מעדכנת

RANI B 23

New member
מעדכנת ../images/Emo41.gif

אז ככה, כמה מכם ייעצתם לי לספר לחבר שלי על מה שקורה עם אבא שלו, חלק אמרו לא, גם אנשים קרובים אליי שהתייעצתי איתם אמרו לי כן ולא ובקיצור - אף אחד לא נתן לי דעה משמעית . ואני, בגלל שאני טיפוס מתוסבך ומתוסרט מיסודי, נכנסתי לסרטים והלחצתי את עצמי . בכל מקרה, החלטתי שאם היום יהיה משהו עם אבא שלו אני ילך לספר לו מיד, כי סבלתי מספיק ועם כל הכבוד, אני לא חושבת שזה מגיע לי . אז אבא שלו בא, עם החברה המטומטמת שלו + הסליקון והתוספות שיער שלה והפרצוף ברבי שלה, כאילו היא חושבת שהיא קנתה את העולם עם הסיליקון והתוספות שיער האלה (הייתי חייבת להגיד את זה, היא פשוט מעצבנת אותי). ונראה לי שבאיזשהו מקום ממש קיוויתי וחיכיתי שהוא יגיד, או יעשה משהו. כדי שתהייה לי סיבה לפתוח את זה. כמו שצפיתי, הוא היה חייב להגיד משהו, הוא פשוט לא יכול להעביר את היום בלי להגיד לי משהו ציני ומגעיל . זה כבר נהייה אצלו שגרה. קמים בבוקר - שותים קפה - יורדים על רנין . כי זה כיף, כי זה מספק , כי זה נותן תחושה של עליונות , כי הוא יודע שזה פוגע וזה עושה לו טוב . הוא מתחיל איתי שיחה צינית ומגעילה, שבמהלכה הוא מכניס משפטים בערבית ואומר אותם בטון מגחך כזה,מזלזל. ואני בעיקר משתדלת לשמור על קור רוח ושליטה, עונה בצורה הכי קרה שאני יכולה ורק מחכה לרגע שאני יוכל לפתוח הכל . בדיוק כמו שהוא מנסה לעשות לי , לגרור אותי לפינות האלה בשביל להוציא אותי רע, ככה עשיתי לו . אם לו זה מצליח , למה שלי זה לא יצליח ? למדתי ממנו ולזכותו יאמר שהוא אחלה מורה . ואז, הבנאדם העלוב הזה, בלי בושה , בחוסר כבוד מוחלט לי, לבן שלו, לעצמו ... שואל אותי את השאלה הכי מגעילה שיכלתי לעלות על דעתי. אני אפילו לא רוצה לחזור על זה, לא לכבודי ולא לכבודכם . חייכתי אליו , קמתי ונכנסתי פנימה . אמרתי לחבר שלי שאני צריכה לספר לו משהו, ואפילו לא שמתי לב אם הוא ערני או שהוא לגמרי OUT , פשוט נכנסתי ואמרתי לו שאני צריכה לדבר איתו. למזלי, הוא כן היה ערני וכן הקשיב לי . בקיצור, סיפרתי הכל, הכל , הכל. מילה במילה. בלי לגונן על אבא שלו בכלל (השארתי את זה לו, שיגונן על עצמו). הוא לא הבין למה אני מספרת לו את זה רק עכשיו ואמר שהוא יודע ושאולי הוא נפצע אבל הוא לא עיוור ולא מטומטם והוא רואה הכל והוא מחכה כבר שבוע שאני יספר לו מה קורה . הופתעתי לגלות שהוא לא הופתע בכלל מהמלל של אבא שלו, מהדברים שהוא אמר. ביקשתי ממנו שלא יעשה עם זה כלום, שרק רציתי לשתף אותו כי זה ישב לי על הלב הרבה זמן. בהתחלה הוא אמר שאני לא יכולה לבקש ממנו דבר כזה כי זה גם נוגע אליו. אבל ממש התחננתי שלא יספר והוא אמר שכרגע נשאיר את זה ככה אבל הוא לא מתכוון לשתוק על זה ושמתישהו נצטרך לפתוח את זה וכ'ו . אחרי איזה 40 דק' יצאתי ואבא שלו קרא לי ואמר שהוא צריך לדבר איתי, בצורה מאד תוקפנית ואגרסיבית . אמרתי לו שאני לא מתכוונת לבוא ואז הוא בא לקראתי מהר כזה, ובא כאילו לתפוס אותי ביד. אני ממש ממש נבהלתי, אמרתי לו שלא יגע בי ונכנסתי חזרה. כי כשאני ליד החבר שלי, הבן שלו, הוא לא מעיז לעשות כלום , הוא משחק כאילו לא קורה כלום . ממש נבהלתי ממנו. הסיטואציה הזאת ממש החזירה אותי אחורה. כמו שאמרתי, אבא של החבר שלי מעלה בי לא מעט זכרונות ממקרה טראומתי שחוויתי בעבר הלא ככ רחוק שלי. כל ההתנהגות שלו, הכל, ואז הסיטואציה הזאת, שהרגשתי כאילו הוא הולך לתקוף אותי או לעשות לי משהו. ואני בטוחה שהוא לא התכוון לעשות לי כלום, זה פשוט החזיר אותי לשם ואני ככ נלחצתי שהגבתי בצורה מוגזמת . אז נכנסתי והתיישבתי, הייתי צריכה כמה שניות לקלוט מה קרה . והתחלתי לבכות . החבר שלי לא הבין מה קרה, איך לפני שניה יצאתי והייתי סבבה לגמרי ואז אני נכנסת ופתאום אני מתחילה לבכות . ולא היה לי כוח בכלל להתחיל להסביר מה קרה לי באותו רגע. הרגשתי פתאום ממש באפיסת כוחות. ולמרות שלא היה כלום. ז'תומרת, הוא דיבר אליי באגרסיביות ובא לתפוס אותי ביד אבל אני הגזמתי עם התגובה שלי לגמרי . התגובה שלי נראת לי הייתה על גבול הפסיכוטית . כאילו, מה קרה ? בנאדם ניגש אלייך באגרסיביות ובא לתפוס לך ביד. תגידי לו " אל תגע בי" ותלכי. מה אני נכנסת לפאניקה . אני פשוט פסיכית לגמרי . בכל מקרה, החבר שלי מכיר אותי ויודע שאם אני מגיבה ככה אז זה לא סתם והוא כנראה הבין שזה לא מתאים לחפור בשאלות מה קרה. הייתי צריכה כמה דקות להרגע וזה עבר לי . נראה לי כמו סוג של התקף חרדה . חשבתי אלף פעם אם אני אולי סתם עושה לו עוול, שאולי בגלל שהוא מזכיר לי את אותו בנאדם שעשה לי את מה שעשה לי ואיך שהוא דיבר אליי והתייחס אליי בגזענות אז אני מחמירה עם הדברים שהוא עושה . אבל אני כמעט בטוחה שזה לא ככה. קשה לי לדעת כי אני לא יכולה להסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית מכיוון שאני נמצאת בתוך הסיטואציה, אבל הדברים שאבא שלו עשה מספיק חמורים בשביל שאני יגיב ככה. אני מקווה כך לפחות. כי אחכ קצת יצא לי לחשוב שאולי הגזמתי ושבגלל שאני עושה השוואה בין שני המקרים, אולי השוואה מיותרת, אני הגבתי בצורה מוגזמת . בנאדם נורמאלי לא מגיב ככה. בכל מקרה, יש לי הקלה שעכשיו החבר שלי יודע והוא קיבל את זה בסדר. (קצת דואגת לו כי הוא מרגיש ממש רע בשעות האחרונות, אבל לא משהו שצריך להדאיג, זה חלק מההחלמה). אני רק צריכה לברר עם עצמי למה אני כזאת פסיכית לפעמים .
 

