משבר זוגי אחרי לידה ../images/Emo10.gif ארוך
ב"ה בוקר טוב לבנות הפורום הנפלא הזה....חייבת לשפוך ילדתי לפני 7 שבועות את ביתי הבכורה....ילדה פעלתנית לכל הדעות קצת רקע : לפני הלידה בעלי קיבל תפקיד במרכז...אנחנו מהצפון אז נאלצנו לעבור למרכז..... הוא נכנס לתפקיד בערך שבועיים אחרי הלידה וזה תפקיד מאוד מאוד מאוד תובעני...עבבודה משש בבוקר ועד עשר בליל ושהוא חוזר הטלפונים לא מפסיקים לצלצל (איש צבא) אין לי עזרה במרכז כי כל המשפחה שלי גרה בצפון הלילה נשברתי...הילדה קמה 6 פעמים ואני בחוסר שעות שינה...אני מאוד כועסת על בעלי שהוא לא קם לעזור לי איתה יש לנו ריב כל שני וחמישי שאני פותח במשפטים שקשה לי ושהוא לא עוזר לי ...יש לציין שבסופי שבוע הוא משתדל לעזור אבל הוא לא מסוגל להתמודד עם הילדה יותר משעה...היא מאוד פעלתנית ורוצה המון תשומת לב (לא מסוג אלה שאוכלים וישנים) ואם אחרי אוכל והחלפה היא ערה היא משמיעה קולות של לא רוצה להיות בעריסה לבד בואו לשחק איתי כואב לי מאוד הנושא שהוא שומע אותה בלילה אבל מחכה שאני אקום לטפל בה כאילו לא הספיק לי כל היום איתה אני מבינה שהוא עובד מאד קשה והוא מת מעייפות אבל גם אני קורסת.... לפעמים אני מעירה אותו אבל גם שהוא קם להאכיל אותה (היא אוכלת מבקבוק בלילה אני שואבת חלב) הוא לא מסוגל להתמודד איתה לבד ואז גם אני קמה...אין מצב שהוא יהיה עצמאי איתה ואני לא אתעורר אני מנסה לאגור כוחות במהלך היום אבל לא תמיד זה מצליח כי יש לי את ענייני הבית (כביסה אוכל קניות וכו') ואז הוא מגיע בערב ואני כעוסה עליו "שקשה לי ...." "שהוא לא עוזר לי"......למרות שאני בטוחה שגם לו קשה אני תמיד חושבת בראש למה הוא לא קשוב לילדה כמוני? למה הוא לא קם בלילה אלא אם כן אני מעירה אותו....למה הוא לא יכול לבלות יותר משעה עם הילדה יותר משעה ולהניח לי לנפשי.....למה הוא לא דואג לשאול אם אני רעבה או צמאה אבל אני כן דואגת שיהיה ל לו ארוחה חמה שהוא מגיע בערב....הוויכוחים לא נגמרים..כל פעם אני אומרת לעצמית...די תסתדרי לבד את יכולה... אבל אחרי לילה כזה אני שוב נשברת ובוכה וכועסת עליו הוא מבטיח לקום לטפל בילדה אבל שהוא מגיע גמור מהעבודה אני שוב קמה בלילה לטפל בה מרחמת עליו שיש לו רק 5 שעות שינה...ואז כועסת על עצמי למה אני מרחמת עליו ולא עליי הרי אני כל היום איתה...אין מי שיחליף אותי ...שלא תבינו אני אוהבת את הבת שלי הכי בעולם ודואגת לתת לה את כל האהבה והחום ותשומת הלב שהיא זקוקה לו אבל קשה לי להיות סביבה 24 שעות 7 ימים בשבוע ללא עזרה ואני מאשימה את בעלי שהוא לא עוזר...אני בטוחה שההורמונים גם תורמים חלק לתסכול שלי.... לא יודעת כבר מה לעשות...איך אני אצליח לצאת מהמשבר הזה עם בעלי..עם עצמי....יש בכלל פתרון ??? אני לא מכירה כאן אף אדם שיכול להיות בבייבי סיטר לילדה כי היא קטנה מידי וגם יהיה לי מאוד קשה להשאיר אותה בידיים של אדם שאני לא מכירה ..... אני מפחדת שהזוגיות שלנו בדרך לקריסה : בכעס כבר ארתי לו שאני לא רוצה אותו כבעל שלא עוזר לי ואני לא יודעת איך הבאתי איתו ילד לעולם אם אני צריכה לגדל אותו לבד...אני בטוחה שגם לו קשה הוא בתפקיד חדש וקשה ומחפש את התמיכה שלי ואני רק כועסת עליו כל הזמן.... זקוקה לתמיכה ועזרה.....תודה
