מריבות בין האחים

בת 4 ובן 2

היי,
הילד בן ה-2 די מציק לילדה בת ה-4.
לא נותן לה לצייר,הופך את המשחקים שלה,מושך לה בשיער
חוטף ממנה דברים.
אני מבינה שכל זה כדי למשוך את התשומת לב שלי/שלה
אני מבינה שזה גם גיל כזה

אבל איך אני אמורה להגיב?להתערב?
כשמושך אותה בשיער היא בוכה,כשחוטף לה דברים היא בוכה,כשמציק לה היא בוכה.
ואז אני תופסת אותו ומרחיקה אותו ממנה.לא עוזר.חוזר על הפעולה שוב ושוב.
וגם מקרבת אותו אליה שילטף אותה ויבקש סליחה(בכאילו כי הוא עדיין לא ממש מדבר)
הם אוהבים אחד את השניה והוא מעריץ אותה
לא רוצה לפגוע באף אחד מהם.
איך מגיבים?
 
אחים

אני לא יודעת אם זה ממש נכנס להגדרה של מריבות, הם בשלב התפתחותי כל כך אחר, וכמו שאת מזהה, מה שמפעיל אותו להתנהגויות האלה לא מגיע ממקום של יריבות בינהם. יחד עם זאת, חשוב להתייחס ואפילו למנוע את ההתנהלות הזאת, כדי שלא ליצור קרקע ליריבות שיכולה להתפתח, כרגע בעיקר מצידה של הגדולה.
&nbsp
דבר ראשון, לא הייתי משאירה אותם לבד, ללא השגחה שלך, הקטן צריך שיפעילו אותו, שינתבו אותו לפעילויות על מנת שלא יחפש להתעסק עם מה שאחותו הגדולה עושה, או לכל הפחות לצמצם את ההפרעות למינימום. כן כדאי שהם יהיו באותו מרחב, אבל לא הייתי משאירה אותם לבד ונותנת לו הזדמנויות להפריע לה, בעיקר כי אני רוצה למנוע הרגשה שלילית של הגדולה כלפי הקטן.
&nbsp
בנוסף, אם הוא מראה עניין במה שהיא עושה הייתי מנסה להתאים את הפעילות אליו, אם היא מציירת לצייר איתו, אולי לתת לו להדביק מדבקות, או כל פעילות אחרת שאפשר לעשות כמוה ולידה, בלי להפריע לה. אפשרות אחרת היא פשוט לשחק איתו בכל דבר שהוא, לידה.
כשיש אפשרות כדאי לבצע פעילויות ששניהם יכולים להנות מהן יחד, כמו צבעי ידיים, השתוללויות, ודברים שהפערים בינהם לא מפריעים. תוך כדי פעילויות כאלו הייתי אומרת ומדגישה הרבה כמה כיף הם עושים יחד כדי להעצים את החוויה הטובה.
&nbsp
ולבסוף, כשזה כן קורה והוא מפריע לה, תרחיקי אותו ותסבירי שלא עושים כך וכך, בפניה, כדי שהיא תראה שאת מגנה ומסייעת לה, ובהתאם כדאי כמובן גם להתייחס לרגשות שלה ולהכיל את הכעס או העלבון שלה.
 

kramerkaren

New member
גבולות

תראי, אני קוראת אותך ואני רואה חוסר החלטיות בתגובות שלך. ילדים צריכים, חייבים, גבולות ברורים.
אם הוא עושה דברים שאסור, אז בהחלט צריך להגיד לו. צריך לומר את זה בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים. "זה כואב לה", "אסור להרוס לה את המשחק", "אל תמשוך לה בשיער". לא משנה מה הסיבה, עדיין הביצוע אסור.
ואז - להרחיק מהמקום ולהסיח את דעתו עם משהו אחר.
"דנה מציירת עכשיו, אל תפריע לה. בוא נלך לבנות בקוביות".
זה מעבר להרחקה - זה גם להעסיק אותו, שלא יהיה משועמם, שלא יהיו רגעים בהם הוא מחפש מה לעשות עם עצמו.
חשוב להיות עקביים. לא לוותר.
הסליחה פחות חשובה לי כרגע. בעיני זה אקט סמלי חסר משמעות עבור הילד, ורק נותן לו עוד לגיטימציה לגעת\להציק.
שימי לב רק שהיא לא משתמשת בבכי ככלי נשק. תלמדי אותה איך להגיב לו "לא! אתה לא תכאיב לי! זה כואב! אסור להכאיב!" במקום לבכות תעזרי לה להתמודד מולו.
וגם - היא מספיק גדולה בשביל לעבוד על שולחן, במקום מוגבה, כלומר - לא לשים את הפיתויים ישר מולו.
לעבוד איתם הרבה על משחקים יחד. כשאת באמצע ביניהם כמתווכת. משחקי שיתוף, כדור, לאסוף יחד, לבשל יחד, מטלות משותפות.
ולנשום עמוק. אחים יריבו. הקטן יציקה, הגדול יצטדק ויקניט. זה חלק מאחאות. צריך להחליט למה מתייחסים ולמה לא.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה