, בין אם זה לייאפים או בין אם זה זריקות חופשיות מחצי מרחק ושלוש. אני לא בא לומר שצריכים לקלוע את הכל. כמובן שלא. זה חלק מהמשחק, זה קורה לכל קבוצה, בכל משחק. ובכל זאת, זה מאשר את מה שקרה נגד דאלאס. פיניקס קלעה באחוזים לא טובים, והזריקות שלה לא נכנסו למרות שהן היו נוחות. מכאן, היא הפסידה את המשחק ודאלאס היא לא זו שניצחה. ברבע השני - גריצ'ק מחטיא לייאפ. אמרה מחטיא לייאפ נוסף. גרנט היל מחטיא זריקה חופשית שהיתה יכולה להשוות את המשחק ל-26-26. דיאוו מחטיא זריקה חופשית. במחצית השניה זה כבר התאזן. פיניקס קלעה זריקות עם יד על הפנים, זריקות באמת קשות אפילו בשבילה, אבל ככה זה לפעמים. אתה מחטיא לייאפים, ואז קולע על הפנים של דאנקן, בואן ואוברטו.

 

[תמיד א נ י]

וושינגטון - בוסטון 95:109

לא ברור מה עדיף לה, אבל וושינגטון לא עושה חישובי כדאיות תאורטית את מי לפגוש בסיבוב הראשון, ומצליחה לנצח את הטובה בליגה בדרך אולי למקום חמישי (ומפגש עם קליבלנד ואחכ בוסטון) גיימיסון עם 27 ו 11, סטיבנסון 14 עם 4 שלשות, ארינאס מהספסל ל 13, באטלר 13 ו 10 הייווד 12, סונגיאלה 10 בבוסטון הפעם לא נחו הכוכבים יותר מדי, הטריו שיחק יותר מ 30 דקות כ"א פירס עם 28 נק', גארנט 22 ו 14, אלן 13 כל הספסל ראה דקות, אבל רק האוס ופוזי נתנו תרומה משמעותית עם 9 ו 8 נק' בהתאמה הירוקים הרבו לאבד כדורים - 20 לעומת 10 של הקוסמים, וקלעו 44% מהשדה לעומת 51 המשחק חסר חשיבות לבוסטון, אשר הבטיחה זה מכבר את הביתיות לכל אורך הדרך, אבל ריברס רוצה להכניס את שחקניו בהדרגה בחזרה לרמת משחק שתתאים לקראת הפלייאוף