מעדכנת../images/Emo7.gif
מעדכנת אתכן כי לא יכולה יותר לשמור בלב, חייבת להוציא את זה בכל דרך אפשרית, בא לי לצרוח אבל לא נעים פה במשרד... בעצם לא לצרוח אלא סתם ללכת הביתה ולהיכנס מתחת לשמיכה בחושך ולצאת רק בעוד חודש וחצי כשאפשר יהיה להתחיל טיפול חדש. אז... היה טיפול IVF ראשון, היתה שאיבה שעברה ממש בקלות (למרות שעדיין לא מבינה ממה אתן כ"כ נהנות בהרדמה), ביציות בכמות סבירה וזרעים שהבאנו בחרדת קודש למעבדה, והפריה אחת. שהתחלקה לשני תאים. ונתקעה. וזהו, לא היתה החזרה. לא יכולה אפילו להתחיל לתאר מה אני מרגישה, ההרגשה פשוט כ"כ ריקה וחלולה וכל כך חסרת תקוה שאין לי אוצר מילים מספיק בשביל לתאר אותה. באתי לעבודה היום כי להשתגע בבית היה נראה לי רעיון גרוע, אבל מרגישה כמו בלון נפוח של דמעות שכל רגע יתפוצץ. רק חסר שמישהו ידבר איתי והכל יתפרץ. זהו.
מעדכנת אתכן כי לא יכולה יותר לשמור בלב, חייבת להוציא את זה בכל דרך אפשרית, בא לי לצרוח אבל לא נעים פה במשרד... בעצם לא לצרוח אלא סתם ללכת הביתה ולהיכנס מתחת לשמיכה בחושך ולצאת רק בעוד חודש וחצי כשאפשר יהיה להתחיל טיפול חדש. אז... היה טיפול IVF ראשון, היתה שאיבה שעברה ממש בקלות (למרות שעדיין לא מבינה ממה אתן כ"כ נהנות בהרדמה), ביציות בכמות סבירה וזרעים שהבאנו בחרדת קודש למעבדה, והפריה אחת. שהתחלקה לשני תאים. ונתקעה. וזהו, לא היתה החזרה. לא יכולה אפילו להתחיל לתאר מה אני מרגישה, ההרגשה פשוט כ"כ ריקה וחלולה וכל כך חסרת תקוה שאין לי אוצר מילים מספיק בשביל לתאר אותה. באתי לעבודה היום כי להשתגע בבית היה נראה לי רעיון גרוע, אבל מרגישה כמו בלון נפוח של דמעות שכל רגע יתפוצץ. רק חסר שמישהו ידבר איתי והכל יתפרץ. זהו.