רכיבה למצוקי דרגות תמיד מדגדגת את הרוח,
היום היתה רוח דרומית חזקה. גרמה לנו לעבוד קשה עד תחילת העלייה. אני עליתי פעמיים ואז נמאס לי מהרוח בקירות שם שמפריעה גם בירידה. הכידון במצבים האלה הוא לפרוטוקול, אתה לא באמת מכוון את האופניים. המשכתי לעין-גדי, גם מול הרוח, אבל עשיתי את זה כדי לטעום טעם גן-עדן בדרך חזרה, ואכן כך היה. ידידי הדוס ברדה נשאר לעשות קרוסלות במצוקי. כשחזרתי עליתי שוב, בפעם השלישית. הרוח נרגעה קצת. תפסתי אותו בשני שליש הדרך כשהוא היה בפעם הרביעית שלו. המשכנו יחד למעלה ואז עשינו עוד סיבוב. סהכ הוא עלה 5 פעמים, שיא בשבילו ואולי שיא עולמי לדוסים במצוקי. אני עליתי רק 4 (פעם שעברה עליתי 7), אבל כאמור עם התוספת לעין גדי. בחזרה ללידו הרוח היתה בגב. יצא לי 120 קילומטר. ועכשיו שבת מנוחה. זה כיף לרכב בים המלח היבש כשכל הארץ רטובה. ראינו רק את מנשה מירושלים, ועוד קבוצה נחמדה שירדה ממצוקי בדיוק כשהתחלנו לעלות פעם ראשונה. עוד קבוצה עמדה בכניסה למכללת אבנת אבל לא ראינו אותם רוכבים. אני לא מבין מדוע אין יותר רוכבים בכביש הזה ביום גשום, זה מפלט קרוב ויפה. פרשת "ויקרא" שנקרא מחר דנה בעסקי הקורבנות. קורבן - מקרב אותנו לאל. כיום בטלו קורבנות, וקדוש ברוך הוא כבר לא מקבל אותם מאיתנו. כשאנחנו חייבים, הוא גובה אותם בדרכים השמורות לו. מעשה ידיו טבעו היום בים. לרכב בשבר הסורי אפריקאי, כשהאוקיינוס השקט רועד. לך תדע.