משבר בגיל הרך

ש ר ו ן2

New member
משבר בגיל הרך

שלום לכולם
אני מציצה וכותבת פה לעיתים רחוקות, לכן אציג את עצמי שוב
אני אמא להדר בן 7 וחצי , איתמר בן 3 וחצי וליאור בן חצי שנה . איתמר היה תמיד ילד רגיש וקשור אליי מאד . כשילדתי את ליאור, הוא התמלא שמחת חיים, הפך לעצמאי ונראה היה שהוא קיבל בטחון מהולדת האח הקטן ןהפיכתו לאח "גדול". אבל בחודשיים האחרונים חלה אצלו נסיגה מאד מהירה בהתנהגותו. נראה שעובר עליו משהו. הוא עצוב מאד , מהורהר כל הזמן, כוסס ציפורניים, בוכה הרבה ושוב נצמד אליי כמו פעם . הוא אינו מוכן ללכת לגן ורוצה להישאר איתי בבית .(השארתי אותו די הרבה פעמים בבית כשהוא ביקש, אבל הגננת יעצה לי להפסיק עם זה משום שזה משבש לו את השיגרה - הוא חצי יום בגן). אני יודעת שכשנולד תינוק, האחים עוברים איזשהו קושי, אבל נראה לי שקשה לו במיוחד. אחיו הגדול הוא ילד חכם ודומיננטי בסביבתו וחשבנו שאולי גם זה מאפיל עליו . בגן הוא מספר לגננת שהוא היה רוצה ש"הדר יצא מהבית כי הוא כל הזמן מציק לי". אני מרגישה שבגלל שהוא ילד אמצעי יש לו קושי רב יותר ולמרות שאנחנו מרעיפים עליו שפע של אהבה , סבלנות ותשומת לב, אני לא יודעת איך לעזור לו. אני מרגישה שהוא בדיכאון. זה מעציב אותי מאד ויכול להיות שאני משדרת לו את זה ..
בעלי ואני דיברנו ביננו וסיכמנו שנחזק אותו בתחום שהוא אוהב כדי שהוא יקבל בטחון. חשבנו גם ללכת לייעוץ. הייתי רוצה לשמוע מכם על התנסותכם במצבים כאלה .
 
מהניסיון שלי ושל חברותיי

הקושי בקבלת אח חדש מתגבר דווקא לאחר מספר חודשים לאחר הלידה. אז התינוק החדש מתחיל להיות יותר תקשורתי, מצליח להתהפך, מחייך וצוחק, ממלמל. כל אלה גורמים לכולם להתפעל, להתלהב ותגובות "כל הכבוד" לתינוק המוצלח (ובצדק כמובן). כמה כבר "כל הכבודים" מקבל ילד בן 3-4 ביום... אני חושבת שמה שעזר אצלנו הכי הרבה היה לפנות זמן לבד עם אמא. הרבה הרבה "זמן אמא". להרעיף מחמאות על דברים וכישורים ספציפיים- כלומר שהוא יאמין לך, על המחמאה להיות אמיתית ולא כללית, נטולת תוכן. ואם את חושבת שיש צורך, אז כן, לא להסס לפנות לייעוץ.
 

ש ר ו ן2

New member
../images/Emo51.gif

אני באמת אפנה יותר 'זמן אמא' בשבילו ... האם את מכירה ייעוץ משפחתי באיזור השרון? חשבתי אולי על מישהי/ו שמפענח/ת ציורי ילדים ...
 

Shellylove

New member
עונה מהבטן, כי אין לי נסיון עם

ילדים אמצעיים אבל זה באמת נשמע כמו "תסמונת סנדביץ'"- הוא מחפש לעצמו את המקום והתפקיד שלו במשפחה, כי הדר כבר תפס את התפקיד של הגדול וגם של החכם והדומיננטי וליאור תפס את תפקיד הקטן והמתוק (ועוד מעט הוא גם יהיה זה שהכי מתרגשים מהחוכמות שלו
). אז איתמר צריך למצוא את עצמו בקונסטלציה הזאת. אני לא יודעת מה אנשי מקצוע ממליצים אבל אינטואיטיבית אני חושבת שאולי צריך לכוון למצוא את המשבצת והתפקיד המתאימים לו ולאופיו (ע"י חיזוק ותשבוחות לחלק הזה בו).
לאיתמר וגם לכם, זה באמת שובר את הלב לראות ילד עצוב.
 

Shellylove

New member
אגב,

אני טועה כשאני זוכרת שבזמנו גם להדר היה קשה עם איתמר? משום מה אני זוכרת שלא תיארת אותו אז כחכם וכרימזטי אלא כרגיש וזקוק לתמיכה (או שבאמת אני מתבלבלת). אם אני צודקת- אולי זה באמת עניין של התבגרות והתבוננות ועבודה טובה שההורים של הדר ידעו לעשות (אז הם בטח יידעו גם עכשיו).
 

