מצטערת שסיפרתי ...

יפעת 44

New member
מצטערת שסיפרתי ...

היום ספרתי לאיזו אמא בגן של בתי שהיא מאומצת, והצטערתי. כי פתאום חשבתי מה יהיה אם בתי תשמע את עובדת אימוצה מזרים ולא ממני. אני מרגישה שאני ללא ממש יודעת איך לנהוג בנושא הזה: למי לספר, למי לא, שמירת הפרטיות / הבחירה של בתי אם לספר... מה דעתכם ?
 

נעמי 17

New member
בכדי לא לחשוש...

כדאי לספר לקטנה את הסיפור שלה. יש פה כמה סיפורי אימוץ בקישורים, ויש פה הרבה עם נסיון. לפרעוש הקטן אני מספרת עם תמונות על המחשב, הינה אתה קטן קטן, והינה אלכס, והינה הרופאה, והינה מוגילוב משם טסת במטוס עם אבא ואמא ישר לבית שלנו..... הוא מאוד אוהב את התמונות, וזו בעצם ההתחלה, גם אם הוא עדיין לא מבין את המשמעות כולה הידע פתוח לפנו. למי עוד לספר? כאות עיניך בגן אצלנו כולם יודעים, ומדברים על זה בחופשיות. בזמן האחרון המון שואלים איך יצא לי כזה חתיך,< זה אומר משו על אמא שלו?> ואני אומרת שזה הטריק שלנו...... נו טוב המוכרת בחנות התכשיטים לא חייבת להתעדכן בסאגה המשפחתית, מה עוד שיש לנו עוד כמה סיבות טובות להרמת גבה.....
 

English

New member
אין לך מה להצטער, יפעת

אם הבת שלך כרגע לא ממש בגיל להבין את ההסבר על האימוץ היא גם לא תבין אם מישהו אחר יספר לה,כך שזה לא יגיע מזרים. למי מספרים? אין חוקים. תחושות בטן בלבד, עם כמה קוים מנחים שכפופים להחלטות שלך. אם הבת בסביבה ומקשיבה חשוב לא לספר שקרים כדי שהיא לא תקבל את הרושם שאימוצה הוא סוד ומשהו שצריך להסתיר. כך זה עם מכרים. לקופאית בסופר בהחלט אפשר לזרוק אמירה לא מחייבת כי את לא חייבת הסבר לאף אחד. אני לחלק מהאמהות בגן סיפרתי, לא לכולן. לגננות בהחלט כן. לאיזו אמא כן סיפרתי? למי שהרגשתי שלא תהפוך את זה רק לאייטם רכילותי אלא גילתה עניין אמיתי בסיפור. לאמהות שנמצאים במגע רב עם ילדיהן. זה חשוב כי ילדינו יכולים לדבר חופשי על האימוץ ואז רצוי שהאמא של החבר/ה לא תיתפס מופתעת. אבל אם תתחילי לספר לבתך כבר עכשיו, לא תהיה לך בעיה של אנשים שמספרים לה.
 

יפעת 44

New member
מממממממממ נתת לי על מה לחשוב

על להתחיל לספר לה. ומי אמר שזה פשוט לי ??..
 
אצל הפשושה שלי אני חושבת

ש 90% מההורים יודעים שהילדה מאומצת מאחר ורובם מכירים אותי ב - 3 שנים האחרונות ויודעים שלא הייתי בהריון (הריון שהסתיים בלידה הכוונה). אני מאוד חופשיה בנושא ומדברת ליד הילדה בחופשיות על היותה מאומצת שלא תחשוב שזהו דבר רע. היא עדיין קטנה ללהבין את כל הסיפור ולעשות מזה עיניין ושאלות, אבל כשהיא תהיה מספיק גדולה לשאול שאלות ולהבין, אני לא רוצה שהיא תתביש בנושא היותה מאומצת
 

raven wolf

New member
אני גדלתי על סיפור האימוץ

מאז שהייתי קטן ידעתי על סיפור האימוץ שלי... אמא שלי הכינס אלבום תמונות יפהפה וכתבה בו גם את הסיפור היא הקריאה לי את הסיפור ואני הסתכלתי בתמונות... היו גם מדבקות יפות מסביב כמובן שעדיין יש לי את האלבום גדלתי על הסיפור הזה כמו שגדלתי על סיפוריי האחים גרים זה נראה לי מאוד הגיוני וטבעי אולי תוכלי להשתמש בשיטה זו.. אולי היא תועיל שיהיה בהצלחה ברק.
 

