מרגישה חנוקה

[naama12342]

מרגישה חנוקה

בהמשך לשרשור הקודם שלי : "טלטלה שקשה לי להתאושש ממנה"- אני קודם כל רוצה לומר תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות!! אתם אנשים חכמים מאד כל אחד ואחד מכם וללא ספק ניחנם בלב רחב

...מצד אחד אני מאד שמחה שיצא לי "לפגוש" פורום כזה בו יש הרבה אנשים שחושבים כמוני, ומצד שני אני חייבת לומר שלעיתים הכתיבה פה מעיקה עלי.. מעוררת בי רגשות אשמה ושנאה עצמית, כעס, זעם ועצבות..על עמדתי לא להביא ילדים. סיפרתי כאן בשרשור הקודם שפתחתי על המחלוקת הכמעט קטלנית שהתפתחה ביני לבין בין הזוג שלי. קראתי את כל שרשמתם..חלקכם הצעתם לקבל החלטות הרות גורל כבר בזמן הקרוב וחלקכם הצעתם לחכות עם זה ולהינות איכשהוא מהשנים היפות ביחד. אני "קרועה" בין מחשבותיי..לא יודעת כבר מה לחשוב...אני מרגישה שאני "חופרת" לכם אולי יותר מדי, אולי כבר שמעתם על מחלוקות כאלה ואחרות בעבר ואין לכם כוח להתעסק בזה יותר.. אני כל כך שונאת את המצב הזה שנקלעתי אליו.. הלוואי והייתי נבראת "נורמלית"..והייתי כן רוצה בילדים משלי.. כך הזוגיות היפה שיש לי עכשיו לא הייתה בחשש כה גדול להסתיים מתישהו

הייתי בשיחה אתמול אצל הפסיכולוגית שלי.. שיתפתי אותה במחשבותיי..במה שקרה עם בן הזוג..בהתנגדותי לרעיון הבאת הילדים וברצונו ההפוך. היא אמרה לי דברים קשים.. שעד עכשיו איני מצליחה להתשחרר מהם..היא קודם כל שאלה אותי אם אני לדעתי עמדה זו עשויה להשתנות בעתיד? והאם אני רוצה לשנותה? כיצד אני מרגישה כלפי עמדה זו? אמרתי לה שאני מרוצה מעמדתי ושלמה איתה.. וכי הדבר היחיד שמפריע לי הוא שבן זוגי רוצה את ההיפך בעתיד שלנו. היא אמרה לי שאין טעם למשוך שנים רבות יחד איתו בהדחקת העניין הזה וכי בזמן הקרוב (שנה שנתיים) אצטרך לומר לו מה עמדתי הסופית ולא להוליך אותו שולל.. היא שאלה אם אני מעוניינת לדבר על זה יותר ולנסות לשנות את אותה עמדה בטיפול ועניתי שאני לא מרגישה צורך "לטפל" בזה. זו לו איזו מחלה/הפרעה נפשית שיש לי..אני פשוט לא רוצה.. "את נשמעת מאד בטוחה בעצמך" היא אמרה.."כן" עניתי.."לצערי"... היא טענה ואמרה שאם אני לא רוצה לעשות דבר כדי לשנות את עמדתי (ולא כי צריך לשנות אותה או משהו כזה זה לא הייתה הכוונה שלה..היא לא הייתה שיפוטית כלפיי) אז סביר להניח שעמדה זו שלי לא תשתנה גם בעוד שנים רבות..אלא אם כן אנסה לעבוד על זה ואנסה לסגל לעצמי ראייה יותר חיובית של החוויה ההורית הזו. סיפרתי לה שאני מאד אוהבת את בן זוגי ואני לא רואה את עצמי נפרדת ממנו...אני באמת מרגישה שהוא החצי השני שלי..מעולם לא הייתי בזוגיות כזו ומעולם לא פגשתי אדם כה מיוחד כמוהו- דואג , אכפתי מתחשב אמין נאמן אוהב מפרגן ויכול להכיל את כל הרגשות והפחדים שלי כ"כ ולעזור לי לטפל בהם!!! הוא בין הדברים הטובים שקרו לי בחיים.. אני לפעמים קוראת לו "מלאך"...אין לי דרך לתאר לכם מה עובר עלי פשוט.. אני באמת "נקרעת".. מוזר ששלשום הוא שאל אותי בצחוק אם לא הייתי רוצה שתהיה לנו תינוקת קטנה שדומה לי? ופתאום נמלאתי במין חיוביות כזאת וכן רציתי לרגע.. ממש לרגע.. נהיה לי מין חשק כזה לעתיד.. אבל כשאני חושבת על זה ברציונל זה משהו שהייתי כ"כ רוצה לא לחוות.. לא רוצה לחוות לידה, לא רוצה להרוס את כל שבניתי, לדאוג כ"כ לאדם אחר, להאכיל, לקלח, להלביש, לחתל, לנקות, לכבס, לקנות לו וכו'...החיים גם ככה הקשו עלי..עד היום הם קשים עבורי..למה להקשות עלי יותר?? הפגישה עם הפסיכו' שלי הסתיימה במין שאלה תלויה באוויר: "את צריכה לחשוב מה יותר יכאב לך..לחיות ללא בן זוגך, או להביא ילד לעולם.. את צריכה לחשוב אם את מוכנה להתפשר כדי לא לאבד אותו ולרצות כן להביא ילד לחייך..או שאינך מוכנה להתפשר.." אני משתפת לפעמים את בן זוגי בלבטיי מאז אותו יום קריטי שעברנו.. הוא תמיד אומר לי לא לחשוב הלאה לעוד כמה שנים אלא לחיות את הרגע..ולהינות ממה שיש לנו.. אבל אחרי השיחה עם הפסיכו' אני מרגישה רע אפילו יותר!!! הדיעה שלה מאד חשובה לי.. אני לא יכולה לחשוב על עצמי מוותרת על זוגיות כזו יפה בריאה ועל כזה מלאך שנפל לי ביידים..

