מעידה של אישה הרה על מדרכה

מעידה של אישה הרה על מדרכה

שלום למשפטנים וחברי הפורום האחרים

לפני כשבוע אישתי ההרה (חודש 9) מעדה על המדרכה בכניסה למקום עבודתה ביציאה מהעבודה.
היא מעדה בעקבות לבנת אקרשטיין בולטת. באותה השעה גם תאורת הרחוב לא עבדה (השעה הייתה 18:00).
לצערנו היא קיבלה מכה (קלה) בבטן מה שחייב פנייה מיידית למיון יולדות ע"פ המלצה של קופת החולים.
תודה לאל הכל בסדר. ומלבד חבלה ברגל, היא הייתה צריכה לבלות את הלילה בכתלי בית החולים (פרוטוקול של משרד הבריאות / בית חולים במקרים שכאלו).
כאמור, אין נזק (לשמחתנו כמובן) איך לא מעט עוגמת נפש, טרחה, אבדן יום עבודה וכמובן לא מעט חשש ולחץ מהנורא מכל.
האם יש מקום לדרוש פיצוי / לתבוע את העירייה?
צילמנו את אזור הנפילה ואת החבלה ברגל שנגרמה בעקבות הפציעה.

אשמח לכל עצה

בברכה ותודה

יניב
 

shlang

New member
ישר אתה חושב איך לעשות קופה במקום לשמוח

שלא קרה כלום לאשתך ולעובר,
לדעתי, בתביעה לא תזכה.
 

M3me

New member
תגובה מאוד חכמה.

לפי "החוכמה" שלך כולם רק צריכים לשמוח שהם נשארו בחיים אחרי שהם נפגעים, ולכן אין סיבה לתבוע אף אחד נכון?

אולי יקפיצו אותך ישר לכהונת שופט במחוזי? עם הגיון צרוף כמו שלך אתה תעשה חיש מהר סדר בעומס בבתי המשפט ודברי החוכמה שלך יילמדו דורות רבים.
 
א. מי אמר לך שאני לא שמח שהכל בסדר?

ב. לך ולמד את מהות המילה "פיצוי".
ג. תהיה בריא ואמן לא תזדקק מעולם לבלות לילה בבית חולים סתם על כלום
 
ניתן לתבוע

תביעות כאלו מסתיימות בד״כ במה שנקרא ״ערכי מטרד״. העירייה משלמת 3,000-5,000 ש״ח וסוגרים עניין.
אם תפנה לעורך דין, אולי אפילו תפגוש אותי בצד השני, אם חברת הביטוח של העירייה תוציא את התיק אלינו להגנה
תלוי איפה אתה גר.

הפניה לעו״ד בתיקים כאלו, לדעתי, נושאת בחובה סיכון מסויים בגלל שחברות הביטוח מתחילות לפתח אומץ ולהלחם עד הסוף בבית המשפט, בטענה שלא נגרם נזק ולא נגרם מקרה ביטוח. בתי המשפט באזור המרכז מתחילים פה ושם לדחות תביעות תוך חיוב התובע בהוצאות שמסתכמות באלפי שקלים.

לכן, לדעתי, ניתן להפנות מכתב דרישה לעירייה ולחברת הביטוח שלה, אבל מעבר לזה אני כבר לא הייתי טורח.

רק בריאות לך, לאשתך ולתינוק/ת ושיהיה במזל טוב.
 
תודה על התגובה (שלך ושל כולם כמובן)

לגבי מכתב התראה / דרישה, שנראה לי שזה האפשרות כרגע, איף מנסחים מכתב שכזה? הרי שהניסוח הוא לא משפטי אלא אזרחי.
 
בערך כמו שכתבת כאן

רק בצורה יותר מאורגנת ובלי לאיים בפניה לבית משפט.
תחשוב על זה, שמי שפותח את המכתב וקורא אותו זה לא "העירייה" כגוף ממוסד, אלא בן אדם רציונלי שעובד בעירייה וצריך לקבל החלטה מה עושים עם המכתב הזה הלאה.
 
חולקת עלייך

1. כשמדובר באשפוז (גם אם רק להשגחה) הפיצוי עולה.
2. במקרה שהמפגע היה ממשי, גם אם הנזק הוא חבלה ברגל - לא מסתפקים בערכי מטרד.
3. במקרה של אישה הרה חברת הביטוח "תקנה סיכון" ותגדיל את הפיצוי.
 
