מעיזה סוף סוף להפרד מהפורום (מהסיבות הטובות)
בכל שנה באוגוסט "קרה לנו משהו", לפני שלוש שנים החלטנו להתחיל לנסות, לפני שנתיים אמרו לנו שאין על מה לדבר על ילד ושלחו אותי לניתוח לטיפול באנדמטריוזיס ולפני שנה התחלנו סיבוב ראשון (ואחרון לשמחתנו) של ivf. רק השנה לא "קורה כלום", התאומים שלי סתם מנמנמים נמנום של בוקר והחלטתי שזה זמן טוב להפרד ולנסות להפסיק להתמכר לפורום הזה...
הפורום הזה היה לי מקום מקלט וגלגל הצלה בתקופה שרק בדיעבד הבנתי שהייתי בה בתהומות של דכאון שלא הכרתי באף תקופה אחרת בחיים. במשך כל ההריון הרופאה שלי ישבה ליד האחות של הפוריות וכל מה שרציתי היה להגיד לזוגות שישבו לידי היה "גם אני משלכם, אל תדאגו יהיה בסדר!". אז אומרת את זה גם פה התאומים המתוקים שלי באו לעולם למרות אנדומטריוזיס חמור ואחרי סבב מתיש של "מעט" ביציות (התחיל מזקיק אחד ואני כבר הייתי בהיסטריה גם בגלל הודעות של בנות על למה יש להן "רק" שבעה זקיקים...), כשכבר התרגלנו רק לשמוע לא והרגשתי שאנחנו סתם מתזזים כי ילד אין סיכוי שיצא מזה...
אז אני מסכמת ומודה לבנות הפורום ובמיוחד למנהלות, אני בטוחה שאתן יודעות גם בלעדי כמה חשוב הפורום הזה ובכל זאת חשוב לי להגיד המון המון
ושגם בשבילי הפורום היה נחמה גדולה בתקופה מאוד קשה. מאחלת לשתיכן זאטוט מתוק מתוק שיגיע במהרה (ובכלל שהפורום הזה יהפוך לדליל יותר...).
ושולחת עידוד למי שמתמודדת כרגע עם הקושי הזה, בסוף הדרך הארוכה והקשיים שליוו אותה נשכחים (כמעט לגמרי), אז בינתיים כדאי לנשום עמוק ולעשות משהו טוב בשביל עצמכן (כי מגיע לכן!).
שיהיה סוף שבוע נעים ורק בשורות טובות לכולן
בכל שנה באוגוסט "קרה לנו משהו", לפני שלוש שנים החלטנו להתחיל לנסות, לפני שנתיים אמרו לנו שאין על מה לדבר על ילד ושלחו אותי לניתוח לטיפול באנדמטריוזיס ולפני שנה התחלנו סיבוב ראשון (ואחרון לשמחתנו) של ivf. רק השנה לא "קורה כלום", התאומים שלי סתם מנמנמים נמנום של בוקר והחלטתי שזה זמן טוב להפרד ולנסות להפסיק להתמכר לפורום הזה...
הפורום הזה היה לי מקום מקלט וגלגל הצלה בתקופה שרק בדיעבד הבנתי שהייתי בה בתהומות של דכאון שלא הכרתי באף תקופה אחרת בחיים. במשך כל ההריון הרופאה שלי ישבה ליד האחות של הפוריות וכל מה שרציתי היה להגיד לזוגות שישבו לידי היה "גם אני משלכם, אל תדאגו יהיה בסדר!". אז אומרת את זה גם פה התאומים המתוקים שלי באו לעולם למרות אנדומטריוזיס חמור ואחרי סבב מתיש של "מעט" ביציות (התחיל מזקיק אחד ואני כבר הייתי בהיסטריה גם בגלל הודעות של בנות על למה יש להן "רק" שבעה זקיקים...), כשכבר התרגלנו רק לשמוע לא והרגשתי שאנחנו סתם מתזזים כי ילד אין סיכוי שיצא מזה...
אז אני מסכמת ומודה לבנות הפורום ובמיוחד למנהלות, אני בטוחה שאתן יודעות גם בלעדי כמה חשוב הפורום הזה ובכל זאת חשוב לי להגיד המון המון
ושולחת עידוד למי שמתמודדת כרגע עם הקושי הזה, בסוף הדרך הארוכה והקשיים שליוו אותה נשכחים (כמעט לגמרי), אז בינתיים כדאי לנשום עמוק ולעשות משהו טוב בשביל עצמכן (כי מגיע לכן!).
שיהיה סוף שבוע נעים ורק בשורות טובות לכולן