ומצד שני על להיות אמא- גם זו מחשבה מעוררת גועל וכאב אצלי בפני עצמה.. לא יודעת לשים את האצבע מה יותר כואב.. הכל כואב לי כרגע... הכל..

 

[naama12342]

נ.ב

אני אשמח לשמוע גם מנשים שהיו אלהוריות ובסוף החליטו להביא ילד ולהתפשר כדי לשמר את הזוגיות שלהם.. האם אחרי שהבאתם את הילד הראשון הרגשתן רע? שאולי ויתרתן והלוואי ולא הייתן מביאות אותו? איך הייתה ההרגשה והחיים אחרי הבאת הילד?

 

[ש ד ו נ י ת 6]

היי נעמה

באמת חתיכת דילמה יש לך... מנסיוני, אני יכולה להגיד לך שהיו בעברי לא מעט קשרים שהתפרקו מיוזמתי בדיוק בגלל ניגוד האינטרסים שאת מתארת. אני לא רציתי בשום פנים ואופן להנשא ולהקים משפחה, והצד השני רצה זאת יותר מכל. בלית ברירה נאלצתי לוותר עליו ולהמשיך הלאה. אני לא מכירה אותך מספיק כדי לייעץ לך מה טוב עבורך, אבל אני יודעת בוודאות שלא הייתי מתפשרת על הנקודה הזו לו הייתי בנעלייך.

 

[קריסטה]

היי ../images/Emo201.gif

אני חושבת שנפלת על פסיכולוגית טובה, ממה שאת מספרת היא עושה עליי רושם טוב למדי (עד כמה שאני יכולה להתרשם מהתיאור שלך). אני חושבת שאם בן זוגך תומך בכך שתמשיכו לחיות כמו שאתם עד שלא תצליחו להתגבר על המכשול הזה יותר, ואת יודעת שהוא הפנים את העובדה שדעתך לא הולכת להשתנות - אולי כדאי באמת לשים את הדאגות בצד ופשוט להנות מהזוגיות שלכם. השאלה שהפסיכולוגית שאלה אותך (מה יכאב יותר...) מעניינת, אבל אני לא חושבת שהיא נכונה. נניח שתחליטי לשכואב לך יותר לאבד בן זוג, ותחליטי להביא ילד לא רצוי (מבחינך) לעולם. זאת הקרבה ענקית בשביל מישהי שהדחייה שלה לנושא כל כך גדולה. אסור לשכוח שחוץ ממך במקרה כזה יהיה מעורב גורם נוסף לסיפור - הילד - שמגיעים לו התנאים הטובים ביותר שניתן לספק. אני לא חושבת שזה הוגן כלפיו להביא אותו לעולם שבו אמא שלו לא רוצה אותו ומתייחסת לטיפול בו כאל עול מיותר (וזו לא ביקורת, אני חושבת שהרגשות שלך לגיטימיים לגמרי). וכמובן שזה גם לא הוגן כלפייך! בקיצור, זה לא מקום להתפשרות מהסוג הזה. אני מקווה מאוד שהכאב ייעלם, ואת מוזמנת לחפור כמה שאת רוצה, לזה הפורום נועד.

