משבר תואר שני (?)

מורני !

New member
משבר תואר שני (?)

<אין לי מושג לאן לשרשר את זה, איכשהו הפורום הפך להיות עמוס ולא ברור לי כל כך, אז עם המנהלים הסליחה.> קצת רקע, אני לומדת בבית ברל, מסיימת שנה ג' (מתוך 4). מיכוון שטחנתי כמו מטורפת כל שלוש השנים האחרונות (חוסר בחיי חברה) הצלחתי להגיע לשנה הרביעית (בהנחה שאני מסיימת את כל העבודות ועוברת את כל המבחנים, כמובן) עם מעט מאוד קורסים שנותרו לי. אז לפני כחודשיים החלטתי להעיז ולהירשם לתואר שני, מתוך מחשבה שגם אם לא יקבלו אותי בשנה הקרובה, זה לא נורא. מהרגע שהחלטתי להירשם, מאוד מאוד התרגשתי. ממש רציתי להתקבל. אספתי מכתבי המלצה, עשיתי בירורים חוזרים לגביי ממוצעים, כתבתי מכתב לוועדה על הרצון שלי בהמשכיות בתחום.. וזהו. התקבלתי. השבוע ממש. ובמקום להתלהב לגמריי, להתקשר לכל העולם, לצרוח עד הגג, אני מקבלת את זה די ברגוע. בעצם - באדישות. הרגש היחיד שאולי יש לי זה כעס ולחץ על כך שאני באמצע המבחנים והעבודות בתואר הראשון צריכה לגשר לפטורים של התואר השני. אני חושבת שאני קצת מפחדת, ולא יודעת אם זו התרגשות רגילה של שינוי / התחלה חדשה / עומס מטורף / העזה רצינית או שזה באמת לא מתאים לי. אני שחוקה מהלימודים. אני לומדת כבר שנים (לפני בית ברל עשיתי כל מיני ניסויים באקדמיה), ואני לא מצליחה להתרכז בשביל להצלח לעבור את המבחנים שלפניי. בקיצור - אני צריכה עידוד :) ומעבר לזה גם קצת מעשיות. אין לי מושג האם זה אפשרי ללמוד לתואר ראשון ושני במקביל, וגם לעבוד, כי אין ברירה. מה אתם אומרים?
 

sobolina

New member
אז ככה ../images/Emo26.gif

אני באיזשהו מקום הייתי בדיוק במצבך. סיימתי תואר ראשון,והמשכתי ישר לתואר השני,ועכשיו אני מתחילה את שנתי ה 5 באוניברסיטה + סמסטר קיץ שמתחיל בדיוק בעוד שבוע - והמילה שחיקה מזמן כבר החלה להתנוסס מעל לכל מקצוע שאני מנסה ללמוד במהלך התואר. מאוד קשה לי להתרכז,ומאוד קשה לי להושיב את עצמי ולעבור המבחנים בהצלחה. אפשר להגיד שב 2 הקורסים הכי חשובים בתואר,מסיבות מסויימות פשוט לא עברתי,ולכן אני אאלץ לקחת אותם שוב בעוד כמה חודשים-ולכן אני עוד יותר מרגישה שחיקה. אבל,אני אוהבת ללמוד
אני אוהבת את העובדה שאם רע לי בעבודה - אני יודעת שעוד מעט אני יוצאת ללמוד משהו,ופוגשת כמה חברים - רק כדי להשכיח ממני את מה שעבר עליי באותו היום. שחיקה מתחילה להשפיע רק את נותנת לה להגיע אלייך. המלצה שלי - תעשי טיול קצר,אפילו בארץ -חופשה של כמה ימים,תתנתקי - וזהו. את מאוד רוצה את זה
אז למה לוותר
מה גם שהתקבלת - אז יש לך את היכולת,אנשים מאמינים בך,את מאמינה בעצמך - אז למה פתאום לחשוש
גם אני חששתי מהמעבר הזה,מהשינוי פאזה הזו של תואר שני ולא תואר ראשון. אבל תאמיני לי,עם כל הלחץ,אני בסמסטר א' מסיימת (תוכנית מיוחדת....) והיה לי לחץ מטורף,הכל בכדי לסיים את התואר השני בשנה וסמסטר ולא בשנתיים
ותאמיני לי,בסופו של דבר,אני ממש מרוצה מעצמי,כי למרות הכל - אני כבררואה את האור שבקצה המנהרה. אני יודעת שמימשתי כמה שאיפות אקדמאיות ,ואני יכולה אוטוטו להתפנות לעבר התחום התעסוקתי שבו אני מעוניינת להשתלב. אפשר לעשות הכל - זה עניין של כח רצון
אני אומרת שתלכי על זה,אבל תעשי לעצמך איזו תוכנית. כמו שיש אנשים שעושים לעצמם תוכנית חומש , תעשי לעצמך תוכנית כזו,תקחי אולי פחות קורסים,מקסימום תפרסי קצת את התואר כדי להקל עלייך - אבל אל תזנחי את הרעיון
שיהיה
רבה, הילה
 

Kitty C a t

New member
אם זה גורם לך כל כך הרבה חרדה

למה שלא תדחי את התואר השני בשנה? ברוב המקומות ניתן לדחות ולהתחיל ללמוד שנה לאחר הקבלה בלא קבלה מחודשת (רק תוודאי שזה אכן כך). את כל כך רוצה ללמוד- לפחות תהני מזה, אחרת בשביל מה ללמוד? ונשמע לי שאת כבר די שחוקה. כתבת שסיימת את רוב החובות שלך, למה שלא תעשי לך שנה שבה הלימודים פחות אינטנסיביים ותאגרי כוחות לשנה שאחריה כאשר תתחילי ללמוד לתואר השני, ואולי בדרך תעבדי קצת על חיי החברה שלך, חברים תמיד עוזרים להתמודד עם קשיים וגם ההנאות גדולות יותר כשאפשר לחלוק אותן עם חברים טובים. לפי דעתי זוהי מטרה לא פחות חשובה מלקבל תואר שני. למה למהר כל כך? הדרך וההנאה מהדרך חשובה לא פחות מהמטרה.
 
למעלה