מפוטם מעצמו
יש לי חברה שלעיתים לא מתאפקת ושולחת אליי במייל קטעים נבחרים של הצהובון. הפעם היא שלחה לי משהו מהעמוד הראשון, והתפלאתי שכבר לא מצנזרים דברים כאלה. על כל פנים, אני, שחיבתי לבעלי חיים כבר מוכרת לכם, נזכרתי במשהו שקראתי לפני זמן מה באחד העיתונים הרציניים, ובאתי לספר לכם. סופר שם על האווז יו-יו. לא יודע האם ראיתם אי פעם אווזים מקרטעים אנה ואנה במכלאות פיטום ומקימים שאון צווחות, אבל הם נראים כיצורים מעוטי בינה ורגש, נוחים לתמרון וסוגדים לתרבות העדר. האווזים הם אכן עופות להקה מוחצנים ולא מבריקים, שדומה שתחום רגשותיהם נע בין רוגז קל לזעם נורא. מי שמגדל אווזים בחצרו, יודע לספר גם על תכונות נוספות כמו שתלטנות ורכושנות למשל. בגני חיות חיים האווזים בקבוצות, וכך אפשר לעמוד על הבדלים באופיים ואפילו לחבבם. אין אהבה לאווז דומה לאהבה לחיית מחמד רגילה. אין לחיבה זו קשר לחביבות או התפנקות אלא בעיקר להתנהגותו המשעשעת של העוף, שנובעת מהיעדר זהות מגובשת. יש מקום בדרום תל-אביב, "גני הטבע", שם חי כבר תקופה ארוכה אווז בשם יו-יו, שהצליח להתחבב אפילו על שונאי אווזים מסורתיים. הוא הגיע לגן זמן קצר לאחר בקיעתו (איש לא זוכר מאין), ואת תקופת אפרוחותו העביר במכלאת העזים. זכור מנהגו המשונה להתייצב מתחת לרגלי העזים דווקא כשהשתינו. אפשר שזו היתה דרכו להכריז כי הוא בעצם עוף מים. מאז התבגר והחכים מעט, אך כאמור, למודעות עצמית מלאה לא הגיע. יו-יו מסתובב בין המבקרים בגן, צווח ושואג, מושך ללא הרף תשומת לב, ודורש תשר בדמות מזון. הוא רחוק מכל עדינות ומכל טקטיקה, אלא משוטט בחזה נפוח מחשיבות עצמית ונטפל דווקא לאנשים שאינם חפצים ביקרו. לעיתים מצליח לאסוף סביבו קבוצה של זכרים ונקבות, ומנסה להבליט את ייחודיותו. לאחרונה נכרכים אחריו שניים-שלושה ברווזים זכרים, שרואים בו כנראה מנהיג. יו-יו כה אדיש לנוכחותם עד שהוא דורך עליהם מבלי משים, בדרכו להיטפל לקורבנות אדם. וזה היה בעיתון רציני. אה! דרך אגב... מי זו האנורקטית הזו ש... לא חשוב. סקסופון
יש לי חברה שלעיתים לא מתאפקת ושולחת אליי במייל קטעים נבחרים של הצהובון. הפעם היא שלחה לי משהו מהעמוד הראשון, והתפלאתי שכבר לא מצנזרים דברים כאלה. על כל פנים, אני, שחיבתי לבעלי חיים כבר מוכרת לכם, נזכרתי במשהו שקראתי לפני זמן מה באחד העיתונים הרציניים, ובאתי לספר לכם. סופר שם על האווז יו-יו. לא יודע האם ראיתם אי פעם אווזים מקרטעים אנה ואנה במכלאות פיטום ומקימים שאון צווחות, אבל הם נראים כיצורים מעוטי בינה ורגש, נוחים לתמרון וסוגדים לתרבות העדר. האווזים הם אכן עופות להקה מוחצנים ולא מבריקים, שדומה שתחום רגשותיהם נע בין רוגז קל לזעם נורא. מי שמגדל אווזים בחצרו, יודע לספר גם על תכונות נוספות כמו שתלטנות ורכושנות למשל. בגני חיות חיים האווזים בקבוצות, וכך אפשר לעמוד על הבדלים באופיים ואפילו לחבבם. אין אהבה לאווז דומה לאהבה לחיית מחמד רגילה. אין לחיבה זו קשר לחביבות או התפנקות אלא בעיקר להתנהגותו המשעשעת של העוף, שנובעת מהיעדר זהות מגובשת. יש מקום בדרום תל-אביב, "גני הטבע", שם חי כבר תקופה ארוכה אווז בשם יו-יו, שהצליח להתחבב אפילו על שונאי אווזים מסורתיים. הוא הגיע לגן זמן קצר לאחר בקיעתו (איש לא זוכר מאין), ואת תקופת אפרוחותו העביר במכלאת העזים. זכור מנהגו המשונה להתייצב מתחת לרגלי העזים דווקא כשהשתינו. אפשר שזו היתה דרכו להכריז כי הוא בעצם עוף מים. מאז התבגר והחכים מעט, אך כאמור, למודעות עצמית מלאה לא הגיע. יו-יו מסתובב בין המבקרים בגן, צווח ושואג, מושך ללא הרף תשומת לב, ודורש תשר בדמות מזון. הוא רחוק מכל עדינות ומכל טקטיקה, אלא משוטט בחזה נפוח מחשיבות עצמית ונטפל דווקא לאנשים שאינם חפצים ביקרו. לעיתים מצליח לאסוף סביבו קבוצה של זכרים ונקבות, ומנסה להבליט את ייחודיותו. לאחרונה נכרכים אחריו שניים-שלושה ברווזים זכרים, שרואים בו כנראה מנהיג. יו-יו כה אדיש לנוכחותם עד שהוא דורך עליהם מבלי משים, בדרכו להיטפל לקורבנות אדם. וזה היה בעיתון רציני. אה! דרך אגב... מי זו האנורקטית הזו ש... לא חשוב. סקסופון