 

[פלפל חריף מאוד]

לי קצת מרגיש

שהפסיכולוגית שלך לא רואה את הדעה שלך בצורה חיובית. היא מנסה לשנות אותה ולהטעין אותה ב"רגשות חיוביים": אולי אם תסתכלי אחרת על הורות וכו'. לא יודעת, קשה לי עם בעלי מקצוע שמכניסים את דעתם האישית. עצם זה שהיא רואה בדעה של לא להביא ילדים בעיה שיש לטפל בה - אומר דרשני. אין ספק שאת בדילמה קשה אבל להסתכל על זה כאילו רק את צריכה להתגמש, בטח כשמדובר בהחלטה גורלית ומאוד משמעותית בחיים - זו טעות. יכול להיות שהאופציה הטובה עבורכם היא אופציה שמשתמשת בה חברה בפורום: שהוא יעשה ילד עם אישה שלא מעוניינת בזוגיות אלא רק באמהות וככה הוא יוכל לחוות אבהות ואת לא תהיי חייבת להיות אמא. מה שכן, הוא יצטרך לממן את הילד מהתקציב המשותף שלכם והילד יגיע אליכם הביתה ככה שגם את, בעקיפין או במישרין תחווי מעין "הורות קטנה".

 

[אוניברסאליסט]

לפי הדברים שנכתבו

הפסיכולוגית לא הייתה שיפוטית אלא הביעה דעות מקצועיות בלבד לא ראיתי סימן שמצביע על שיפוטיות.

 

[פלפל חריף מאוד]

אתה לא. אני כן.

 

[אוניברסאליסט]

../images/Emo24.gif

 

[XUXA141]

משגע אותי ה"התפשרות" הזו.

אני מוצאת שמי שלא רוצה ילד, כולל הכל - ההריון, הלידה, הגידול, האחריות לכל החיים וכו', אז "להתפשר" זה דבר ענק ומכאיב ולא משהו שמחליטים עליו לטובת מישהו. אני יכולה להשוות את זה לשינוי מין, למכירת אמא שלך לעבדות או לקיעקעו כל הגוף. האם אם בן הזוג שלך היה דורש ממך את הדברים האלה, מישהו היה מציע לך "להתפשר" ולעשות את זה עבורו? למה לא מועלית הנקודה של - מי שדורש ממני הקרבה כל כך גדולה, ולא מוכן להתחשב בזה שזה לא טוב לי, לא ראוי לאהבה שלי מכיוון שהוא לא אוהב אותי מספיק? אהבה צריכה להיות ללא תנאי. ומה אם היית חולה או לא יכולה ללדת, מה אז? הוא היה זורק אותך? קל להסחף לרגע בפיתוי של "צעצוע קטן שדומה לי" אבל המחיר יקר מדי למי שלא מוכן לזה מאה אחוז. הפסיכולוגית ייעצה לך "לחשוב מה יכאב לך יותר, לחיות ללא בן זוגך או להקריב קורבן" ואני שואלת מה בן זוגך היה עונה על זה - האם הוא היה מעדיף לאבד אותך ובלבד שישיג את רצונו?

 

[ש ד ו נ י ת 6]

הוצאת לי את המילים מהמקלדת ../images/Emo45.gif

אבל נראה לי שבסופו של דבר, ההחלטה שהיא תחליט תדרוש ממנה מחיר מאוד לא זול, לכאן או לכאן. להטלטל באמצע היא הרי לא תוכל לאורך זמן.

 

[mickeyMAUS]

../images/Emo45.gif לשתיכן|

המחיר שהיא תשלם יהיה גבוה פי המון מהמחיר שהוא ישלם, אם יתפשר על חיים ללא ילדים, או ילדים מאישה אחרת.

 

[mirit2468]

צעצוע קטן שדומה לי

זה המקרה הטוב. הרבה דברים יכולים להשתבש בדרך. לרוב הם לא, אבל את כל אחד צריך לעניין המקרה הפרטי שלו.

