מקוה שכל התל-אביביות שלנו בסדר

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

אני לא מתווכחת עם הרגשות שלך

 

[אoיה]

עניין של ז'רגון

ועדיין, ז'רגון זר למי שלא מגיע מתוככי תלאביב, שמתקבל הרבה פעמים כמנותק או כסוג של שיח פנימי שרק הם מבינים.
מי שחי בתוך זה, לא מבחין עד כמה הקונטקסט הזה - המוכר, המבדר והמאד-מאד אישי-תלוי סביבה, משפיע בצורה מיידית על מי שחי מחוץ לזה. מהחדשות והעיתונות הלא מקומונית שהפכה להיות מקומית-פרטית לחלוטין (אמא שלי, בהחלט לא אישה מנותקת אינטלקטואלית, שואלת אותי פעמים רבות בנוגע למוסף 'גלריה' של 'הארץ' - באמת כל קוראי הארץ מ'סוגה' מתעניינים באינדי אזוטרי ובהדהוד של קולקציית התיקים של X לסרט פיני ספציפי שנעשה בשנות החמישים שרק הוא ועוד שלושה אנשים ראו?), ערוצי הטלוויזיה והמקום שהם נותנים למתרחש בתלאביב לעומת המתרחש בפריפריה (בימי שקט רגילים, לאו דווקא בימי מלחמה).
הרבה יותר מעניין כל מה שקורה במרכז, הרבה יותר מבריק ומלהיב (בעיני מי שנמצא שם? בעיני מי שצופה מרחוק?), הרבה יותר - מרכזי. כיוון שמי שנמצא במרכז, נמצא גם בעמדות שמאפשרות לו להציג את המרכזיות שלו כמשהו נשאף ומרתק יותר.
כל זה לא נותן לאף אחד זכות לומר שלתלאביבים לא כואב בדיוק כמו למי שגר באשקלון, רק מנכר אותם.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

יאפ

נאמר כבר ולא בהקשר אחד שגם כששני צדדים דוברים את אותה השפה הם לא בהכרח מבינים אחד את השני (או משהו כזה).

 

[whimsical me]

נכון. את מדוייקת מאד.

אני מבלה את כל השבוע האחרון בתל אביב, ועדיין תופסת מעצמי סוג של תל אביבית יותר מכל דבר אחר (בכל זאת רוב שנותי עברו בתל אביב/ רעננה.. יש לי לגמרי תודעה תל אביבית וזה עומד לגנותי תמיד כשאני מתדיינת עם בעלי הבאר שבעי או עם חברי לקיבוץ) ועדיין אתמול ישבתי עם אחותי האמנית התל אביבית לשיחה ואשכרה התעצבנתי על הניתוק שהשתמע מדבריה. וזה לא התוכן (אני מניחה שאנחנו מסכימות לגמרי פוליטית) זה איך נאמרים הדברים. מין העדר ענוה והמון זחיחות. הרגשתי קצת כמו שאני מדברת עם מישהו מחול ונהיית קצת ימנית פתאום...

 

[א ב י ט ל ה]

במלחמת המפרץ מדי יום היו שיירות של מכוניות

שעזבו את תל אביב בכל אחה"צ (הטילים אז התרכזו בשעות הערב והלילה).

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

היו. אכן.

פרק העריקים (ע"ע צ'יץ) של זהו זה היה קורע.
למיטב זכרוני אלה היו בעיקר הורים לילדים קטנים (וממילא היו טילים גם ביום. הטיל על הבניין באבא הלל נפל בשבת בבוקר).

 

[א ב י ט ל ה]

וגם בדרום יש הורים לילדים קטנים

ושם זה נמשך הרבה הרבה יותר זמן מאשר מלחמת המפרץ.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

אני מתקשה להבין את הפואנטה

 

[א ב י ט ל ה]

מה שאני מנסה להגיד

זה שזה קצת לא פייר להגיד "אין מה לעשות" ו"צריך להמשיך לחיות עם המצב כמו שהוא" (כפי שכתבה ניצן 29 לגבי התל אביבים) כשאתם בעצמכם*, כשעמדתם במבחן דומה (אם כי קצר משמעותית) התמודדתם על ידי יציאה מאזור הסכנה (מה שתושבי הדרום לא יכולים לעשות - לא לאורך זמן, לחות).
והגבתי לך, כי את כתבת "אבל התל אביבים מקיימים את זה הלכה למעשה".

