מצאתי רעיון מטומטם ביותר - לשיפוטכם

ai27

Well-known member
רק כותרת בלי תוכן זה לא רציני
בחלומי ראיתי את הירקון בצבע טורקיז. לא היה ספק שזה הירקון, אבל הוא נראה בדיוק כמו האסי. תל אביב היתה ניר דוד בלי שער צהוב. מים צלולים זרמו, ילדים שחו מהגדה הצפונית לדרומית עם מזרן מתנפח. שני זוגות ישבו במים עם משקאות קרים. האקליפטוסים הטילו צל רחב על המים.

התעוררתי ונסעתי לפארק גני יהושע. על הדשא ישבו אימהות עם ילדים ורוכבים דהרו על אופניים. איש לא טבל חלילה במים. הפארק נראה נפלא, אבל הרעיון הכי פשוט בעולם — לקפוץ לשחייה בירקון — נשמע מופרך.

חבר אמר לי שאנחנו מקובעים. "מה הבעיה?" שאל החבר. "למה אי אפשר להפוך את גני יהושע לסחנה? במקום שכולם ייסעו בכל סוף שבוע לעמק או לגליל כדי לחפש מעיין זעיר, נלך לפארק העירוני ונטבול במים מתוקים בכיף. בוא נחליף את המים, נבנה סכר, ננקה את הטינופת, נעשה משהו דרמטי. יעלה כמה שיעלה. זה טוב לסביבה, זה מצוין לאתרי הטבע בישראל שיוקל מעליהם הלחץ, וזה נהדר לתל אביב. תכתוב בעיתון ותוך רגע יבוא משקיע שירצה להקים כאן פארק מים פנטסטי. יקראו לזה 'יהושע הולך על המים'. תחשוב פעם בגדול. תשתחרר".

ניסיתי. עצמתי עיניים וראיתי את עצמי חסון יותר, מזנק לירקון מהגשר באבן גבירול. אחר כך שחיתי עד מרכז דניאל לחתירה. שם יצאתי וישבתי במרפסת של בית הקפה. נזכרתי כמובן בראש העיר רון חולדאי, שקפץ בדיוק לפני עשר שנים לירקון, הכריז שהנחל נקי והלך להתקלח. די מעט קרה מאז אותה קפיצה נחשונית, מתוקשרת וחסרת משמעות. השחייה בנחל אסורה עדיין לחלוטין. חולדאי בריא ושלם.

רגע אחרי שפקחתי את העיניים נזכרתי ביום קיצי בברן בירת שווייץ, שבו יצאתי לשחייה בנהר האֵרה שחוצה את העיר. המים היו קרים נורא, הזרם היה מהיר וצרחנו בחדווה. גם על גדת הדנובה בווינה יש המון מקומות שהוכשרו לשחייה.

התקשרתי לאנשי מקצוע שמבינים בתחום. שאלתי את כולם בדיוק את אותה שאלה — מה צריך לעשות כדי שנוכל לשחות בירקון? הבהרתי שאיני רוצה לשחות בחלק העליון, המזרחי. שם זו לא חוכמה. אני רוצה לשחות דווקא בגני יהושע, באזור שבין שבע טחנות לשפך הנחל לים. שם דומה לסחנה

מים בששון​

יונתן רז, אקולוג רשות נחל הירקון, הסביר שלירקון יש שני מקורות — מי מעיינות ומי קולחין (מי קולחין הם מי ביוב ופסולת תעשייתית שעברו טיהור וסינון כדי שאפשר יהיה לעשות בהם שימוש חוזר, בדרך כלל להשקייה חקלאית). הקצאת מי המעיינות לנחל גדלה משמעותית בשנים האחרונות. כיום היא עומדת על 16 מיליון מטר מעוקב מים (קוב) בשנה. הזרימה המקורית של הנחל היא 25 מיליון קוב. כלומר, כדי שתהיה זרימה בנחל דרושה עוד כמחצית הכמות כתוספת למים "האמיתיים".

