מעסיקים עם אפס כבוד וסובלנות לעובדים שלהם
לפני מספר חודשים התחלתי לעבוד בעבודה הכוללת בתוכה בעיקר הרבה נהיגה ברכב. עם העבודה הגיעו הבעיות, דברים שקשורים ישירות לעבודה עצמה, שזה דברים כמו דלקות בידיים, בגלל השימוש הממושך בהגה וההחלפת הילוכים.
או דלקות בגב תחתון, בגלל ישיבה ממושכת ברכב.
בכל פעם כאשר יש דלקת כזו, הדרך היחדיה לטפל בה זה אנטיביוטיקה ומנוחה,
אך בכל פעם מחדש, נראה שאת המעסיק זה לא מעניין, כל המטרה שלו זה שאני יעבוד, תוך כדי התעלמות מהקושי והבעיות הצצות עקב כך.
לדוגמה שבוע שעבר פיתחתי דלקת גב תחתון, בכדי לא "לדפוק" את המעסיק הלכתי לקראתו ובישקתי שהוא ילך לקראתי. הוא אמר שהוא לא יכול למצוא לי מחליף אך הוא ינסה לקצר לי את המשמרת, שהתסכמה ב 9 וחצי שעות על ההגה.
חולה ועם כאבים סיימתי את המשמרת, והתשובה היחדיה לה זכיתי היה "לפעמים אין ברירה", אפילו לא טיפת הערכה. היום הדלקת שוב חזרה לי, קמתי בבוקר עם כאבים, שעה לפני המשמרת שלחתי הודעה למעסיק והודעתי לו שאני חולה.
הוא מיד התקשר ואמר "זה לא מתאים לי, אתה יוצא למשמרת ועכשיו".
אמרתי לו שאני לא יוצא חולה לעבודה, דבר שהביא להרבה תונים גבוהים בשיחה שנגמרה בצורה מאוד שלילית, אני מדבר על "סיכוי לפיטורים" שלילית.
אנחנו חיים בעולם קר ולא הוגן, עולם המבוסס על ניצול שהרבה פעמים דוגל בעבירה על חוקי יסוד של האדם. יש אנשים שמקבלים את זה וחיים מיום ליום, אני לא מבין איך זה אפשרי, איך אפשר לחיות ככה?
אך מה האלטרנטיבה? לא לעבוד? זה מגיעה לרמות שאני צריך לבחור, לתת למעסיקים לרמוס את זכויות היסוד שלי למטרות אישיות שלהם, או לחיות ברחוב כי אין לי כסף למשהו טוב יותר. כן, ככה זה כאשר אדם הוא נכה וללא השכלה.
במדינת ישראל, לערבים, לנכים, לפנסיונרים ולניצולי שואה, אין זכויות
מדינה שבה כל ילד שלישי הולך לישון רעב
רק מלחשוב על זה יש לי בחילה
לפני מספר חודשים התחלתי לעבוד בעבודה הכוללת בתוכה בעיקר הרבה נהיגה ברכב. עם העבודה הגיעו הבעיות, דברים שקשורים ישירות לעבודה עצמה, שזה דברים כמו דלקות בידיים, בגלל השימוש הממושך בהגה וההחלפת הילוכים.
או דלקות בגב תחתון, בגלל ישיבה ממושכת ברכב.
בכל פעם כאשר יש דלקת כזו, הדרך היחדיה לטפל בה זה אנטיביוטיקה ומנוחה,
אך בכל פעם מחדש, נראה שאת המעסיק זה לא מעניין, כל המטרה שלו זה שאני יעבוד, תוך כדי התעלמות מהקושי והבעיות הצצות עקב כך.
לדוגמה שבוע שעבר פיתחתי דלקת גב תחתון, בכדי לא "לדפוק" את המעסיק הלכתי לקראתו ובישקתי שהוא ילך לקראתי. הוא אמר שהוא לא יכול למצוא לי מחליף אך הוא ינסה לקצר לי את המשמרת, שהתסכמה ב 9 וחצי שעות על ההגה.
חולה ועם כאבים סיימתי את המשמרת, והתשובה היחדיה לה זכיתי היה "לפעמים אין ברירה", אפילו לא טיפת הערכה. היום הדלקת שוב חזרה לי, קמתי בבוקר עם כאבים, שעה לפני המשמרת שלחתי הודעה למעסיק והודעתי לו שאני חולה.
הוא מיד התקשר ואמר "זה לא מתאים לי, אתה יוצא למשמרת ועכשיו".
אמרתי לו שאני לא יוצא חולה לעבודה, דבר שהביא להרבה תונים גבוהים בשיחה שנגמרה בצורה מאוד שלילית, אני מדבר על "סיכוי לפיטורים" שלילית.
אנחנו חיים בעולם קר ולא הוגן, עולם המבוסס על ניצול שהרבה פעמים דוגל בעבירה על חוקי יסוד של האדם. יש אנשים שמקבלים את זה וחיים מיום ליום, אני לא מבין איך זה אפשרי, איך אפשר לחיות ככה?
אך מה האלטרנטיבה? לא לעבוד? זה מגיעה לרמות שאני צריך לבחור, לתת למעסיקים לרמוס את זכויות היסוד שלי למטרות אישיות שלהם, או לחיות ברחוב כי אין לי כסף למשהו טוב יותר. כן, ככה זה כאשר אדם הוא נכה וללא השכלה.
במדינת ישראל, לערבים, לנכים, לפנסיונרים ולניצולי שואה, אין זכויות
מדינה שבה כל ילד שלישי הולך לישון רעב
רק מלחשוב על זה יש לי בחילה