משבר זוגי אחרי לידה
ארוך

טולטול6

New member
משבר זוגי אחרי לידה ../images/Emo10.gif ארוך

ב"ה בוקר טוב לבנות הפורום הנפלא הזה....חייבת לשפוך ילדתי לפני 7 שבועות את ביתי הבכורה....ילדה פעלתנית לכל הדעות קצת רקע : לפני הלידה בעלי קיבל תפקיד במרכז...אנחנו מהצפון אז נאלצנו לעבור למרכז..... הוא נכנס לתפקיד בערך שבועיים אחרי הלידה וזה תפקיד מאוד מאוד מאוד תובעני...עבבודה משש בבוקר ועד עשר בליל ושהוא חוזר הטלפונים לא מפסיקים לצלצל (איש צבא) אין לי עזרה במרכז כי כל המשפחה שלי גרה בצפון הלילה נשברתי...הילדה קמה 6 פעמים ואני בחוסר שעות שינה...אני מאוד כועסת על בעלי שהוא לא קם לעזור לי איתה יש לנו ריב כל שני וחמישי שאני פותח במשפטים שקשה לי ושהוא לא עוזר לי ...יש לציין שבסופי שבוע הוא משתדל לעזור אבל הוא לא מסוגל להתמודד עם הילדה יותר משעה...היא מאוד פעלתנית ורוצה המון תשומת לב (לא מסוג אלה שאוכלים וישנים) ואם אחרי אוכל והחלפה היא ערה היא משמיעה קולות של לא רוצה להיות בעריסה לבד בואו לשחק איתי כואב לי מאוד הנושא שהוא שומע אותה בלילה אבל מחכה שאני אקום לטפל בה כאילו לא הספיק לי כל היום איתה אני מבינה שהוא עובד מאד קשה והוא מת מעייפות אבל גם אני קורסת.... לפעמים אני מעירה אותו אבל גם שהוא קם להאכיל אותה (היא אוכלת מבקבוק בלילה אני שואבת חלב) הוא לא מסוגל להתמודד איתה לבד ואז גם אני קמה...אין מצב שהוא יהיה עצמאי איתה ואני לא אתעורר אני מנסה לאגור כוחות במהלך היום אבל לא תמיד זה מצליח כי יש לי את ענייני הבית (כביסה אוכל קניות וכו') ואז הוא מגיע בערב ואני כעוסה עליו "שקשה לי ...." "שהוא לא עוזר לי"......למרות שאני בטוחה שגם לו קשה אני תמיד חושבת בראש למה הוא לא קשוב לילדה כמוני? למה הוא לא קם בלילה אלא אם כן אני מעירה אותו....למה הוא לא יכול לבלות יותר משעה עם הילדה יותר משעה ולהניח לי לנפשי.....למה הוא לא דואג לשאול אם אני רעבה או צמאה אבל אני כן דואגת שיהיה ל לו ארוחה חמה שהוא מגיע בערב....הוויכוחים לא נגמרים..כל פעם אני אומרת לעצמית...די תסתדרי לבד את יכולה... אבל אחרי לילה כזה אני שוב נשברת ובוכה וכועסת עליו הוא מבטיח לקום לטפל בילדה אבל שהוא מגיע גמור מהעבודה אני שוב קמה בלילה לטפל בה מרחמת עליו שיש לו רק 5 שעות שינה...ואז כועסת על עצמי למה אני מרחמת עליו ולא עליי הרי אני כל היום איתה...אין מי שיחליף אותי ...שלא תבינו אני אוהבת את הבת שלי הכי בעולם ודואגת לתת לה את כל האהבה והחום ותשומת הלב שהיא זקוקה לו אבל קשה לי להיות סביבה 24 שעות 7 ימים בשבוע ללא עזרה ואני מאשימה את בעלי שהוא לא עוזר...אני בטוחה שההורמונים גם תורמים חלק לתסכול שלי.... לא יודעת כבר מה לעשות...איך אני אצליח לצאת מהמשבר הזה עם בעלי..עם עצמי....יש בכלל פתרון ??? אני לא מכירה כאן אף אדם שיכול להיות בבייבי סיטר לילדה כי היא קטנה מידי וגם יהיה לי מאוד קשה להשאיר אותה בידיים של אדם שאני לא מכירה ..... אני מפחדת שהזוגיות שלנו בדרך לקריסה : בכעס כבר ארתי לו שאני לא רוצה אותו כבעל שלא עוזר לי ואני לא יודעת איך הבאתי איתו ילד לעולם אם אני צריכה לגדל אותו לבד...אני בטוחה שגם לו קשה הוא בתפקיד חדש וקשה ומחפש את התמיכה שלי ואני רק כועסת עליו כל הזמן.... זקוקה לתמיכה ועזרה.....תודה
 

