מצב רוח
צעקתי בלי קול תוציאו אותי מכאן, חלצו אותי מהביצה הזו של בדידות וצער וכאב, שלחו יד ושלפו אותי החוצה. כי אני מסתכלת קדימה ורואה רק את עצמי שוב ושוב בתוך אותו יום, בתוך אותה שגרה. שגרה שבה לא קורה שום דבר טוב ואין שום תקווה.אז צעקתי, בלי קול. כי לא רציתי להפריע. כי לא רציתי להטריד את אף אחד משגרת חייו. כי חששתי שאם מישהו ישמע ויושיט יד אז אני פשוט אגרור אותו למטה, אל הביצה יחד איתי. צעקתי בשקט כי חשבתי שזה לא הוגן בכלל להשליך על מישהו אחר את כל הצער והכאב שלי. כי חששתי שעצם ההשתתפות בצער, עצם ההתחלקות בכאב תהפוך אותי לנטל. אז עכשיו מה? עכשיו פשוט כלום.
צעקתי בלי קול תוציאו אותי מכאן, חלצו אותי מהביצה הזו של בדידות וצער וכאב, שלחו יד ושלפו אותי החוצה. כי אני מסתכלת קדימה ורואה רק את עצמי שוב ושוב בתוך אותו יום, בתוך אותה שגרה. שגרה שבה לא קורה שום דבר טוב ואין שום תקווה.אז צעקתי, בלי קול. כי לא רציתי להפריע. כי לא רציתי להטריד את אף אחד משגרת חייו. כי חששתי שאם מישהו ישמע ויושיט יד אז אני פשוט אגרור אותו למטה, אל הביצה יחד איתי. צעקתי בשקט כי חשבתי שזה לא הוגן בכלל להשליך על מישהו אחר את כל הצער והכאב שלי. כי חששתי שעצם ההשתתפות בצער, עצם ההתחלקות בכאב תהפוך אותי לנטל. אז עכשיו מה? עכשיו פשוט כלום.