משתפרת

New member
ברק, יופי לקרוא אותך!

חזרת מברזיל? איך אתה מרגיש? מצאת קצת תשובות במסע הזה? מרגיש שהשלמת לעצמך דברים? בקיצור- רוצה מאד לקרוא כל מה שאתה מוכן לספר.
 

English

New member
כנ"ל. ברוך השב, ברק

אשמח לשמוע פרטים על המסע שלך. גם מהסקרנות שלי, וגם כמנהלת פורום כי בשנה האחרונה צצים בו הרבה צעירים שאומצו בברזיל ומנסים לברר איך ניתן לחפש שורשים שם. טיפים ממך יעזרו המון.
 

raven wolf

New member
כן חזרתי...

בהחלה ניסיתי להעזר בשגרירות ברזיל (שנמצאת באבן גבירול פינת קפלן תא) הם לא ממש עזרו לי... היו לי כל מיני מסמכי אימוץ אישור יציאה מברזיל ותעדת רישום אוכלוסין... הגעתי לקוריטיבה (שם נולדתי) ונעזרתי מאוד בבית חבד.. הם מבינים עברית/ אנגלית / פורטוגזית והיו מאוד נחמדים. בדקתי במשרדים של רישום האוכלוסין שם אבל לא היה שום מסמך. המליצו לי ללכת ליחדה במשטרה של חיפוש ילדים נעדרים (הם גם עוזרים במציאת ההורים), הם לקחו ממני עדות וצילמו את המסמכים. וכעבור כמה ימים מצאו אישה עם אותו שם שרשום לי בתעודת הלידה גם היא מקוריטיבה. אחרי שבועיים בערך, האישה הסכימה לעשות בדיקת DNA , שיצאה שלילית. אני מאוד מרוצה שהתוצאה הייתה שלילית מכיוון שאני לא יודע איך הייתי מתמודד עם זה הרי הייתי צריך לחזור לישרא ללימודים. אבל העובדה שניסיתי חיפשתי וגרתי בעיר הזו במשך חודש מאוד מספקת. לפני שטסתי כתבתי כאן בפורום אם מישהו שמע על ארלט הילו ודיאנה (אם אני לא טועה) שלחה לי לינק לכתבה על עליזה כהן שהייתה מיודדת עם ארלט. השגתי את עליזה ובעזרתה (אחרי חיפושים ארוכים) הצלחתי לאתר את ארלט ופגשתי אותה... היא הייתה כל כך נחמדה ומקסימה ואוהבת.. ללא ספק השיא של הטיול
 

raven wolf

New member
אהה.. ועוד משהו קטן

אם מישהו מחליט לנסוע לטיול שכזה כדאי שיקח איתו יומן מסע אני כתבתי כל יום במשך חודש, וזו מזכרת מדהימה...
 

English

New member
וואו, איזה מסע. אתה מתכנן להמשיך

את החיפושים, או שמבחינתך נסגר מעגל? אני חושבת שטוב שחיפשת את ארלט. תהליך האימוץ מזמן לנו כל מיני אנשים מקומיים שעוזרים ושגם אם עזרו בשביל הכסף מרגישים שהם נתנו גם את הלב. וטוב שטעמת קצת את קוריטיבה ואת ברזיל בכלל. נראה לי שכשאנחנו מדברים בארץ על מצוקה ועל עוני אנחנו לא מבינים מה הם באמת עד שרואים את אותן ארצות. גם אם בסוף לא תחפש את האשה שילדה אותך, אני בטוחה שיש לך עכשיו הבנה טובה יותר של הרקע למסירתך. אגב, באיזו מידה הוריך היו מעורבים בכל מה שקרה איתך? סיפרת להם מה עברת שם?
 

raven wolf

New member
אז ככה...

ללא ספק נסגר מעגל... חברים שלי, ההורים שלי ואני תמיד ידענו שאחרי הצבא אני אטוס לברזיל.. זה היה ברור לגמרי עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים שחיכיתי לזה, זה נגמר.. ההרגשה מוזרה מאוד, כאילו הגעתי לסופו של ספר. אני חושב שלא אמשיך לחפש כי אני מרוצה מהמצב העכשוי, יותר עניין אותי אורך החיים שלהם שם, הדברים הכי קטנים : איך הם מדברים / מתלבשים / הולכים ברחוב / אוכלים... פשוט רציתי להרגיש את קוריטיבה האנשים שהכרתי בדרך היו מקסימים, כל כך נחמדים... את צודקת לגמרי, העוני שם נוראי (בקוריטיבה רואים זאת פחות מכיוון שזו עיר עם איכות חיים גבוהה, כמובן שבפרפברים המצב שונה). ההורים היו מעורבים בכל שלב, כל יום שוחחנו בטלפון והם תמכו כל הזמן
 

משתפרת

New member
מעניין מאד.

