ד"ר חנה לבנת, מבכירות חוקרי ספרות הילדים בישראל, פורשת מתפקידה במכללה האקדמית בית ברל • בראיון עימה, היא מגלה מהו הסוף האמיתי של "כיפה אדומה", מסבירה למה "קפטן תחתונים" הוא ספרות טובה, ומסבירה להורים איך לא להפריע לקריאה
- דריה מעוז
-
"יחסים בין איור למלל מאתגרים את הצעירים". ד"ר חנה לבנת
צילום:
יהושע יוסף
לבנת, שמנהלת זה 23 שנים את מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער והוראתה במכללה האקדמית בית ברל, פורשת בקרוב מתפקידה. בראיון ל"ישראל היום", היא אומרת כי "אצל האחים גרים, גם ילדה וגם סבתא יכולות לפתח יכולות ומיומנויות במהלך חייהן. במעשיות אלה ואחרות, הדמויות מתחילות את הסיפור לרוב במצב נחות, בדיוק כפי שמרגיש הילד בתחילת חייו. הוא לא תמיד מבין את העולם, את המבוגרים ואת סביבתו". עוד היא אומרת כי לדעתה, "הילד הקורא דווקא מועצם כשהוא לומד על דמויות שרכשו מיומנויות להתמודד עם העולם במהלך החיים, ויכול להשתלט על חרדותיו במקום שישתלטו עליו. כך מתפתחת אצלו גם תפיסת צדק פואטי בסיסי, למען המוסרי ונגד הרשע".
לבנת, שהתמחתה עשורים רבים בספרות האחים גרים, מברכת על מגמת החזרה בימינו לגרסאות הקלאסיות של מעשיות הילדים ועל התרגומים החדשים שצצים חדשות לבקרים, לא פעם ללא אפקט הריכוך שהיה נהוג במקומותינו בעבר. היא עצמה מתרגמת ספרות מבוגרים, ילדים ונוער מגרמנית, צרפתית ואנגלית, ומאחוריה גם ספרי עיון פרי עטה, ובהם "כמה יפה להיות יהודי - עיצוב זהות לילדים יהודים בגרמניה בשנים 1938-1933" (יד ושם, המכון הבין־לאומי לחקר השואה, ירושלים, 2009). עבודת הדוקטורט שלה בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב עסקה בניסיון לעצב זהות לילדים יהודים ברייך השלישי.
"לנפץ סטריאוטיפים"
בשיחה עימה, מספרת לבנת כי ספרות הילדים התפתחה החל מהמאה ה־17. היקפי החינוך החלו אז להתרחב לצד המהפכה התעשייתית והיווצרות הבורגנות בהמשך, ונולד הצורך בטקסטים לגילאים צעירים. בתחילה, הם שימשו בעיקר את המורים כדי לחנך את הילדים. בשלהי המאה ה-19, עם התפתחות הפסיכולוגיה והתפיסה המגוננת - המושתתת על הסברה שילדים אינם נולדים עם מלוא יכולותיהם של הבוגרים - העולם שהוצג לילדים בספרות היה לרוב יפה, מתוק, ורוד, ונטול אלימות, אכזריות, וקונפליקטים קשים ומורכבים. הסוף היה תמיד טוב. רק במהלך המאה ה-20 ולקראת סופה החליפה את התפיסה הזו "התפיסה החושפת", שמודעת לכך שהדור הצעיר נחשף לאמצעי התקשורת המודרניים, ואם יגוננו עליו, הוא יופקר למציאות ללא כלים להתמודד עימה. לכן גם ירדה קרנו של מוסר ההשכל, שבעבר היה אבן יסוד של ספרות הילדים.
מדוע, לדעתך, ספרות ילדים אינה זקוקה למוסר השכל?
"ספרות ילדים איכותית אינה זקוקה למוסר השכל מפורש, מאחר שהוא מכתיב לילדים באופן חד משמעי מה הם אמורים להסיק מהיצירה, ואינו מאפשר להם לפתח חשיבה עצמאית וביקורתית. מוסר השכל מפורש מעורר חשד שהיוצר אינו סומך על יצירתו־שלו וגם לא על הבנתם של הילדים, ואף אינו מעוניין בחשיבה חופשית ומאתגרת המפתחת את יכולותיו של הילד".