 

[עמיר75]

השוואות שאינן במקומן

ההשוואה לשינוי מין, מכירת אמא לעבדות, קעקועים וכו היא לא נכונה ולא הוגנת. יש כאן גבר שרוצה ילדים ואשה שלא רוצה ילדים. אם אף אחד מהם לא ישנה את דעתו הרי שאו שאחד יצטרך לוותר, או שהם יפרדו. גם המשפט שלך "למה לא מועלית הנקודה של - מי שדורש ממני הקרבה כל כך גדולה, ולא מוכן להתחשב בזה שזה לא טוב לי, לא ראוי לאהבה שלי מכיוון שהוא לא אוהב אותי מספיק?" הולך בדיוק באותה מידה לצד השני, כלומר בן זוגה יכול לומר "מי שדורשת ממני הקרבה כל כך גדולה (ויתור על ילד) ולא מוכנה להתחשב בכך שזה מאד חשוב לי, לא ראויה לאהבה שלי מכיוון שהיא לא אוהבת אותי מספיק". אין כאן בסיפור איש רע, בסה"כ התנגשות טראגית של רצונות

 

[XUXA141]

אני חושבת כמו מיקי מאוס

ההקרבה בהבאת ילד, על כל הכרוך בזה, גדולה בהרבה מהוויתור עליו.

 

[עמיר75]

בשבילך

בשבילך אולי ההקרבה גדולה יותר, אבל תחשבי על נשים שעוברות טיפולי פוריות קשים שלפעמים אפילו מסכנים אותן ולעומתן כאלה שלא רוצות ילדים אבל אומרות שאם יכנסו להריון הן לא יודעות אם יעשו הפלה, יש לך בכלל ספק שבמקרה כזה ההקרבה של מי שתצטרך לחיות בלי ילדים גדולה בהרבה?

 

[Indie62]

אני ממש לא מסכימה איתך

אני חושבת שההקרבה של עם ילד כשלא רוצים היא הרבה יותר גרועה מההקרבה של בלי ילד כשרוצים, למרות שאנימכירה היטב גם את הכאב של החלק השני (לא מעצמי, כי למרות שעברתי טיפולים מעול לא הייתי מאלה שחייהן בלי ילד לא יהיו חיים). ראיתי חברות כואבות מאוד על זהשאין ילד בחיים שלהן, עד כדי דיכאון, ובכל זאת אני חושבת שלעשות ילד ולגדל אותו - בעיקר לגדל אותו - כשלא רוצים זה יותר גרוע. כשאין ילד אפשר לפחות איך שהוא להסיח את הדעת מהכאב. כשיש ילד לא רצוי זה נמצא שם כל דקה, כל שניה.

 

[עמיר75]

תראי

אני לא רציתי ילדים. אם אשתי לא הייתה רוצה אז לא הייתי עושה, והמצב שלי הרבה יותר טוב מאשר נניח של חרדית שלא מצליחה להביא ילדים ובגלל זה בעלה מתגרש ממנה ואף אחד אחר לא יתחתן איתה, לא? את מתייחסת לרצון או לחוסר הרצון בילדים כמשהו בינארי, כלומר אם מישהו לא רוצה ילדים אז הוא "ממש לא רוצה ילדים" ויהיה אומלל עם ילדים, ואת יודעת טוב מאד שזה לא המצב, גם בפורום הזה יש לא מעט מתלבטות ומתלבטות לשעבר. גם הכותבת המקורית, למרות שהיא נוטה לחוסר רצון בילדים, היא לא שלמה עם זה וכן הייתה רוצה לרצות ילדים. האם את סבורה שאין סיכוי שאותה כותבת תגיע מעצמה למקום של רצון בילדים כמו כותבות רבות כאן שהתחילו כאל הוריות והיום הן אמהות?

 

[קריסטה]

היא רוצה לרצות ילדים

היא לא רוצה ילדים. כמו הומו שרוצה להיות סטרייט. זו לא שאיפה "אמיתית", זה רצון לבטל את המכשול שיש להם לזוגיות מאושרת: ניגוד רצונות.

 

[עמיר75]

ו?

האם את יכולה לומר שלא יכול להיות שהיא כן תרצה ילדים עוד כמה שנים?

 

[קריסטה]

יכול להיות שכן.

וגם יכול מאוד להיות שלא. אתה מפספס את הפואנטה. בגלל אנשים כמוך אני חוששת לפעמים להגיד דברים "פרו-ילדים", כי אז זה מיד מתפרש כרצון לילדים וכל מה שאמרתי עד עכשיו מתבטל. האם תגיד למישהי שרוצה ילדים, שתשמע אותה אומרת שילדים זה נורא נורא קשה ולפעמים לא מתגמל, שקיים סיכוי סביר שהיא תשנה את דעתה ולא תרצה?