* ברור שזו לא אותה קבוצה, אחד לאחד. אני מתייחסת ל"תל אביבים" בהכללה (כפי שזה נעשה גם בהודעות הקודמות).

 

[א ב י ט ל ה]

לחות = לפחות

 

[החיפושית החמישית]

וכשנפלו אז טילים על תל אביב,

תושבי הדרום לא המשיכו בחיים? ועוד איך המשיכו, וגם עשו כסף טוב (מה זה טוב, המחירים קפצו בן לילה במאות אחוזים) מהתל אביבים שחיפשו מקום לישון מחוץ לעיר.
וכשקריית שמונה והסביבה ספגו קטיושות 20 שנה, מה עשו בדרום? הפסיקו את החיים? לא. המשיכו כרגיל. לא חושבת שמישהו בדרום הפסיק את שגרת חייו לאות הזדהות. העיקר - להתלונן על אחרים.
מה גם שכל עניין ה"אין מה לעשות" כאמירה שמיוחסת לתל אביבים (עוד ביטוי שאני לא מבינה. האנשים שאני מסכימה איתם פוליטית מגיעים מכל הארץ. לא חושבת שלי ולשכנה שלי יש בהכרח הרבה במשותף מהבחינה הזאת), אני לפחות מעולם לא שמעתי אותו נאמר. זאת לגמרי המצאה. כן אמרו - בהחלט - שאין מה לעשות, בכוח לא יפתרו את המצב הזה. וזה באמת נכון. בלי הידברות זה לא ייפתר. זאת - כן גישה. ואולי את אלה שלא מוכנים לשום הידברות זה כל כך עיצבן שהם לקחו רק את החלק הראשון של המשפט והמציאו שזהו, לאף אחד פה לא אכפת.
אבל זה לא נכון. כן אכפת. אישית, לי אכפת מאוד וגם יש לי קשרים בדרום, חברים, משפחה, כל מיני. אבל אני לא אקל את החיים של אף ילד מהדרום אם אני לא אשתה את האספרסו שלי, ואין לי שום דבר לעשות בקשר למה שקורה חוץ מדבר אחד - לשכנע כמה אנשים שאני יכולה להצביע בבחירות למפלגות שדוגלות בהידברות. באמת, מה בדיוק אפשר לעשות חוץ מזה? ולמה שלמישהו בכלל יהיה אכפת מה אני (בכובעי כ"תלביבית") חושבת על המצב בדרום? למה, מישהו באמת חושב שם שלתל אביבים, מעצם היותם תל אביבים, יש איזה קו פתוח למקבלי ההחלטות כאן? שאם כן או לא אכפת לנו ממשהו, יש לזה איזו השפעה על המצב? מי שחושב ככה, כנראה לא קרא עיתון כבר כמה שנים טובות - כי מי שמקבל החלטות בנוגע לדרום ולצפון ולמרכז בארץ הזאת, שונא את התל אביביות השמאלנית הזאת הרבה יותר משתושבי הדרום שונאים אותה...

 

[א ב י ט ל ה]

שיהיה ברור,

אני מסכימה איתך לחלוטין.
הגבתי רק לעניין ה"חיינו ככה במלחמת המפרץ", כי זה לא היה בדיוק "ככה".

 

[lulyK]

שום דבר הוא לא "בדיוק ככה".

תקופת הפיגועים באיזור המרכז ובירושלים נמשכה הרבה זמן, ללא אזעקות, ללא כיפת ברזל וללא מרחבים מוגנים.
כל מי שבוחר לגור בארץ הזו מקבל את ההזדמנות שלו להיות בקו האש. כשאנחנו יוצאים אחד נגד השני אנחנו משתתפים במשחק הציני שהמנהיגים שלנו מייעדים לנו.