H and N

New member
את חייבת עזרה

כל עזרה מכל סוג שהיא . מישהי שתבשל לך . מישהי שתדאג שתאכלי . מישהי שתשמור על הבונבונה בזמן שאת מתרחצת/מצחצחת שיניים/מחליפה בגדים/ישנה. יש מצב לדבר עם המשפחה בצפון שאולי ישלחו עזרה ? יש עם מי לדבר שם ?
 

מָיה

New member
טולטול חמודה

תראי זה מצב די מוכר מה שאת מתארת רק שכל אחת חווה אותו ברמה קצת אחרת.... אולי תסעי להורים לאיזה כמה ימים להתאורר? לדוגמא ההורים שלי גרים מרחק של שעה נסיעה, אז זה לא שיש לי מי יודע מה עזרה.... ובעלי בהיי טק אז גם הוא כל היום בעבודה... תצאי איתה לטייל בגן הציבורי, תפגשי כמה נשים במצבך אמהות לפיצקים ותעבירי איתן את הזמן. זה מתאזן לבסוף.... איפה את גרה במרכז? יש פה הרבה בחורות שיכולות לעזור, ומחפשות חברה. סך הכל כולנו באותה סירה.
 

H and N

New member
וחשוב לי להוסיף

את בסדר גמור . כולן עוברות את זה , פשוט לא כולן כל כך לבד ולכן לך זה קשה יותר .
 
../images/Emo24.gifמבינה אותך מאוד

תתעודדי זו תקופה קצת קשה ואני בטוחה שהיא תעבור. כמה עצות שאני יכולה לתת לך מנסיוני הלא מקצועי הוא קודם כל זה לא שהוא לא קם והוא מחכה שאת תקומי אולי הוא פשוט לא שומע אותה בוכה לפחות אצלי זה מה שהיה שהקטן שלי היה בוכה בעלי בגלל ידיעה שאני ישמע פשוט היה ישן כמו טרקטור ולא מתעורר. אם בעלך מתעורר באמצע הלילה את לא צריכה לקום גם אין טעם ששניכם תסבלו מחוסר שינה הוא אבא שלה והא צריך להתמודד יכול להיות שאת פשוט לא סומכת עליו שיטפל נכון בילדה ובגלל זה את קמה. בסופי שבוע תנוחי עד מאוחר זה הזמן שלך גם אצלי זה כך היה בחופשת לידה, אין מה לעשות אני התחשבתי בבעלי שהיה צריך לקום מאוד מוקדם (איש משטרה). אולי תסעי עם הקטנה לשבוע אצל ההורים (אם זה מתאפשר) ותנוחי לך שם קצת תתפנקי. התקופה שאחרי לידה היא מאוד מלחיצה, ההורמונים רצים ואם זו הראשונה שלך אז בכלל יש גם חששות למינהם. תתעודדי התקופה הזו תעבור ולאט לאט תיכנסי לשגרה ואולי תחזרי לעבודה והכל יראה שונה. תהני מהקטנה ותגדלי אותה בנחת ואושר
 

