בִּשְׁמֵי עֶרֶב כְּחֻלִּים,
בִּשְׁמֵי עֶרֶב צְלוּלִים,
שָׁט יָרֵחַ עָגֹל וּבָהִיר.
חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ טִיֵּל
וְדוּמָם הִסְתַּכֵּל
בְּיַעַר, פַּרְדֵּס וּבְנִיר.
וּלְמַטָּה – לְמַטָּה, בֵּין כֶּרֶם וָגָן.
רָאָה בַּיִת יָפֶה וְקָטָן.
השנה מלאו 100 שנים להיוולדו של איש המיסתורין, חיים האוזמן. האיש שאייר את הספר היפה הזה של פניה, שדורות של ילדים גדלו עליו - ואז נגוז ונעלם. זהותו של מאייר "ויהי ערב" הייתה במשך שנים רבות תעלומה. מחקר בלשי מקיף שערכה חוקרת ספרות הילדים הקיבוצית עינת אמיתי בעלת הבלוג המשובח "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים", פתר את התעלומה.
האוזמן נולד בשם פריץ זיגמונד האוזמן בגרמניה, עלה לארץ ישראל טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה והתחנך בכפר הנוער בן שמן. עם תום לימודיו החל לעבוד כמאייר.
ככל הנראה עבודתו הראשונה הייתה איור הספר "אנטומיה ומורפולוגיה של הצמח" מאת ד"ר זכריהו גוטליב, שהיה מורה שלו בבן שמן. ב-1941 האוזמן התגייס לצבא הבריטי, שירת ביחידת התובלה 462. שם זכה בציון לשבח לאחר ששרד את הפצצת האוניה אניפורה, הפצצה שבה נהרגו רבים מחיילי היחידה. במהלך שירותו אייר הגדה של פסח שהוצאה לטובת החיילים היהודים ששירתו בצבא הבריטי על אדמת איטליה.
כשהשתחרר היה למאייר ומעצב ראשי של הוצאת הקיבוץ המאוחד (בין היתר עיצב את עטיפת ספרו של ניקולאי אוסטרובסקי "כיצד נתחשלה הפלדה"). במהלך שנה זו הוא אייר את סיפרה של פניה ברגשטין "ויהי ערב : עיבוד מחורז לסיפור על פי אנדרסן".
נתברר כי הציורים של האוזמן נבחרו ע"י ההוצאה ללא ידיעתה ורשותה של המחברת, שהייתה מעוניינת בכלל באיורים שהוכנו מבעוד מועד, בידי ידידתה, המאיירת אילזה קנטור, שאותם אפילו מסרה להוצאה, איורים המשקפים את רוח חיי הקיבוץ.
בשנת 2011 הוציאה הוצאת הקיבוץ המאוחד לאור את "ויהי ערב חדש" – גרסת הספר עם איוריה המקוריים של המאיירת אילזה קנטור-דאוס. (המאיירת של בוא אלי פרפר נחמד)
לא רק פניה, גם הביקורות לא פינקו את איוריו של האוזמן, נאמר עליהם שהם קיטשיים, ודיסניים מדי, שהחתול המציץ מפח הזבל הוא העתק של פריץ החתול מהסרטים המצוירים. ושהאבא בכלל נראה ארי ולא קיבוצניק... וזה עסק לא נעים ארי כועס, רגע אחרי תום מלחה"ע השנייה.
אבל הם שבו את לב הקוראים הצעירים. בעידן של איורים מונוכרומטיים סגפניים, היו האיורים הצבעוניים והמואנשים, והדפים המבריקים, בגדר ניגוד מרענן. וביחוד פרצופו העגול של הירח, המגיב להתרחשויות, נשאר חקוק בלב קוראיו בחיבה.
מאיירים ישראלים הושפעו מדמות הירח של האוזמן – נורית בצר, בעטיפת "הכוכבים הם הילדים של הירח" שחיבר אחיה יונתן גפן, מציירת ירח אנושי גדול ועגול, אוחז כוכבים מחייכים. והמאייר דוד פולונסקי, מאייר ב"לילה בלי ירח", ספרם של שירה גפן, אתגר קרת, ירח המתכתב עם זה ההאוזמני.
שנה טרם קום המדינה היגר האוזמן לארצות הברית, שם למד ציור וגרפיקה והיה לגרפיקאי מצליח בתעשיית הפרסום והשיווק תחת השם פרד האוזמן. בתחילה הוא עבד כשוליה במשרד פרסום ואחרי זמן קצר עבר לעבוד בשביל חנות הכלבו המפורסמת "מייסיס". באמצע שנות השישים הציג האוזמן שתי תערוכות יחיד תחת השם "הדפוס האנושי" והוציא שני קטלוגים. הוא נפטר בשיבה טובה, בגיל 85 בניו יורק בשנת 2006.