מהי ספרות ילדים ונוער איכותית בעינייך?
"ספרות איכותית תכיל שפה עשירה על משלביה השונים, בסגנון המייחד כל דמות ביצירה. בספרות כזו יש דמויות מורכבות ומתפתחות, עלילה שלכל שלב בה יש משמעות, והסתכלות מקורית על דברים. כמו כן, חשוב גם יחס משמעותי בין האיור למלל, והומור מתוחכם. ספרות ילדים איכותית תבטא גם תפיסות עולם רלוונטיות ועדכניות, מורכבות ומנפצות סטריאוטיפים, ותשקף תפיסות עדכניות ומודעות של מושג הילד".
האם עלינו, כהורים, להכתיב לילדים מה לקרוא וממה להימנע?
"על פי תפיסת עולמי, הילדים יכולים לבחור את הספרות האהובה עליהם. וכי איך יפתח הילד את טעמו האישי אם לא יכיר את כל מגוון האפשרויות בספרות? עם זאת, לא תמיד הילד ייחשף ביוזמתו גם לספרות האיכותית והמאתגרת. ובכך אני רואה את תפקידנו, המבוגרים - לחשוף את הילדים גם ליצירות שאולי לא היו נחשפים אליהן בעצמם, ולא רק כאלה העונות על צורך נקודתי כזה או אחר שלהם".
החנון הזה הוא אני
הז'אנרים הפופולריים כיום בספרות הילדים והנוער הם קומיקס, רומנים גרפיים, ספרות אימה וספרות פנטזיה. ד"ר לבנת תומכת בכולם, ומוצאת בכל אחד את תרומתו הייחודית. "קומיקס (עלילונים) ורומנים גרפיים עשויים בהחלט להיות איכותיים. היחסים המורכבים בין האיור והעיצוב למלל יכולים לאתגר את הקוראים הצעירים באופן משמעותי. שני סוגי האמנויות מציעים לילדים קרקע פורה לחשיבה ולהסתכלות על העולם ועל עצמם. יש ילדים שהקריאה אינה טבעית או קלה להם, וההיבט החזותי מקל עליהם את ההתמודדות עם ספרים".
לבנת מציינת לחיוב ספרים כגון "קפטן תחתונים" ו"יומנו של חנון", סדרות שאינן "חינוכיות" לטענתה, אך הדמיון בהן פרוע, ההומור, בחלקו לפחות, מתוחכם, וההיררכיות מנופצות. הספרים הללו, לדבריה, נותנים ביטוי ל"אחר" - לחנון ולכהה העור, וכך מאפשרים ראייה מורכבת ופתוחה יותר של החברה.
גם ספרי פנטזיה חביבים עליה. "הפנטזיה מאפשרת לנו לצאת מגבולות העולם שלנו", היא מבהירה, "לחלום על מקומות שבהם יקבלו אותנו בהערכה כמו שאנחנו, לגלות עצמאות ללא הורים ומורים שיגידו לנו מה לעשות, להעלות שאלות מוסריות, ולנצח בסוף הטוב את הגיבורים הרעים".
לדבריה, ספרות הילדים והנוער בימינו נמצאת בפריחה אדירה, והעושר הנושאי והאסתטי מציע אפשרויות רבות. "בכך הספרות מציעה לקוראים הצעירים לעוף על כנפי הדמיון, להרחיב אופקים, לפתח יכולות חשיבה ורגש, ולהתמודד עם מצבי חיים".
מגמות חדשות ומבורכות נוספות בספרות ילדים ונוער, מתבטאות, לטענתה, בבחינה מורכבת יותר של מושגים כגון פלורליזם, קיימות, דגמי משפחות וקיום, התמודדות עם מוות, דימויי גוף, יחסי הורים־ילדים, ומנהיגות. "המגמות הללו מאפשרות לכל אחד ואחד מהילדים להיחשף לכלל אפשרויות והיבטי הקיום, ולברור מתוכם את הרכיבים המתאימים להם, בלי הכרח לבחור בין תבניות מוכנות מראש שעליו להתאים את עצמו אליהן"