GAL L1

New member
כל כך מבינה אותך

אני רק יכולה לספר לך שעם הזמן זה הופך להיות תיותר קל. שמצליחים לאמץ איזה שהיא שיגרה שמאפשרת לדברים להתנהל יותר בקלות. ילד ראשון כורם להרבה זעזועים לזוגיות, זו תקופה לא קלה לא לך ולא לו, את צודקת בכעס שלך מצד אחד אבל מצד שני גם הוא משתדל בישבילך בישבילה וקשה לו, אני מאמינה שיש הרבה לחץ סביב התפקיד החדש חוסר שינה, השינויים של מגורים וגם של הפיכה לאבא זה גם גורמי לחץ. אם את יכולה לכמה ימים לקחת את עצמך ואת הילדה ולנסוע אולי להורים שלך, רק כדאי שיהיה לך כמה ימים של מנוחה ועזרה זה יכול לעזר לך ולזוגיות שלכם ולאפשר לך להגור כוחות. בסוף שבוע לטת לו את הילדה להיכנס למיטה לנעול את הדלת ולהודיע לבעלך שאת לא שם במהלך שעתיים שלוש הקרובים, ולא משנה מה קורה בחוץ, הוא אבא שלה, הוא לא יעשה לה שום נזק, חשוב שילמד להיתמודד לבד איתה וגם אם זו תיהיה דרך שונה משלך זה גם בסדר. למשל אני הייתי מרדימה את הקטנה על הציצי, בעלי היה מרדים אותה על הידיים, שאני איתה בבית ונותנת לה לשחק לבד אני לא מפעילה טלויזיה לרב ובעלי כן, וזה גם בסדר זו דרך שלו להיות הורה, היה לי קשה ללמוד לוותר לא לקפוץ על כל פיפס שגם דרך שלו היא דרך לגיטימית. חשוב לתאפשרי לו להיתמודד איתה לבד, אולי גם לצאת קצת מהבית, אולי לבקש ממנו יקח אותה לטיול ואת תשארי לנוח. זו תקופה לא קלה אבל היא עוברת וחשוב לצאת ממנה מחוזקת בהצלחה
 

rey

New member
שלום לך!../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo178.gif

דבר ראשון- מזל טוב! וזה באמת קשה בהתחלה ... אבל ,נראה לי שאת עושה כמה שגיאות קריטיות...מה זה "מטלות הבית"? את בתקופה שהבית לא צריך להראות 10 , תעשי רק !!! את הדברים ההכרחיים. גם התינוק שלי היה מהערניים האלו שבקושי ישנים. אבל ברגע שהוא נרדם -את ישר הולכת למיטה איתו. במקום לכעוס על בעלך(והכעס אגב ,לא מוצדק,אני כבר מגיעה לזה )תדרשי עזרה של עוזרת שתגיע ל 3 שעות כל יומיים, תנקה ,ותבשל לכם. עכשיו כשהוא קיבל משרה ככ תובענית,אני בטוחה שאתם יכולים להרשות לעצמכם לשבועות הקרובים השקעה כספית כזו -זה שווה את השלוה הנפשית שלכם וגם את שלום הבית.. בעלך בא-מת עובד קשה , זה כמעט בלתי אפשרי לצאת ב6 לחזור ב 10 ולקום בלילה לטפל בתינוקת. הדרישה שלך צריכה להיות אחרת, לא לבקש שיקום בלילה ,אלא לבקש שיקצר בשעות, שיסביר שאישתו חודשיים אחרי לידה וצריכה קצת תמיכה, שינצל את חופשות המחלה שלו,או דברים אחרים. אל תכנסו לפלונטר של ריבים. אם הוא לא יכול, אולי תסעי לאיזה שבועיים לאמא שלך? ואם גם זאת לא אופציה,פשוט תנסי העזר בעוזרת שתהיה איתך ותפנה לך זמן לישון. יש הרבה הרבה פתרונות מלבד לריב עם בעלך. כדאי מאוד ,למרות ההורמונים המשתוללים,לא להסחחף במחשבות ולא בהצהרות על" חבל שהבאנו ילד ביחד".. זה עוד נורא מוקדם.אני בטוחה שבעלך היה רוצה להיות קצת עם התינוקת ,וזה גם מתסכל אותו לא לראות אותה, ועוד לראות את אישתו ממוטטת... היום כשבעלך חוזר תנסו לשבת ,בלי לריב ולנסות לתכנן מה אתם עושים שיפתור את הבעיה.את לא יכולה להמשיך כך ללא עזרה במצב הנוכחי. ובאמת- תהיה חזקה ,את קרובה מאוד לשלב בו התינוקת שלך עומדת להרגע קת ולהפוך לדבר הכי מהנה וטוב שהיה לך בחיים. צאי מהבית לטיולים בחוץ עם התינוקת,להתאורר בעצמך..אולי תפגשי עם חברות תומכות.
שיהיה באמת בהצלחה,ורק טוב!!
אה,גם תכתבי כאן, זה מעניק הרבה כוחות !
 
קודם כל להרגע....