אני מטפל בתיק מאוד דומה

של אישה בהריון מתקדם מאוד שנפלה, קיבלה מכה בבטן, אושפזה במיון נשים ובסופו של דבר, כשלושה-ארבעה שבועות לאחר מכן אפילו נולד פג. בריא כמו שור, אבל פג.
לאישה לא נגרם נזק גופני, גם לתינוק לא, והלידה המוקדמת לא היתה כרוכה בעלויות שונות מאלו של לידה רגילה מבחינת היולדת.

הצעת הפשרה שנתן בית המשפט, לאחר קיזוז אשם תורם, אינה גבוהה בהרבה מהערכים שציינתי. השופטת מבינה ש:
א. החיים מלאים בסיכונים, ולא צריך לפצות על כל סיכון שהתממש אך לא גרם לנזק אמיתי. אם הנזק היה עלול להגרם רק בתיאוריה, אז גם הפיצוי היה עשוי להינתן רק בתיאוריה.
ב. אי אפשר לדרוש מעירייה שתדאג יום יום, שעה שעה, שכל מדרכה תהה מיושרת כמו פלס.
ג. יותר הגיוני לדרוש מהאדם שהולך על המדרכה, שיסתכל לאן הוא הולך.

הסיפור של אישה בהריון מתקדם שנופלת ברחוב - מטריד כל אדם בר דעת, אבל עדיין זה לא הכרחי שיש גורם שלישי שאחראי לכך שהיא נפלה ברחוב וצריך לפצות אותה בגין הנפילה.
 
אם זו הגישה

אז אני מניחה (ומקוה) שאתה מייצג נתבעים.

10. רבות נכתב בפסיקה על אחריות רשות מקומית לדאוג לתקינות המרחב הציבורי שבתחומה, וכפי שקבע בית המשפט העליון:

"העיריה היא הרשות הציבורית אשר עליה הוטלה האחריות להחזיק במצב תקין את הדרכים הציבוריות הנמצאות בתחום שיפוטה. תפקיד זה אינו בגדר 'רשות' גרידא אלא הוא נמנה עם התפקידים העיקריים וההכרחיים אשר על כל עיריה מחוייבת למלאם, שאם לא כן לא יהיו חיים תקינים ליושבי המקום. מקום שקיימים בכביש הציבורי שבתחומי העיריה שקע, בור או פגם אחר, המהווים סכנה למשתמשים בכביש, חייבת העיריה לנקוט באמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה. מקום שהעיריה לא עשתה כן, ייזקף לרשלנותה דבר הינזקו של אדם בשל היתקלו במקום הסכנה והיא תחוייב בפיצויים על הנזק שנגרם לו אף אם הרשלנות התבטאה באי-נקיטת אמצעי זהירות סבירים שהיו עשויים להסיר או להרחיק את הסכנה".

(ע"א 176/59, עיריית תל אביב נ' ראש חדש, פ"ד טז 310, כפי שצוטט בספרו של ד"ר אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומיות, כרך א' מהדורה חמישית הוצאת הלכות בע"מ).
 
חבר'ה, תתעדכנו בפסיקה

א. כן אני מייצג נתבעים.
ב. דברים השתנו מאז שנת 1959.
ג. את מצטטת פסק דין שמתייחס לכביש. בור בכביש שמסכן את הנוהגים בכביש, שונה מלבנה על המדרכה ששקעה סנטימטר או שניים.
ד. לא מצייתים לפסיקת העליון באופן עיוור, לבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר יש שיקול דעת והבנה שיש נסיבות שונות למקרים שונים. כמו לדוגמא, מה שכתבתי קודם, שיש הבדל בין בור בכביש לבין בלטה רופפת במדרכה.
 

cohen7

New member
דבריך סותרים את ההלכה הפסוקה

אתה כותב: "יותר הגיוני לדרוש מהאדם שהולך על המדרכה, שיסתכל לאן הוא הולך"

דברים אלו סותרים מכל וכל את פסיקת בית המשפט העליון [ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם] - ציטוט:

"אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר. אין זו דרכם של בני אדם, ואף הנתבעת אינה רשאית לצפות כי כך ינהגו תושביה."

וגם -

"הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך - אילו התבונן לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן."
 
ומי אמר שאסור לסתור פסק דין משנות ה90?

