מרטיני אבטיח.

[מיכל..~]

מרטיני אבטיח.

בא לי לכתוב הודעה כזו רצינית, אפילו התחלתי לכתוב שיר דווקא הייתה לו התחלה נחמדה. אבל כל הזמן המחשבות לקחו אותי למחשבה שאני צריכה לחמם לי עכשיו את הדג שנשאר משבת ולאכול אותו. לא יודעת למה, הרגשתי צורך לכתוב את זה שאני הולכת לאכול עכשיו את הדג הזה. ובכלל רציתי לכתוב על אהבות שנשברו לי ממזמן וכנראה רק עכשיו התרגלתי לשבר שלהם בתוכי ורציתי לכתוב שאני אוהבת לאהוב. אני לא יכולה להפסיק לאהוב ואני תמיד מוצאת את מי ואני אוהבת לחבק. ואני אוהבת להיות ביחד. ורציתי לכתוב שאני אוהבת לקרוא שירים, וקניתי לי ספר מהמם של יוסי בנאי "שאמא שלי הייתה מלכה" יש שם שירים נפלאים. ורציתי לכתוב ש. רציתי לכתוב שאני רוצה לבכות עכשיו אלף דמעות כדי לכבות שרפה אחת. שבוערת לא בתוכי, אבל עוברת דרכי. ממיסה לי חלקים מהלב, ומהנשמה יש לי ארנבת חמודה, בחיי שהיא פשוט מותק [זו סתם הערת ביניים- למעוניינים בלבד] והתספורת החדשה שלי מגלה קצת את הצלקות שיש לי בראש. הלוואי שהייתי יכולה לעשות קרחת מי שרואה שיש צלקת בגוף, בטוח חושב שיש צלקות גם בנפש. לא? אני לא יודעת לאיפה אני חותרת. הדג שלי כבר חם, תסלחו לי כל הטבעוניות פה. אבל זה טעים לי. |שלדג|

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מיכעלי.

כמה שאני לא אכיר אותך, אף פעם לא אפסיק להתפעל, להדהם מהעירבוב הזה שיש בתוכך, כל הזמן, בכל רגע- בין עצב לשמחה, בין רצינות וילדותיות, בין הדברים ששבורים בך, לדברים שאת מתקנת באחרים. את מופלאה, ואני בטוחה שלא קל לחיות בתוך כל זה יחד, אבל אני אוהבת אותך דווקא בגלל כל העירבוביא הזו שיש בך שם. תתחדשי

ובתאבון

[אפשר לנסות את זה גם אחרת, תתחדשי

ובתאבון

פחחחחחחחחחחחחחחח] ומה בכלל היה הקשר למרטיני אבטיח