 

[whimsical me]

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

נכון, לא בדיוק בדיוק 'ככה'

אני לא עורכת השוואות למי יש יותר גדול (אנחנו היינו צריכים להתמגן עם ניילון ומסקינטייפ, ולהם יש ממ"ד, פה התפוצצו אוטובוסים ומחבלים בבתי קפה ובמעברי חצייה).
אני לא מבינה בשביל מה זה טוב. בחיי.

 

[א ב י ט ל ה]

לא משנה.

לא התכוונתי להתחיל ויכוח. ממילא אני חושבת שאנחנו לא חלוקות בנושא.

 

[עינב וזהו]

אותן טענות

שאת מייחסת ל"תלאביבים" מושמעות גם אצל שכנייך בישוביי הדרום
זה ענין של השקפה פוליטית ולא של מרחק גיאוגרפי
יש תושבים בקו ה-7 קילומטר שחושבים בדיוק כמו שייחסת ל"תלאביבים"
יש תושבי ירושלים שחושבים בדיוק כמוך
מפה עד לשנאה ולתלאביבים המרחק ממש גדול
אבל היי- בוא ננוקיע שמאלנים, נעביר אותם לעזה ובכלל- אין להם זכות לדעה שונה רק כי הם חיים או לא חיים בדרום

 

[ניצן 29]

אני מוקיעה שמאלנים?

הגזמת כבר לגמרי ואני ממש לא מבינה למה את מייחסת לי דעות כאלה או אחרות.
שאלו מאיפה זה מגיע הסברתי.
גם כתבתי שאני לא מחזיקה בדעות האלה.

 

[עינב וזהו]

לא

זה פשוט הקשר שלפעמים עושים בין "כל מי שחי שם ולא מבין מה אנחנו עוברים"
לבין להוקיע שמאלנים....
וזה קשר שיותר מדי פעמים נעשה פה ובכלל בתקשורת החברתית (ז"א- פייסבוק, פורומים וכו') כי הרי כל מי שחי בתלאביב הוא גם שמאלני אז בכלל- אין לו זכות לדבר
(ולא- אני לא חושבת שאת חושבת כך. מקווה שזה מובן)

 

[Dr T noki]

...אם אפשר הפסקת מוזיקה/שירים

לרגיעה קלה, מכיוון שבכלי התקשורת אין סיכוי לקבל רגיעה משום סוג שהוא

(כן, רשת ג', אני מתכוונת *גם* אליכם, כשמתחילים בתכנית שירים "מתונים" כהגדרתכם, שעתיים אחרי פיגוע בת"א ובעיצומו של מבצע צבאי בעזה עם עשרות ומאות טילים ביום, אולי לשים שירים של יום הזכרון, כדוגמת השיר שתמיד מצמרר אותי על יובל הראל, אולי זה לא רעיון הכי טוב? וגם שירי מלחמה זה לא ממש מתאים.
אם אפשר שירים רגועים, בלי חיילים, מלחמות , גם לא "זאת תהיה המלחמה האחרונה" ודומיו).


סגרתי את הרדיו היום ואת עדכוני החדשות לשעה וחצי, נשבעת.
מיד כשפתחתי ישר ידעתי שהיה פיגוע, לפי הטון של הדוברים. התחלתי לדבר לעצמי כמו משוגעת "מה כבר קרה? נו, מה קרה? וכו'...
ואז מצאתי את עצמי חושבת על המתקפה הבאה על הצפון, שתגיע מתי שתגיע, כשנתקוף את איראן או כשחיזבאללה ירצו, שבה אני אצטרך ללכת לעבודתי "הנדרשת" בעוד בעלי יגויס בצו 8 ומה יהיה על הילדים וכו'...
הגעתי למסקנה שדרושה רגיעה.
בלי דיונים פוליטיים. בלי שמחה לאיד או אזכורים של כזו.

אז הנה ברגיעה.
(מיקי מהי, נא להגיע בזריזות!

).


שלומית אהרון האהובה עלי תמיד - תמונה משפחתית

קצת נוסטלגיה עם נוער שוליים - ענוג (כמה צעירים הם היו, כמה צעירים היינו אנחנו)

חוה אלברשטיין העוד-יותר-אהובה-עלי עם הבלדה על הסוס (הצחיקה אותי הפרשנות בקליפ

)