ב"ה בוקר טוב לבנות הפורום הנפלא הזה....חייבת לשפוך ילדתי לפני 7 שבועות את ביתי הבכורה....ילדה פעלתנית לכל הדעות קצת רקע : לפני הלידה בעלי קיבל תפקיד במרכז...אנחנו מהצפון אז נאלצנו לעבור למרכז..... הוא נכנס לתפקיד בערך שבועיים אחרי הלידה וזה תפקיד מאוד מאוד מאוד תובעני...עבבודה משש בבוקר ועד עשר בליל ושהוא חוזר הטלפונים לא מפסיקים לצלצל (איש צבא) אין לי עזרה במרכז כי כל המשפחה שלי גרה בצפון הלילה נשברתי...הילדה קמה 6 פעמים ואני בחוסר שעות שינה...אני מאוד כועסת על בעלי שהוא לא קם לעזור לי איתה יש לנו ריב כל שני וחמישי שאני פותח במשפטים שקשה לי ושהוא לא עוזר לי ...יש לציין שבסופי שבוע הוא משתדל לעזור אבל הוא לא מסוגל להתמודד עם הילדה יותר משעה...היא מאוד פעלתנית ורוצה המון תשומת לב (לא מסוג אלה שאוכלים וישנים) ואם אחרי אוכל והחלפה היא ערה היא משמיעה קולות של לא רוצה להיות בעריסה לבד בואו לשחק איתי כואב לי מאוד הנושא שהוא שומע אותה בלילה אבל מחכה שאני אקום לטפל בה כאילו לא הספיק לי כל היום איתה אני מבינה שהוא עובד מאד קשה והוא מת מעייפות אבל גם אני קורסת.... לפעמים אני מעירה אותו אבל גם שהוא קם להאכיל אותה (היא אוכלת מבקבוק בלילה אני שואבת חלב) הוא לא מסוגל להתמודד איתה לבד ואז גם אני קמה...אין מצב שהוא יהיה עצמאי איתה ואני לא אתעורר אני מנסה לאגור כוחות במהלך היום אבל לא תמיד זה מצליח כי יש לי את ענייני הבית (כביסה אוכל קניות וכו') ואז הוא מגיע בערב ואני כעוסה עליו "שקשה לי ...." "שהוא לא עוזר לי"......למרות שאני בטוחה שגם לו קשה אני תמיד חושבת בראש למה הוא לא קשוב לילדה כמוני? למה הוא לא קם בלילה אלא אם כן אני מעירה אותו....למה הוא לא יכול לבלות יותר משעה עם הילדה יותר משעה ולהניח לי לנפשי.....למה הוא לא דואג לשאול אם אני רעבה או צמאה אבל אני כן דואגת שיהיה ל לו ארוחה חמה שהוא מגיע בערב....הוויכוחים לא נגמרים..כל פעם אני אומרת לעצמית...די תסתדרי לבד את יכולה... אבל אחרי לילה כזה אני שוב נשברת ובוכה וכועסת עליו הוא מבטיח לקום לטפל בילדה אבל שהוא מגיע גמור מהעבודה אני שוב קמה בלילה לטפל בה מרחמת עליו שיש לו רק 5 שעות שינה...ואז כועסת על עצמי למה אני מרחמת עליו ולא עליי הרי אני כל היום איתה...אין מי שיחליף אותי ...שלא תבינו אני אוהבת את הבת שלי הכי בעולם ודואגת לתת לה את כל האהבה והחום ותשומת הלב שהיא זקוקה לו אבל קשה לי להיות סביבה 24 שעות 7 ימים בשבוע ללא עזרה ואני מאשימה את בעלי שהוא לא עוזר...אני בטוחה שההורמונים גם תורמים חלק לתסכול שלי.... לא יודעת כבר מה לעשות...איך אני אצליח לצאת מהמשבר הזה עם בעלי..עם עצמי....יש בכלל פתרון ??? אני לא מכירה כאן אף אדם שיכול להיות בבייבי סיטר לילדה כי היא קטנה מידי וגם יהיה לי מאוד קשה להשאיר אותה בידיים של אדם שאני לא מכירה ..... אני מפחדת שהזוגיות שלנו בדרך לקריסה : בכעס כבר ארתי לו שאני לא רוצה אותו כבעל שלא עוזר לי ואני לא יודעת איך הבאתי איתו ילד לעולם אם אני צריכה לגדל אותו לבד...אני בטוחה שגם לו קשה הוא בתפקיד חדש וקשה ומחפש את התמיכה שלי ואני רק כועסת עליו כל הזמן.... זקוקה לתמיכה ועזרה.....תודה