משהו

משהו ../images/Emo7.gif../images/Emo14.gif../images/Emo39.gif../images/Emo79.gif

יש לי פגישה ב22.00 אני אמורה לשמוח לא?! אבל קצת עצוב. פוחדת,מפחדת,שהוא לא ירצה. מפחדת להיכשל. מפחדת ממנו. מעצמי. כל כך כבר הלילה בארץ כה זרה קשה לתפוס מישהו רק לגלגל שיחה, כל כך כבד הלילה אני רחוקה מימך האם את חושבת אותי כמו שאני אותך?! (לא ניראה לי). ופה מתחיל גשם וקר לי שוב בפנים ובחוץ. גם קר לי בלעדיו. ואף אחד כבר לא מחבק,או מנשק, ולא שואל או מרים טלפון. לא שואל אם קר לי עכשיו. כל כך עצוב לי ואף אחד לא מבין הכוכבים נופלים,ואני איתם. אולי בדיוק כמוני השמים גם בוכים כל כך חושך הלילה הזה וקר לי כאן. מתי כבר יתבהר כאחזור אלייך בחלום. (והיה לי אתמול חלום רע בלילה קמתי כולי אם דמעות). כאחזור אלייך בחלום על הלילה אםפר,אם רק תירצה לשמוע. אם רק תקשיב לי רק לי תקשיב בשקט לשקט שלי איך הוא צורח. איך הוא מנסה לצאת החוצה לברוח ממני כמה שיותר רחוק. להתעלם כמו שעשה תמיד. להתעלם מהרצונות והמחשבות של עצמך. שלי עצמי. ופה מתחיל שוב הגשם שכל כך אוהבת וידעת, גם קר לי בלעדיה,בלעדיו. ואף אחד לא שומע או רואה וכך זה נישאר, עצוב ואין מילים לתאר בכלל. מאיפה להתחיל?! ומה לספר?! למי?! אם קר לי עכשיו! מי ישמע?! אפילו לא אני!..
 
למעלה