לפי הכותרת חשבתי שהמצב יותר גרוע... כדי לעודד, אני מבטיחה לך שהמצב רק ילך וישתפר. בתור התחלה אני ממליצה לך להתחיל לטייל איתה לגינות או להצטרף לחוג כדי להכיר אמהות אחרות, זה יעודד אותך מאד. את יכולה גם לקחת המלצה על בייביסיטר, שתשמור על הילדה כשאת איתה בבית ותוכלי ללכת לישון לשעתיים, הרי את בבית, אין לך מה לדאוג. וכמובן, המשפט המעצבן כ"כ ונכון כ"כ- תלכי לישון איתה!!!!!!!!!! מדהים איך זה משפר את איכות החיים! לגבי הלילה- למה את שואבת, אם את במילא מאכילה אותה, לא חבל על הזמן של השאיבות? אני הייתי מוותרת לו, חבל ששניכם קמים, במיוחד שהוא לא מסתדר טוב לבד. את מתארת מצב שלמעשה הוא פוגש את הילדה רק בלילה שאז הכי חשוב "לתקתק" עניינים כדי שלא תתעורר לגמרי ויהיה קל להחזיר אותה לישון, אני הייתי נותנת לו לישון ועושה את התרגולים בסופי שבוע (ועוד שניה אני אגיע לזה). למה את חושבת שהוא שומע ומתעלם? אולי הוא באמת לא שומע? בדיוק כמו רבים וטובים אחרים... סופי שבוע- בתור התחלה תהיו ביחד כולם, תתני לו הדרכה אבל תשאירי לו מקום לפעולה עצמאית, לאט לאט תתרחקי כדי לעשות דברים, אבל תשארי בטווח, תציעי דרכים לפתרון " נראה לי שהיא רוצה מוצץ/ידיים/לישון" ותני לו לנסות באופן רגוע. אולי תמצאו ביחד משהו שיהיה רק שלהם, לדוג' טיול קבוע ביום שישי שישחרר אותך קצת. גם לראות ביחד טלוויזיה זה בסדר, תזכרי שהוא לא את ושהוא לא רגיל לילדה. אני מכירה משפחה שהבעל חוזר מאד מאוחר אבל הוא זה שבבוקר מוקדם נמצא עם הילד ומטייל איתו רבע שעה בחוץ.... והכי חשוב, להמנע מאמירת דברים שאח"כ מתחרטים עליהם.
 

GalGula

New member
../images/Emo24.gif האמת שיש לי

רק עצה אחת קטנה בשבילך שאולי אולי אולי תקל במעט. אני מציעה את זה כל פעם כשמדובר באם מניקה. האם התינוקת ישנה אתכם במיטה? אם לא, שווה לשקול את זה וללמוד להניק בשכיבה. אין לך מושג כמה זה יכול לשפר את מצב העייפות שלך. ולדעתי חלק מאד נכבד מהתסכול ומהקושי נובע מעייפות מצטברת. אני מודה שאצלנו המצב היה קצת שונה והרבה יותר קל, כי בגיל הזה בערך הקטנה הפסיקה להתעורר בלילה לאכול (וגם עד אז התעוררה רק פעם אחת בלילה ופעם אחת מוקדם בבוקר). אבל ההתחלה היתה מאד קשה, ואני יכולה לספר לך שמהרגע שהיתה אצלי יועצת הנקה ולימדה אותי להניק בשכיבה, איכות החיים שלי השתפרה פלאים. הקטנה עברה לישון איתי במיטה (ונשארה עד גיל 3 חודשים) וכשהיתה מתעוררת לאכול הייתי מניקה אותה במיטה כמעט בלי להתעורר, בלי להתחיל להתעסק עם בקבוקים, בלי להדליק אור וכו'. היא היתה יונקת וחוזרת לישון מיד לצדי. זה גם יחסוך ממך שאיבות, שאין לי ספק (מנסיון) שמוסיפים לעייפות, וגם אולי יש סיכוי שהיא תתעורר פחות, וגם אם לא - לא נורא, בכל מקרה יותר קל (בעיני לפחות) להניק במיטה כשאת חצי ישנה מאשר לקום ולהתעסק עם חלב שאוב. אני מניחה שזה גם יקל על בעלך שבעצמו עובד קשה, יוריד ממנו את הלחץ שלך עליו להתעורר בלילות, ואז אולי יהיה לו יותר חשק ואנרגיות לטפל בילדה במשך שעות היום והערב, כשהוא נמצא בבית. אצלנו חוץ מהשבוע-שבועיים הראשונים (בהם בעלי ממילא היה בבית איתי, בחופשה), מעולם לא ביקשתי ולא ציפיתי ממנו להתעורר בלילה. להיפך - העדפתי להיות זאת שנושאת בכל הנטל בלילה כי ידעתי שהוא צריך לקום בבוקר ולצאת לעבודה והוא חייב להיות ערני. בשאר השעות בהן הוא נמצא בבית הוא נושא בנטל באופן כמעט שווה (חוץ מהאכלה כמובן), ואני מאד מעריכה אותו על זה. אל תשכחי שבטח גם לבעלך קשה להיות עסוק כל היום בעבודה חדשה ותובענית ואז לבוא הביתה ולקבל אישה עם פרצוף חמוץ (לא שאני לא מבינה אותך, רק מנסה להראות לך גם את נקודת המבט שלו). אתם חייבים לשבת ולדבר ולא בזמן כעס, כדי לנסות להבין קצת יותר אחד את השניה, ואז למצוא את הדרך להקל זה על זו (עד כמה שניתן). שיהיה בהצלחה!
 

