...אם אפשר הפסקת מוזיקה/שירים
לרגיעה קלה, מכיוון שבכלי התקשורת אין סיכוי לקבל רגיעה משום סוג שהוא
(כן, רשת ג', אני מתכוונת *גם* אליכם, כשמתחילים בתכנית שירים "מתונים" כהגדרתכם, שעתיים אחרי פיגוע בת"א ובעיצומו של מבצע צבאי בעזה עם עשרות ומאות טילים ביום, אולי לשים שירים של יום הזכרון, כדוגמת השיר שתמיד מצמרר אותי על יובל הראל, אולי זה לא רעיון הכי טוב? וגם שירי מלחמה זה לא ממש מתאים.
אם אפשר שירים רגועים, בלי חיילים, מלחמות , גם לא "זאת תהיה המלחמה האחרונה" ודומיו).
סגרתי את הרדיו היום ואת עדכוני החדשות לשעה וחצי, נשבעת.
מיד כשפתחתי ישר ידעתי שהיה פיגוע, לפי הטון של הדוברים. התחלתי לדבר לעצמי כמו משוגעת "מה כבר קרה? נו, מה קרה? וכו'...
ואז מצאתי את עצמי חושבת על המתקפה הבאה על הצפון, שתגיע מתי שתגיע, כשנתקוף את איראן או כשחיזבאללה ירצו, שבה אני אצטרך ללכת לעבודתי "הנדרשת" בעוד בעלי יגויס בצו 8 ומה יהיה על הילדים וכו'...
הגעתי למסקנה שדרושה רגיעה.
בלי דיונים פוליטיים. בלי שמחה לאיד או אזכורים של כזו.
אז הנה ברגיעה.
(מיקי מהי, נא להגיע בזריזות!
).
שלומית אהרון האהובה עלי תמיד -
תמונה משפחתית
קצת נוסטלגיה עם
נוער שוליים - ענוג (כמה צעירים הם היו, כמה צעירים היינו אנחנו)
חוה אלברשטיין העוד-יותר-אהובה-עלי עם
הבלדה על הסוס (הצחיקה אותי הפרשנות בקליפ
)