התוספת מגיעה כאשר מי הירקון המקוריים פוגשים את הקולחין המטוהרים של כפר סבא, הוד השרון ודרום השרון. התוצאה היא שמי הירקון מגיעים לאתר שבע טחנות בתל אביב לא בתקן של מי שחייה. בדרך כלל הם מכילים בשלב זה בין 1,500 ל–3,000 חיידקי קולי צואתי ב–100 מיליליטר. התקן לשחייה הוא פחות מ–400. בכמה מנחלי הגולן נמדדו לאחרונה כ–1,000. השחייה בהם נאסרה. בעיה נוספת לדברי רז היא החומרים הרעילים האחרים שבמי הקולחין, שרידי תרופות, הורמונים, שרידי פלסטיק וכדומה. כל זה בשגרה. הבעיות האמיתיות מתחילות כאשר יש תקלה כלשהי.

אורך הקטע המערבי, שבו אני מתעניין, משבע טחנות עד הים, הוא ארבעה קילומטר. באזור השפך קרקעית הנחל נמוכה מגובה פני הים. המים שנכנסים מהים מלוחים ולכן נוצר שיכוב — למעלה מים מתוקים ולמטה מים מלוחים. עם זאת, קובע רז, "אם אני צריך להחליט האם הילד שלי ישחה כל יום בירקון, אבל יחיה מחוץ לזיהום האוויר של גוש דן, או יחיה וינשום בגוש דן ואף פעם לא ישחה בירקון אני מעדיף את האפשרות הראשונה. מי הירקון פחות יזיקו לו מהאוויר של גוש דן. זיהום האוויר חמור פי כמה מהבעיות במים. לא תמיד אנחנו עוסקים בבעיות הנכונות".

האם בעתיד אפשר יהיה לדעתך לשחות בירקון?

"מצב המים אמנם השתפר מאוד בשנים האחרונות אבל לא נראה לי שאפשר יהיה לשחות בנחל בעתיד הקרוב. הסיבה העיקרית היא שהמקור הוא מי קולחין. אתר שחייה זקוק למים שמגיעים רק ממי מעיינות. כדי להפוך את הירקון למתקן שחייה צריך להעמיק קצת את האפיק ובעיקר להוציא את הקולחין ולהכניס מים שפירים ונגמר הסיפור".

נניח שאין לנו בעיית מימון. מה צריך לעשות?

"תתפיל את הקולחין לפני שאתה מזרים אותו לירקון. שני שקל לקוב. זה בערך 30 מיליון שקל בשנה. אם התפלת את מי הקולחין אתה יכול אפילו לשתות אותם ולשחרר לנחל מי מעיינות. כרגע ישראל מזרימה קולחין לים ואז מתפילה מי ים. זה תהליך יקר יותר מהתפלת קולחין. הבעיה אינה טכנולוגית אלא פסיכולוגית. האם אנשים מוכנים לשתות מי קולחין מותפלים?"

הפרדת כוחות​

דנה טבצ'ניק, מנהלת היחידה לשיקום נחלים בחברה להגנת הטבע, מציעה פתרונות שונים שהמכנה המשותף להם — הרחקת הקולחין מהנחל. הפרדת כוחות. כיום מזרימים כאמור 16 מיליון קוב מי מעיינות, אבל מה מונע להזרים הרבה יותר? הפתרון נמצא לדעתה לפתחה של רשות המים בישראל, שמקצה את כמות מי המעיינות שיזרמו בירקון.


אבי אוזן, אקולוג בתי גידול לחים ברשות הטבע והגנים, הוא הדמות הכי אופטימית בסיפור הזה. תחילה הסביר שהיסטורית רצתה רט"ג שייעשה שימוש במים מקוריים טבעיים בלבד. רשות נחל הירקון החליטה לדבריו שהמים יגיעו משני מקורות — טבעיים וקולחין.