על מחקרה המרתק של עינת אמיתי שהחל מגילוי דבר קיומם של האיורים האלטרנטיביים של אילזה קנטור ל"ויהי ערב", המשיך דרך חיפוש יצירת המקור של אנדרסן, והגיע לניו יורק בחיפוש אחר חיים-פריץ-פרד האוזמן, אתם מוזמנים לקרוא בהרחבה, בבלוג הנהדר שלה- יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים.
tarbut-yeladim.blogspot.com
tarbut-yeladim.blogspot.com
tarbut-yeladim.blogspot.com
tarbut-yeladim.blogspot.com
tarbut-yeladim.blogspot.com
tarbut-yeladim.blogspot.com
tarbut-yeladim.blogspot.com
maritbenisrael.wordpress.com
באדיבות ספריית בית אריאלה
פוסט מרתק
בִּשְׁמֵי עֶרֶב צְלוּלִים,
שָׁט יָרֵחַ עָגֹל וּבָהִיר.
חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ טִיֵּל
וְדוּמָם הִסְתַּכֵּל
בְּיַעַר, פַּרְדֵּס וּבְנִיר.
וּלְמַטָּה – לְמַטָּה, בֵּין כֶּרֶם וָגָן.
רָאָה בַּיִת יָפֶה וְקָטָן.
השנה מלאו 100 שנים להיוולדו של איש המיסתורין, חיים האוזמן. האיש שאייר את הספר היפה הזה של פניה, שדורות של ילדים גדלו עליו - ואז נגוז ונעלם. זהותו של מאייר "ויהי ערב" הייתה במשך שנים רבות תעלומה. מחקר בלשי מקיף שערכה חוקרת ספרות הילדים הקיבוצית עינת אמיתי בעלת הבלוג המשובח "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים", פתר את התעלומה.
האוזמן נולד בשם פריץ זיגמונד האוזמן בגרמניה, עלה לארץ ישראל טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה והתחנך בכפר הנוער בן שמן. עם תום לימודיו החל לעבוד כמאייר.
ככל הנראה עבודתו הראשונה הייתה איור הספר "אנטומיה ומורפולוגיה של הצמח" מאת ד"ר זכריהו גוטליב, שהיה מורה שלו בבן שמן. ב-1941 האוזמן התגייס לצבא הבריטי, שירת ביחידת התובלה 462. שם זכה בציון לשבח לאחר ששרד את הפצצת האוניה אניפורה, הפצצה שבה נהרגו רבים מחיילי היחידה. במהלך שירותו אייר הגדה של פסח שהוצאה לטובת החיילים היהודים ששירתו בצבא הבריטי על אדמת איטליה.
כשהשתחרר היה למאייר ומעצב ראשי של הוצאת הקיבוץ המאוחד (בין היתר עיצב את עטיפת ספרו של ניקולאי אוסטרובסקי "כיצד נתחשלה הפלדה"). במהלך שנה זו הוא אייר את סיפרה של פניה ברגשטין "ויהי ערב : עיבוד מחורז לסיפור על פי אנדרסן".
נתברר כי הציורים של האוזמן נבחרו ע"י ההוצאה ללא ידיעתה ורשותה של המחברת, שהייתה מעוניינת בכלל באיורים שהוכנו מבעוד מועד, בידי ידידתה, המאיירת אילזה קנטור, שאותם אפילו מסרה להוצאה, איורים המשקפים את רוח חיי הקיבוץ.
בשנת 2011 הוציאה הוצאת הקיבוץ המאוחד לאור את "ויהי ערב חדש" – גרסת הספר עם איוריה המקוריים של המאיירת אילזה קנטור-דאוס. (המאיירת של בוא אלי פרפר נחמד)
לא רק פניה, גם הביקורות לא פינקו את איוריו של האוזמן, נאמר עליהם שהם קיטשיים, ודיסניים מדי, שהחתול המציץ מפח הזבל הוא העתק של פריץ החתול מהסרטים המצוירים. ושהאבא בכלל נראה ארי ולא קיבוצניק... וזה עסק לא נעים ארי כועס, רגע אחרי תום מלחה"ע השנייה.
אבל הם שבו את לב הקוראים הצעירים. בעידן של איורים מונוכרומטיים סגפניים, היו האיורים הצבעוניים והמואנשים, והדפים המבריקים, בגדר ניגוד מרענן. וביחוד פרצופו העגול של הירח, המגיב להתרחשויות, נשאר חקוק בלב קוראיו בחיבה.
