משהו טוב קורה.
כמובן שקורים הרבה יותר דברים רעים מטובים, אבל יש מקום גם לאופטימיות. מסתבר שבירושלים התחיל לתפתח שימוש במה שהייתי קורא לו "כלכלה אלטרנטיבית", מדובר בשתי סוגים של פעילות כלכלית, האחד נקרא "שוק חפשי" (לא לבלבל עם המושג המטעה שהכלכלנים משתמשים בו), מדובר על שוק, שמתקיים פעם בכמה זמן, שבו כל אחד מביא את מה שהוא לא צריך ולוקח את מה שהוא רוצה. הסוג השני הוא "בנק הזמן" (יש גם את "קהילת מחרוזת" שעושה אותו דבר), כאן כל פרט מציע שירותים שונים תמורת שירותים אחרים, נתינת שירות מסויים מזכה את הנותן בצ'ק של מטבע וירטואלי שבו הוא יכול להשתמש כדי לרכוש שירות אחר. כך, למשל, נער יכול לתת שיעורי כדורגל תמורת עזרה בשיעורי בית או טרמפ תמורת עזרה בגינה. כך אנשים יכולים לרכוש שירותים שונים בלי להזדקק לכסף והעיקר, המטבע נוצר ע"י הענקת השירות עצמו ולא ע"י השלטון ולכן אינו מצוי בכמות מוגבלת. הבעיה היא שלמרות שהנהנים העיקריים מסוג כזה של כלכלה צריכים להיות אלה שאין להם כסף (ואכן, אחד השווקים מתקיים בשכונת קטמון), רוב הפעילים הם מהמעמד הבינוני. מצד שני, מי שאין לו כסף לא מוציא כסף ולכן, למרות שיפור איכות החיים, אין להשתתפותו השפעה על הכלכלה. אבל מי שיש לו קצת כסף יכול, ע"י שימוש במטבע אלטרנטיבי, להחליף הוצאות כספיות בשוק חליפין וכך לפגוע ברווחיהם של מי שעסוק בלמכור לנו כל מני שטויות (האם זה טוב?), ואולי תהיה לזה השפעה על המערכת הכלכלית הגדולה. יש בירושלים שני שווקים חשובים ושתי מערכות חליפין, מה שהייתי רוצה זה שיאחדו את כל הבלגאן למערכת אחת ואז יהיה לזה אימפקט של ממש.
כמובן שקורים הרבה יותר דברים רעים מטובים, אבל יש מקום גם לאופטימיות. מסתבר שבירושלים התחיל לתפתח שימוש במה שהייתי קורא לו "כלכלה אלטרנטיבית", מדובר בשתי סוגים של פעילות כלכלית, האחד נקרא "שוק חפשי" (לא לבלבל עם המושג המטעה שהכלכלנים משתמשים בו), מדובר על שוק, שמתקיים פעם בכמה זמן, שבו כל אחד מביא את מה שהוא לא צריך ולוקח את מה שהוא רוצה. הסוג השני הוא "בנק הזמן" (יש גם את "קהילת מחרוזת" שעושה אותו דבר), כאן כל פרט מציע שירותים שונים תמורת שירותים אחרים, נתינת שירות מסויים מזכה את הנותן בצ'ק של מטבע וירטואלי שבו הוא יכול להשתמש כדי לרכוש שירות אחר. כך, למשל, נער יכול לתת שיעורי כדורגל תמורת עזרה בשיעורי בית או טרמפ תמורת עזרה בגינה. כך אנשים יכולים לרכוש שירותים שונים בלי להזדקק לכסף והעיקר, המטבע נוצר ע"י הענקת השירות עצמו ולא ע"י השלטון ולכן אינו מצוי בכמות מוגבלת. הבעיה היא שלמרות שהנהנים העיקריים מסוג כזה של כלכלה צריכים להיות אלה שאין להם כסף (ואכן, אחד השווקים מתקיים בשכונת קטמון), רוב הפעילים הם מהמעמד הבינוני. מצד שני, מי שאין לו כסף לא מוציא כסף ולכן, למרות שיפור איכות החיים, אין להשתתפותו השפעה על הכלכלה. אבל מי שיש לו קצת כסף יכול, ע"י שימוש במטבע אלטרנטיבי, להחליף הוצאות כספיות בשוק חליפין וכך לפגוע ברווחיהם של מי שעסוק בלמכור לנו כל מני שטויות (האם זה טוב?), ואולי תהיה לזה השפעה על המערכת הכלכלית הגדולה. יש בירושלים שני שווקים חשובים ושתי מערכות חליפין, מה שהייתי רוצה זה שיאחדו את כל הבלגאן למערכת אחת ואז יהיה לזה אימפקט של ממש.
