מפריקסה ברמלה למיקונוס דרך רוקח 73

[מיתר44]

מפריקסה ברמלה למיקונוס דרך רוקח 73

את ארוחת העשר עשינו אצל אבי לוי הטוניסאי בשוק רמלה. נכון שכבר
דיווחתי על אהבתי ללחמניה המטוגנת שלו, אך מה רע יש בהצהרת אהבה
שניה?
את לוי הכרתי לראשונה, בחור נחמד, מסביר פנים וקל להתרועע.
אני מבין את חיבתם של בעלי טורי ובלוגי האוכל אליו.
ממנו הבנתי שאוטוטו הוא פותח סניף ברשלצ מזרח. בטוח שישמח
מי מכם.
הסיפור המשפחתי מתחיל מהסבא עבור דרך האם אליו. אבל
אמו ואביו מחזיקים במסעדת קוסקוס בלוד. המפרום
שלה קלאסי עם תפוח אדמה. הנה פרטי המקום
הפתוח לקוסקוס רק בימי שלישי!!
לוד, ככר קומנדו, ליד אולמי לאפייט, מול בנין העיריה הישן.
בטוח שמי מאתנו ימצא דרכו לטעום מפרום קלאסי עם קוסקוס
תוניסאי של אמו של אלי לוי, אלוף הפריקסה.
משם שמנו דרכנו לארוחת צהריים ברוקח 73

 

[רמון 38]

נחמד אצל אלי לוי אבל...

עדיין לא אכלתי סנדוויץ' טוניסאי טעים יותר מהסנדוויץ' אצל מוריס באשדוד.
המרכיבים אותם מרכיבים - אבל אצל מוריס הם מתגבשים לסוג של שלמות היוצרת הרמוניה של טעמים בפה.
הדבר היחידי המונע ממני לעבור שם מדי יום ולרכוש לעצמי סנדוויץ' כזה, היא השאיפה שלי לחזור למשקל נורמלי.

באיך היה ברוקח 73?

 

[מיתר44]

הלחמנייה של לוי עדיפה

בנחרצות!
אני בעסקי לחם ״קצת מבין״
יתכן שהטונה באשדוד יותר איכותית, ובטוחני שיש הבדלים וכמוה גם הזיתים.
פריקסה בשבוע לא תזיק למשקל אך תועיל ללא ספק לרמת המצברוח

 

[מיתר44]

הפריקסה התוניסאי של אלי לוי

קצת מטושטש אבל טעים ככה: טרי טרי, ציפוי פריך, פנים רך וקליל והעיקר - אינו ספוג בשמן..

 

[prizman]

סיפרתי פעם

שבמקום שבו עבדתי פעם הייתה בת שרות לאומי שאמא שלה ריחמה עלינו כשידעה
שנישאר במשרד עד 2 בלילה או שנחזור רק אז והכינה לנו פריקסה מטוגן כהלכתו.
חבל שאני לא יודע היכן הילדה הזו שהיא כמובן אשה לכל דבר ועניין כיום, לפני 10
שנים בערך פסק הקשר.
היא הייתה מדהימה ואמא שלה לא פחות.

 

[prizman]

אתה רציני בקשר לכיכר קומנדו?

באמת יש כיכר כזו בלוד?
פריקסה זה לא משהו שהצליח להלהיב אותי, מפרום בהחלט כן.

 

[מיתר44]

איני אלא מצטט

את הסברו של לוי קשישא. האבא של אלי
אגב, בשלוש סוגרים. תספיק להגיע?
נסה גם פריקסה. לא תצטער.

 

[prizman]

אם אקח את המטוס הנכון אז כנראה אגיע.
מעניין מהיכן שמה של הכיכר הזו.