מאיירים ישראלים הושפעו מדמות הירח של האוזמן – נורית בצר, בעטיפת "הכוכבים הם הילדים של הירח" שחיבר אחיה יונתן גפן, מציירת ירח אנושי גדול ועגול, אוחז כוכבים מחייכים. והמאייר דוד פולונסקי, מאייר ב"לילה בלי ירח", ספרם של שירה גפן, אתגר קרת, ירח המתכתב עם זה ההאוזמני.
שנה טרם קום המדינה היגר האוזמן לארצות הברית, שם למד ציור וגרפיקה והיה לגרפיקאי מצליח בתעשיית הפרסום והשיווק תחת השם פרד האוזמן. בתחילה הוא עבד כשוליה במשרד פרסום ואחרי זמן קצר עבר לעבוד בשביל חנות הכלבו המפורסמת "מייסיס". באמצע שנות השישים הציג האוזמן שתי תערוכות יחיד תחת השם "הדפוס האנושי" והוציא שני קטלוגים. הוא נפטר בשיבה טובה, בגיל 85 בניו יורק בשנת 2006.
על מחקרה המרתק של עינת אמיתי שהחל מגילוי דבר קיומם של האיורים האלטרנטיביים של אילזה קנטור ל"ויהי ערב", המשיך דרך חיפוש יצירת המקור של אנדרסן, והגיע לניו יורק בחיפוש אחר חיים-פריץ-פרד האוזמן, אתם מוזמנים לקרוא בהרחבה, בבלוג הנהדר שלה- יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים.
"ויהי ערב" הלא נודע של אילזה קנטור-דאוס ופניה ברגשטיין
את הסיפור שאני הולכת לספר כאן לא ידעתי ולא הכרתי אף פעם. הסיפור כשלעצמו מדהים - ומה שעוד יותר מדהים זה שהכל נשמר: האיורים, כתב היד, וגם המכת...
tarbut-yeladim.blogspot.com
ויהי ערב - הגרסא הלא נודעת - חלק ב' - הסיפור של אנדרסן
קודם כל תודה לכל מי שהתגייס לעזור לפתור את חידת הספר הדני שממנו עובד הסיפור לויהי ערב (והנה קישור לפוסט המקורי על ויהי ערב של אילזה קנטור-דא...
tarbut-yeladim.blogspot.com
ויהי ערב - אנחנו לא לבד.... חלג ג'
אתמול נסעתי למסע צילום. ביקרתי בארכיון של גבעת חיים מאוחד (עוד אכתוב), אצל איתמר , ואח"כ נסעתי לספריית הילדים באורנים שם יש כרגע תערוכה של ...
tarbut-yeladim.blogspot.com
ויהי ערב - חלק ד' - חיים האוזמן וסרטים מצויירים משנות ה30
הפוסט הזה אובססיבי במיוחד - אז נא לא לקרוא אם אתם לא ממש בקטע של טריוויה. אז מה אנחנו יודעים על חיים האוזמן? לא הרבה. אפילו כלום. אנחנו יו...
tarbut-yeladim.blogspot.com
יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים
זהו יומן מסע פרטי שאני מנהלת כדי שלא אשכח, וכדי לחלוק עם אחרים שמתענינים ושירצו לעזור בגילוי וחשיפת חפצים, ספרים, אנשי תרבות ורוח, איורים, פנסי קסם, תכניות למתקני משחקים וכל מה שנופל תחת ההגדרה - תרבות שיצרו מבוגרים עבור ילדים בקיבוצים.
tarbut-yeladim.blogspot.com
פריץ-זיגמונד חיים פרד האוזמן - רטרוספקטיבה
למי שלא עקב אחרי הרשימות הקודמות ואובססיית החיפושים אחרי חיים האוזמן - כדאי להתחיל כאן . כנראה שזו הרשימה האחרונה שאקדיש ליצירתו של חיים ...
tarbut-yeladim.blogspot.com
"ויהי ערב" הלא נודע של אילזה קנטור-דאוס ופניה ברגשטיין
את הסיפור שאני הולכת לספר כאן לא ידעתי ולא הכרתי אף פעם. הסיפור כשלעצמו מדהים - ומה שעוד יותר מדהים זה שהכל נשמר: האיורים, כתב היד, וגם המכת...
tarbut-yeladim.blogspot.com
הם חושבים שאנחנו רעים – על ויהי ערב של פניה ברגשטיין
עם הגיל, נחלשת בדרך כלל קרינתם של ספרי הינקות. "ויהי ערב" הוא בין המעטים שממשיכים לבעור מעבר לנוסטלגיה. חיפוש מהיר בגוגל מאשש את הקביעה האינטואיטיבית וחושף עוד עובדה מעניינת: הרגשות שהספר…
maritbenisrael.wordpress.com
באדיבות ספריית בית אריאלה
פוסט מרתק