ש ר ו ן2

New member
תודה../images/Emo9.gif

זה מדהים
- התזכורת שלך באה בדיוק בזמן, משום שרק אתמול כמה מקרובי משפחתי העירו והתרשמו מהשינוי החיובי שהדר עבר, ואכן נכון, גם אז היה קושי, רק שאני לא זוכרת שזה היה בעוצמה כזו ... נשבר לי הלב כשאני חושבת עליו ואני חושבת שגם אני עוברת משהו כי אני חוששת שאני משדרת לו את תחושות העצב שלי וכבר לא בטוחה אם זה נכון להרגיש כך... אהבתי את מה שכתבת על כך שאיתמר מנסה למצוא את המשבצת והתפקיד שלו ואנחנו נעבוד על זה בהחלט ... תודה
 

לאה_מ

New member
זה מוכר לי מהאמצעית שלי

גם היא חוותה קשה (יחסית) את הלידה של אחיה. אצלה זה התבטא בעיקר בצורך מוגבר באמא (תמיד יש לה צורך מוגבר באמא
, אבל אז זה היה עוד יותר), רצון להיות יותר בבית (הוצאתי אותה מהמועדונית ביום בו חזרתי הביתה מבית החולים), לא ללכת לחוגים וכו'. בעניין "למצוא את המקום שלו" - אני מאד מסכימה, ומציעה לך להזהר מתיוג כדי שיהיה לו באמת מבחר גדול לבחור מתוכו
ומציעה לך לחזור למאמר על הקנאה, כאן במאמרי הפורום - לי הוא מאד עזר בתקופה הזו.
 

טאש

New member
../images/Emo124.gif אמהות ינואר 2003 reunited

קודם כל
כיף לראות אותך (אמנם בנסיבות לא הכי משמחות, אבל...
אני רואה שכל האמהות שעברו איתי את ההריון של נדב נפגשות פה עם קשיים דומים למדיי מספר חודשים אחרי ש"הבא בתור" נולד. אני מפנה אותך לשירשור שפתחתי ולשרשור המשך (שאולי יעניין אותך יותר) ולעוד אחד שפתחה שירה (שגם היתה איתנו בהריון) וכמו שכתבה לי אורלי: הסירה הזו הפכה לאונית קרוז מרוב אמהות שמצטרפות אליך ואם יעודד אותך, היא גם כתבה: תתעודדי פתאום הם יתחילו להיות חברים הכי טובים .... אנחנו עכשיו -כל בוקר - כמו בגלגל המזל. או שזה בוקר שנדב נפרד ממני בקלות ("ראית כמה מהר נכנסתי לגן?") או שזה בוקר של בכי ויבבות "אני לא רוצה להשאר. אני רוצה לבוא איתך הביתה" (כמו הבוקר). ובלי קשר לפרידה של הבוקר - או שהוא יום שלם בסדר (כמו היום) או שהוא פורץ בבכי פתאומי באמצע היום או מציק במיוחד לילדים. משהו עובר עליו. אני מנסה להיות יותר סבלנית אליו. להתייחס אליו יותר גם כמו אל ילד קטן (וגם כמו לבוגר) ולהיות איתו גם בניפרד מאחותו (למרות שהיום לדוגמה אמא שלי היתה כאן כדיי שאוכל להיות רק איתו והוא בחר דווקא שנשאר כולנו יחד...) מאוד קשה לי להשאיר אותו בגן כשהוא בוכה ורוצה הביתה. לא נעים לי ממנו שאני כאילו משאירה אותו במקום שהוא לא רוצה להיות בו. אבל למעשה - רב היום הוא נהנה בגן וכשאני באה לקחת אותו הוא בד"כ לא מזדרז להתקפל הביתה....
 

ש ר ו ן2

New member
אני כל כך מזדהה../images/Emo24.gif

איזה חמוד נדבי
קראתי את שני השרשורים הראשונים שצרפת , נשאר לי לקרוא את השלישי
. מה שתארת שם, זה בדיוק מה שקורה אצלינו... התנהגתי עם איתמר בדיוק כפי שאת התנהגת עם נדב. כשאני נשארת איתו בגן, אני מצליחה לעזוב אותו לפעמים ללא בכי . אני גם לוקחת אותו מוקדם יותר , אבל בסופו של יום הוא אומר שהיה לו כייף . יופי, בזכותך קיבלתי גם תזכורת לחזור לספר "איך לדבר..." שנזנח לאחרונה...
שוב ובהצלחה גם לכם
 

tbh 3005

New member
היי אני חדשה וכבר עונה...אני יודעת

שאצלי אומנם אין (עדיין) דנדויץ אבל הגדול פיתח אצלי תגובה גם גופנית לקינאתו. ועניין כסיסת הציפורניים הזכיר לי את זה . אני מסכימה עם כל מה שאמרו כאן לגבי המשבצת שלו וזמן אמא, אבל אני מאוד ממליצה גם על עזרה הומאופטית. לנו זה עזר פלאים. . כי העזרה הגיעה גם ע"י מה שבשליטתנו ובשליטתו , וגם מתחום הלא מודע. , אם תרצי יותר פרים, תתקשרי אליי, ונשוחח. אני לא רוצה לפרט לגמרי את המקרה שלנו כי זה ארוך, אבל היכן שמשהו לא מזיק , מה מונע מאיתנו לנסות גם אותו? ואגב בהומאופטיה לא צריך להאמין או לא. פשוט לנסות ולהיווכח. בהצלחה!
 
למעלה