בני בן 14. גם הוא מדבר על נסיעה בעתיד לגוואטמלה. הוא רוצה לראות את הארץ בה נולד, את העיר בה נולד. במיוחד רוצה לראות את האינדיאנים המקומיים ואת אורח החיים של המקומיים. בדיוק מה שעניין אותך.
 

raven wolf

New member
גוואטמלה??

וואי ארץ מדהימה ואיך את מקבלת את זה שבנך חושב לסוע לשם?
 

משתפרת

New member
גוואטמלה ארץ יפהפיה ומרתקת.

הבן רואה את הסרט שצילמנו שם (טיילנו בה) וגם צפה בכמה סרטים שהיו בטלויזיה. הוא שמע מאיתנו הן על המדינה, והן על הרקע ממנו בא. זה המקור ממנו הגיע, הרקע שלו. ברור לי לגמרי שמעניין אותו ומושך אותו ליצור קשר עם מקורותיו. נראה לי טבעי והגיוני שיתעניין ויסע לשם. לכשיסע- נצייד אותו בשמות, כתובות ומספרי זהות שברשותנו (שהוא כבר מכיר), ובקשרים עם כמה אנשים שם. אני מאד מקווה שיסכים שנתלווה אליו כדי לתמוך בו במפגש עם מקום הולדתו ועם קרוביו הביולוגיים. אם יעדיף לנסוע לבד יעשה זאת כשהוא נושא איתו ביטחון בעצמו ובמשפחתו וים של אהבה.
 

יפעת 44

New member
בתי בת שנתיים ואנחנו 3 חודשים בארץ

ועדין לא ספרתי לה. אני חושבת שזה מוקדם מידי. אני מתפלאת שאת מתפלאת..
 

fannyd

New member
שנתיים זה ילדה גדולה

כל כך הרבה שינויים, חוויות. נראה לי שכדאי על ההתחלה להבנות את הדברים, היא הרי לא תינוקת בת כמה חודשים. איני יודעת מה סיפרו לה בבית הילדים. הבנתי שמקובל להגיד שם לילד "הנה האמא והאבא שלך באו לקחת אותך", לגרום לו לחשוב שאלה גם הוריו הביולוגיים שנעלמו לאיזו תקופה והנה חזרו.במדינות חבר העמים ישנה גם תופעה של מסירת ילדים לתקופה לבית ילדים והחלזרתם לאחר מכן הביתה כך שיש לזה קשר למציאות. על ההתחלה הייתי מספקת לה את הגירסה שנשענת על עובדות חייה, כזאת שהיא מסוגלת לקלוט ואחר כך לאט-לאט מוסיפה ומרחיבה.
 

English

New member
לדעתי אין מוקדם מדי

כמובן שבשלב זה היא לא מסוגלת לקלוט את המשמעויות אבל את ההיכרות עם הצליל של המילה אימוץ כדאי להתחיל כבר. יש כאלו שמשתמשים בפועל א.מ.ץ בקונוטציה של חיבוק - אימוץ אל הגוף. לי אישית זה לא ישב נוח אבל תמיד סיפרתי להם על עברם. למה כבר? כדי להרגיל את שתיכן לדבר על זה. לא יהיה רגע שבו פתאום תרגישי שהוא הרגע הנכון לספר, ותמיד יותר נוח לא לספר. לכן מתחילים כדי להכניס גם את עצמנו לשיחות אימוץ. זה יכול להיות אמירות קטנות כמו: "כמה טוב שזכיתי לקבל/לאמץ אותך/להיות אמא שלך" וכו'. אני התחלתי בקטע של הארץ האחרת ובהמשך הגעתי למשפחה האחרת. לא מיד המסר נקלט אבל יום אחד פתאום האסימון יורד להם והם שולפים לך את זה ואז את יודעת שהמונולוג הפך לדיאלוג. ויש ילדים בפורום שההתייחסות הראשונה שלהם לעניין קרתה כבר בגיל 3 כך שאתן לא מאד רחוקות מזה. במאמרי הפורום תמצאי הצעות לסיפורי אימוץ ולספרי אימוץ שתוכלי להעזר בהם.
 
למעלה