tomer2007

New member
מקווה שזה יעודד אותך לדעת

שעוד חודש חודשיים כבר יהיה לו הרבה יותר קל והרבה יותר מה לעשות עם הילדה...\בהתחלה באמת התלות באמא הוא מאוד מאוד גדול והאבא לא ממש יכול לעזור גם אם הוא בבית (בעלי היה לפעמים ממש חסר אונים) כמו כן בהתחלה מאוד קשה לעבור לסטטוס של משפחה ולא קל לבנות סדר יום... עם הזמן דברים מסתדרים - שניכם תלמדו לנצל את הזמן יותר טוב (במיוחד את...) אני שלחתי את בעלי עםםםםם התינוק לקורס בייבי יוגה בימי שישי בבוקר (גם בעלי עובד בשעות לא נורמליות ויום שישי היה אחלה אופציה בשבילו) וזה ממש התאים להם כי זה פעילות מעשית ולא לשיר שירים ורק לחבק ונדנד - מה שקשה לגברים כי זה משעמם אותם בקלות.. בעלי גם יישם את רב התרגילים בבית - הוא ממש נהנה להקפיץ אותו ולהפוך אותו והזמן עבר להם יותר מהר... תשתדלי לקבל כמה עזרה שאת יכולה מהסביםם והסבתות (אם אפשר) רק רציתי ךחזק אותך ולהגיד שגם אני תהיתי אם בעלי קשוב לתינוק כמו שאני קשובה אליו ואחרי חודשיים שלוש הבנתי שהוא מאוד קשוב - פשוט בדרך שלו ולדברים אחרים וגם זה טוב, בסוף הוא מצא את הנישה שלו מקווה מאוד שיסתדר לכם...
 

טולטול6

New member
תודה על העצות ../images/Emo24.gif

ב"ה אני אשמח לשמוע עוד עצות ותובנות זה עוזר לי מאוד להרגיש שאני לא לבד
 

SUEN

New member
היי לך ../images/Emo140.gif

נסי למצוא עוזרת לניקיון , ואולי לבישול תדאגי , רק לתינוקת ולך צאי בבקרים לפארק לסדנאות ולחוגים , עם התינוקת ( קיימות סדנאות להורים ותינוקות בבקרים ) פארקים - פה מוצאים הורים , עם תינוקות בגילאים שונים , וגם המלצות , על פעילויות ועוזרות
 

ship2006

New member
טול טול יקרה../images/Emo24.gif

המצב מוכר וקיים כמעט אצל כל הזוגות.גם אני קיטרתי הרבה וכל הזמן התלוננתי אבל לאט לאט המצב משתפר פלאים ,בעלי היה גם הוא חסר אונים מול ביתי המתוקה ולא ידע להרגיע אותה ועכשיו היא כל כך קשורה אליו(ממרומי ה-5 חודשים )והוא אליה שאיך שהוא מגיע היא שמה את הראש עליו ונרדמת כאילו הגיע לנחלה .ומדובר בבעל שלא ידע להרים אותה עד גיל חודשיים ולא כל כך הבין למה היא בוכה כל הזמן אני מתייחס אליה ?אני מחייך אליה ?אז אני יכולה להגיד לך שהמצב הולך ומשתפר ואנחנו עברנו ממצב של כעס ופרצופים זועמים להרמוניה מושלמת וזוגיות נעימה רק תתנו לזמן לעשות את שלו
 
עצה קטנטונת

אולי שתישן אתכם במיטה ואז לא תצטרכי לקום אליה? לא פותר את כל המשבר אבל יקל עליך בלילות
 

talyeled

New member
את ממש לא לבד..