"אנחנו מתנגדים באופן קטגורי לשימוש בקולחין לשיקום נחלים", הוא אומר. "צריך להשתמש במי מקור. אני יודע שבירקון זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. אני לא חושב שהירקון יחזור לשפיעה טבעית, אבל אפשר לקבל מי מקור של אקוויפר ההר מקידוחים. לרשות המים אין כיום בעיה לתת עוד 15 מיליון מטר מעוקב מים בשנה לירקון. תחשוב איזה שינוי מטורף זה יביא לתל אביב, שיהיה לה נחל חי שחוצה אותה. אני חושב שזה לגמרי אפשרי וסביר. אנחנו במצב הזה, בגלל חוסר האמון ההיסטורי של רשות הנחל שקיבעה את המצב שחצי ממי הירקון הם קולחין. זה רק נושא כספי ולכן הדיון אחר לגמרי. היום הדיון מתנהל כך: כמה עולה לי להתפיל? הדיון כספי, לא ערכי".

פרופ' שי ארנון ממכון צוקרברג לחקר המים באוניברסיטת בן גוריון בנגב חוקר את איכות המים בירקון כבר שנים רבות. לדבריו, מה שמוזרם היום הוא באיכות הכי טובה שאפשר לקבל ממתקני הטיהור הקיימים — וזה לא ישתפר בתקופה הקרובה. הצעד הבא, אם רוצים לנקוט בו, הוא להתפיל. "אפשר לשאול אם רוצים להזרים קולחין לנחל או לא. אם לא תזרים קולחין לא תהיה זרימה בנחל. כדי להזרים מישהו צריך לשלם. אפילו אני, איש סביבה, אומר לך שזה לא יקרה. זה קצת מטורלל, יקר מדי ולא ישים".

אז למה בברן ובווינה אפשר לשחות?

"גם בערים אחרות בעולם מזרימים קולחין לנהרות. אחוזי הקולחין שם אולי יותר נמוכים אבל הם בבעיה יותר גדולה מאיתנו. לנו יש אלטרנטיבה לקולחין — אנחנו משקים איתם בחקלאות. באירופה אין שימוש כזה. ייתכן שהמיהול שם גדול יותר כי הנהרות יותר גדולים אבל בעיקרון אין הבדל

מה אתה מציע לי לעשות?

"אתה אומר לי בוא נעשה בריכת שחייה שהיא כמו נחל. יותר פשוט שתעשה נחל מלאכותי באורך 500 מטר ותזרים לשם מים טובים. כל התעסקות כזו עם הירקון לא תוביל למשהו טוב. אתה מדבר על כמויות מים אדירות ולא תוכל להתמודד איתן. מוטב שהתל אביבים ייסעו לשחות במקום אחר".

לפני 24 שנים התמוטט הגשר הארעי שהוקם מעל הירקון במה שנודע כאסון המכביה. ארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית נהרגו. 69 ספורטאים נפצעו מקריסת הגשר ומן הזיהום במים. הזיכרון הקטלני הזה אינו מעודד כמובן שחייה בירקון, אבל אולי דווקא הוא מוכיח שחייב להתחולל עוד שינוי, משמעותי יותר, ביחס שלנו לנחל הכי חשוב בישראל. הזיהום שלו הרי בא מאיתנו וגם גאולתו תגיע בדיוק מאותו מקור. צריך רק לזכור שלפני 100 שנה זה היה נחל נקי לחלוטין ושופע מים.
 

חנן44

Well-known member
זה באמת חבל שיש "נהר" בלב העיר ולא ניתן אפיל ולשכשך רגליים למעט בחלקו שליד צומת נרקונים
הכל זה באשמת הקיבוצים שגנבו את מי הירקון המקוריים להשקות את שדות הכותנה שלהם בהם העסיקו עבדים מזרחיים מעיירות הפיתוח
 

קצה11

Well-known member
הכל זה באשמת הקיבוצים שגנבו את מי הירקון המקוריים להשקות את שדות הכותנה שלהם בהם העסיקו עבדים מזרחיים מעיירות הפיתוח
הקיבוצים בהחלט אשמים בדילול המעיינות לרמה ששוב אין הם נובעים הם דאגו שנציב המים יבוא מקירבם ולכן צרכי המים של המדינה הפכו לצרכי הקיבוצים.
הקיבוץ הוא גם מזהם גדול בכימכלים אבל הוא לא המזהם היחידי אתה לא יכול להפיל עליהם את כל האשמה
לא יפה שאתה מסית נגדם
 
למעלה