 

[מיתר44]

צהריים ברוקח 73

היינו ארבעה וחלקנו 4 עסקיות. לחם ומטבלים משותפים
ראשונות (הכלולות בעלות העסקית):
סביצ׳ה מוסר ים על גבינת לבנה עם טפנאד שחור (?) ושמז. טוב מאוד. מרענן.
קלמארי על מצע טבולה עם יוגורט. לא פחות טוב מקודמו.
מולים מוקרמים בגבינת רוקפור. מעניין אבל|הדגשה גבינה חריפת הטעם מאפילה על טעם המולים.
אגב, חקרתי ונעניתי - המולים טריים!
נקניקיות מרגז על טוסט מטוגן ולידן סלט עגבניות מרוקאי קטן. חריף וראוי.
מבחר הלחמים היה מעולה. הוא נאפה במקום וגם זה מצביע על איכות ההשקעה, בנוסף
לסימנים אחרים, בראשם - טריות החומרים.
העיקריות:
פסטה עם פירות ים ברוטב עגבניות - מנה מצויינת עם מבחר יפה של טבעות קלמארי
שרימפס קטנים קלופים חלקית ומולים. הרוטב דומה שהוכן מעגבניות טריות. הפסטה
לנגויני הוכנה כראוי.
פנשה שרימפס קלמרי ומולים - טעמתי מהרוטב שהייתי מוכן ללגום אותו כמרק.
ג׳מבו שרימפס בגריל - דווח עליה כמנה מענגת
ריזוטו תמנונים- טעמתי ואהבתי מאוד.
יין שהבאתי ליווה את הארוחה: ויונייה 2008 ריזרב דלתון. הייתי מגדירו כבסדר. קצת מרירות יתר
שמתלטת על טעמים אחרים המתבקשים. חליצה: 55, כוסות איכותיות, שמפניירה מלאה במי קרח.
לקינוח בחרנו בטארט טטן עם גלידה - חם וקר כראוי וכן בפנה קוטה.
סיימנו ב 2 מקיאטו.
השירות היה מצויין. המלצרית בקיאה בתפריט ונכונה לספק מידע. קטע של קונפליקט
בין המחיר המפורסם באינטרנט לבין זה שבתפריט הקינוחים יושב במהירות לשביעות
רצוני.
המסעדה שהייתה מלאה בסועדים, שקטה ומרווחת דיה לקיום שיחות תוך שמירה על
פרטיות יחסית.
זו אינה הפעם הראשונה שאני סועד ברוקח. התרשמתי כי מושקעת תשומת
לב לאיכות הביצוע ולשירות. על כך, בהחלט אני רואה את רוקח כמקום להנאה בטוחה

 

[מיתר44]

סביצ'ה מוסר ים

מתנצל על הדגשתו של הטקסט. לא זו הייתה כוונתי..

 

[מיתר44]

סלסלת הלחם

3 סוגים, הכל טרי טרי אפוי היטב. יופי!

 

[מיתר44]

מולים

מוקרמים ברוקפור, עם עלעלי סלק האוצרים טעם של.....סלק

 

[Cafe Latte]

מנה שמזכירה לטעמי קצת את שנות ה80

עם ההקרדמה ההזויה הזאת (לדעתי).

 

[מיתר44]

פסטה עם פרי ים

איטריות רחבות עם מבחר נאה של פרי ים, רוטב עגבניות משובח ופרמזן. ככה אני אוהב את הפסטה שלי.

 

[מיתר44]

מיקונוס בדרך למיתר

כבר יללתי לא אחת על מר גורלו של מיתרי המעדיף שלאף-של-אחרי-ארוחה-שכזו מלנקר בכביש שש בדרכו הביתה.
רצה הגורל לסייע לי וברדיו הממלכתי, בתכניתו המעולה של ירון אנוש הובאו קטעים מקונצרט בו כיבדה חריס אלקסיו את המוסיקאי מנוס לואיזוס.
הקונצרט התקיים במיקונוס במקום ממנו רואית "כי מיקונוס היא אי". את חריס אני מעריץ, במיקונוס ביקרתי ואהבתי ושם הייתי בדרכי הביתה, קשוב ומתענג.
אגב: עלות הארוחה 628, שווה כל ש"ח.