בעלך נשמע כמו כל הגברים שאני מכירה (כולל בעלי). אני יודעת שזו הכללה, אבל ממה שראיתי גם בשיחות עם חברות, הגברים פשוט מתייחסים אחרת לילד. לא שהם לא אוהבים, אבל בעוד שאנחנו כל הזמן שמות לב לילד, מחפשות רמזים לאיך הוא מרגיש בכל רגע נתון, ורצות לעזרתו על כל פיפס - גברים יותר אדישים (או רגועים - תלוי איך מסתכלים על זה). בד"כ אם תבקשי מהם, הם יעזרו בחפץ לב - אבל לא יעשו את זה ביוזמתם כמו שהיינו מצפות.. והאמת היא, שזה די נוח שיש מישהו שתמיד יטפל בדברים האלה (אנחנו), והם יכולים להמשיך לעשות את עצמם ישנים... מצד שני, את צריכה לקחת בחשבון שמבחינתו הוא בסדר גמור. הוא קם מוקדם בבוקר, קורע את עצמו בעבודה, וחוזר מותש בלילה. ואת , שרק יושבת כל היום בבית (ככה הוא חושב..) מצפה ממנו גם לקום בלילה. נראה לי שאתם צריכים לעשות שיחת תיאום ציפיות - אבל בצורה רגועה, ובלי עצבים. הוא צריך להבין מה עובר עליך (שווה להשאיר אותו קצת לבד עם הילדה..), וגם את צריכה להבין מה עובר עליו. אולי תסכימו על חלוקת תפקידים שתהיה סבירה לשניכם. אצלנו למשל, אני הייתי היחידה שקמה בלילה, אבל בעלי עשה את כל מטלות הבית + נעזרנו בכל מי שרק היה אפשר (וזו באמת המלצה חמה. יש מישהו שיכול לבשל בשבילכם? לנקות? לשמור קצת על הילדה ולתת לך כמה דקות לעצמך?). תשקלי אם שווה לך להתעקש דווקא על הלילות, או שיש משהו אחר שאת מעדיפה. בכל מקרה, אין טעם להיכנס למריבות ולהאשמות. זה רק גורם לכל אחד מכם להתבצר יותר בעמדה שלו. חשוב שתסבירו אחד לשני מה אתם מרגישים. אתם בתקופה נורא קשה, שכל הזוגיות מתהפכת ונראה שהחיים יותר לא יחזרו אף פעם למה שהיו (הם באמת לא יחזרו להיות בדיוק אותו דבר, אבל הם יחזרו להיות פחות מטורפים..). אצלנו למשל, בעלי אמר לי שהוא מרגיש שנשאבנו למן שגרה מייגעת. הוא בכלל לא רואה אותי כי אני כל הזמן עם הילד, והוא מרגיש כמו איזה בעל מקצוע שרק צריך לתחזק את הבית... בעקבות השיחה הזו התחלנו להשכיב את הילד קצת יותר מוקדם, שיהיה לנו קצת זמן לעצמנו, וגם להשאיר אותו מדי פעם אצל ההורים ולצאת יחד לבלות. וגם השתדלנו להתחלף מדי פעם במטלות. כשהוא יכל הוא היה יותר זמן עם הילד, ואני הייתי שוטפת כלים (למשל). בשלב מסוים גם הצלחתי להסתובב יותר עם הילד בחוץ (היה גם חורף..) ולעשות איתו קניות לפעמים. ועוד המלצה - אם אין סיבה מיוחדת שבגללה את שואבת -הייתי ממליצה לך להניק בלילה. זה הרבה הרבה פחות מעייף. את פשוט קמה, וחצי מתוך שינה מצמידה אותה לציצי.. אפשר אפילו לשקול לינה משותפת (אנחנו לא עשינו את זה, אבל אומרים שזה ממש חוסך את ההתעוררויות). במשך היום, כשאת עם הילדה -ברגע שהיא נרדמת תלכי גם לישון (או לאכול -מה שיותר דחוף לך). זה מה שהציל אותי בתקופה ההיא. וחוץ מזה -תזכרי (ותגידי גם לבעלך) שהתקופה הזו תעבור וזה ישתפר. הילדה תקום פחות, תהיה קצת יותר עצמאית ותיתן לכם קצת יותר מרחב תמרון. חוץ מזה היא תגדל, ותגיב יותר לסביבה (תגובות גדולות ובולטות יותר ממה שאת רגילה), ואני מאמינה שגם בעלך יתחבר אליה יותר וירצה לבלות איתה יותר.
 