ושנית, קרא את מלוא פסק הדין.
מדובר שם במצב בו העירייה התקינה גידור נמוך, לא תקני (גובה 30 ס"מ) ולא מסומן באמצע המדרכה.

הדבר שונה מאוד מדריכה על לבנה שנהייתה מעט רופפת עם השנים, או לבנה שבמרוצת הזמן, שקעה סנטימטר או שניים למטה מהלבנה הסמוכה לה.
 

cohen7

New member
אני לא אמרתי שאסור לסתור פס'ד משנות התשעים

אני לא ראיתי שאתה מציג פסק דין שאכן סותר.

בכל פסק דין של בית המשפט העליון יש קביעות כלליות - שאינן תלויות במקרה הספציפי בו דן פסק הדין. הציטוטים שהבאתי מתייחסים לאותן קביעות כלליות. אילו היה ניתן להסתמך רק על פסק דין הזהה למקרה הפרטני שלך - לא ניתן היה להסתמך על שום פסק דין.

פסק הדין הזה משנות התשעים מהווה בסיס משפטי לפסקי דין חדשים בכל הערכאות, כמו למשל בפסק הדין מיום 23/10/2007 בתיק: ת"א 002157/05 אולגה שלם נ' 1. עיריית תל אביב - יפו 2. אריה חברה לביטוח בע"מ - ציטוט:

"8. אוסיף ואציין כי טענת הנתבעות לפיה גרסתה של התובעת לתאונה וקיומו של המפגע נשללים לנוכח העובדה שהתובעת אישרה בעדותה כי לא ראתה את המפגע אין בה ממש, שהרי בכל פעם בו נתקל אדם במפגע בדרך היתה נפילתו נמנעת לו ראה את המכשול ועצם קיומו של המפגע הוא המחדל העומד לדיון ודווקא ביחס להולך בדרך אשר לא התבונן ולא ראה את המחדל (ראה ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם), תק-על 95(1), 1011.
9. לאור כל האמור הוכיחה התובעת כי נפגעה כטענתה כתוצאה ממפגע בולט במדרכה ברחוב מנחם בגין בתל-אביב הנמצא בשטח שיפוטה של הנתבעת מס' 1."
 
אני לא נוהג לעשות את זה

ולחטט ולהוכיח את עצמי באמצעות ציטוטים מפסקי דין, כי מנקודת מבטי זה לא מקצועי.
לבקשתך אתן לך דוגמא אחת שמבהירה את העיקרון, לאו דווקא בנוגע לתיקי מדרכה. אם תצטרך מסיבה כלשהי, אוכל להעביר אליך דוגמא לתחשיב נזק רווי בפסיקה בעניין.

בע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1)113, 126, נאמר:

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת.

סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות … מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק … ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה, והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה. המשחק עם כלב עשוי להישרט, והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים".
 
ומשהו קצת יותר ממוקד

ע"א (ירושלים) 4344/97, כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן ואח' :

"רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו. "מצרך המוני" כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. "גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות (כפי שהיה המקרה בענין קא עסקינן) הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לארועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה. כל אלו הם מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה. אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע.
ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך".
 

Harrington

Well-known member
היבט נוסף

מעבר לתשובה שקיבלת, ממליץ לשקול גם תביעה לביטוח הלאומי להכרה באירוע כ'פגיעה מעבודה'.

אמנם אין נזק ממשי לדבריך, אבל הכרה כזו (שלפי תיאור המקרה לא צריכה להיות בעיה לקבלה), תתן לאשתך שני דברים עיקריים:

א. חוסר אובדן ימי מחלה (הימים שהיא נעדרת מהעבודה בשל הפציעה לא ינוכו לה ממכסת ימי המחלה שעומדים לרשותה, אלא יתקבלו ממאגר ימים אחר).
ב. אפשרות לטעון להחמרה ביום מן הימים (גם לגבי הרגל בלבד).

הכרה זו לא תעניק לך את הפיצוי שאתה מדבר עליו כמו עוגמת נפש, טרדה, וכיו"ב, אבל היא טובה לצרכים דלעיל.

לגבי שאר הנזקים, כפי שכבר נכתב כאן מומלץ לפנות לעירייה במכתב דרישה (צרף את התמונות). את ההחלטה אם וכיצד להמשיך תוכל לקבל לאחר קבלת תשובתם.
 
למעלה