טולטול יקרה

כמו כולנו גם את נכנסת לעולם האמהות בסערה...אני זוכרת את החודש הראשון כחודש שבו הרגשתי איך האחריות העצומה הזאת נפלה על כתפיי ושרק אני באמת מטפלת בה והוא ישן (כי הוא עובד קשה ועד שעות מאוחרות) או לא מסוגל לשמור עליה יותר מחצי שעה עם אני לא בסביבה (כשאני הולכת להתקלח או לאכול) וכו', כל היום כעסתי, כעסתי וכעסתי והאמת שלפעמים בצדק ולפעמים לא... הבנתי שההורמונים שלי הקפיצו לי כמה פיוזים והתערבבו עם רגשות אשמה על כל דבר שעשיתי או לא עשיתי וגם את תחושת הבדידות וכו' וכו' וכו'...יכול להיות שבעלך בוחר באמת לברוח לעבודה ויכול להיות שלא, גם לו קשה כרגע, גם הוא נכנס לתפקידים חדשים בחייו ויכול להיות שקשה לו להיות התומך ומעבר לכך, גם לו קשה להתקשר לתינוק שלכם למרות שהוא אוהב אותו וזה (יכול להיות) ממלא אותו רגשות אשם. אני חושבת שאת צריכה לזכור את מה שכולנו נוטות לשכוח: את רק 7 שב' אחרי לידה וזה מעט זמן, קחי לך עזרה בתשלום או תפני למדריכת הנקה שמלווה אחרי לידה שתהיה לך אוזן קשבת, אני גם שמעתי על ארגון של סבתות שבאות להיות עם האם והתינוק ולעזור קצת וגם צאי מהבית עם התינוקת לבית קפה, לסיבובי גינה ארוכים ולכל קניון אפשרי על מנת שתוכלי להתאוורר. יש לנו מפגשי פורום מקסימים עם בנות מקסימות ששם תוכלי לדבר על כל הציצי-קקי-פיפי-עייפות וכו' ותרשמי לחוג התעמלות בשביל עצמך ועיסוי תינוקות בשביל שתיכן ובקיצור תעסיקי את עצמך ותלמדי ליהנות מכל הענין ואיתו תדברי רק כששניכם לא עייפים, עצבניים וכועסים על מה שמציק לך. ממליצה לך לקרוא את הולדתה של אם מאת דניאל סטרן, שם הוא גם מסביר על טיפוסי אבות שונים, אולי זה יאיר קצת את מה שקורה לך. ו
תחזור להאיר בחייך (תסתכלי על התינוקת שלך כשהיא מחייכת ותחייכי תמיד בחזרה ותביני שזה שווה הכל)
 

marmar1

New member
עיצה מניסיון של חברים

זוג חברים שלנו, הוליד תינוקת שניה מיד אחרי תינוק ראשון, הבעל עצמאי ומפרנס בכלל לא רע והאשה ויתרה על קריירה ונשארה בבית לבינתיים. מיד לאחר הלידה השניה הם החליטו שלא להציק יותר להורים ולשכור מטפלת עד השעה 5 שתעזור בגידול התינוקות, ובהורדת המעמסה, כך שהוא יוכל להשקיע בקריירה שלו והיא תוכל להסתדר בלי להתמוטט. גם אם תוכלי לשכור מטפלת לחצי משרה, וזה מה שיציל את היחסים ביניכם, זה שווה את זה לפחות עד שהילדה תיכנס לשיגרה מסויימת של יום ולילה. אם את לא סומכת על אףאחד חוץ ממך ואת רוצה להפיל את זה עליו, אני חוששת שתצטרכי להתמודד עם התוצאות הלא קלות של פגיעה אנושה במערכת היחסים.
 
למעלה