sani48

New member
יופי

עשית בשכל,אני מאמין שגם עכשיו לא יהיה לו ברירה והוא יצטרך לשלוט בעצמו יותר,על כל מיקרה מעכשיו כל בעיה שיש לך,אז יש לך למי לפנות,מקווה שחבר שלך יחלים כמה שיותר מהר ותחזרו לחיים השלווים שלכם.
 

RANI B 23

New member
תודה סאני,

זה לא ככ שיש לי למי לפנות, כי החבר שלי עדיין פצוע והוא אאוט לגמרי. רוב היום הוא בכלל ישן, אבל תמיד טוב לדעת שהוא יודע ,זה נותן תחושה הרבה יותר טובה ובטחון . אני גם מקווה שהוא יחלים כבר .
 

Old Girl

New member
הי ראני

קודם כל, תפסיקי לרדת על עצמך. אני מזהה בהודעות שלך (כל הזמן) נטייה להתנצל, לחפש למה את לא בסדר, למה את צריכה לוותר על הצרכים שלך וכד'. עשית את זה מספיק, עכשיו הזמן כן להקשיב לצרכים שלך. התגובה שלך להתנהגות של אביו היא סבירה לחלוטין. גם אם לא היה שום אירוע טראומטי בעברך שהוא הזכיר לך, זו עדיין הייתה תגובה סבירה. תראי בעצמך: צברת עלבון קשה במשך שבועות, ואפילו לפני שנפגשתם בבית חולים. דחסת אותו לבטן ולא שיתפת אף אחד - זה היה לא קל. הגעת לנקודה שבה העלבון הוא כל כך קיצוני שכבר אי אפשר לדחוס אותו, אי אפשר לשתוק רק כדי שכולם מסביב יהיו מרוצים ויחייכו. כל הכבוד, נזכרת שגם את בן אדם עם צרכים. סיפרת לחבר שלך על כל מה שקרה אבל בתוך תוכך הרגשת אשמה - איך זה ששמת את הצורך שלך לא להיות מושפלת לפני השמירה על הרמוניה משפחתית. לא היה לך קל עם זה. ואז, כשאת ממילא קצת נסערת, האבא שלו ניגש אליך, מדבר אליך באגרסיביות ומנסה לתפוס לך את היד. מדובר בסיטואציה מאיימת מהרבה סיבות. קודם כל - כי ההתנהגות שלו הייתה אלימה. אפילו אם הוא לא החטיף לך מכות, הדרך שבה הוא ניגש אליך הייתה אלימות לשמה, הדיבור שלו לאורך כל הדרך היה אלימות לשמה, והגיוני מאוד היה להגיב בבהלה. חוץ מזה, ההתנהגות שלו התיישבה לך על רגשות האשם שלך - כאילו יכולת למנוע פיצוץ (אם היית ממשיכה לסבול בשקט) ולא מנעת. אחרון חביב, יכול להיות שהוא אכן הזכיר לך אירוע טראומטי מעברך. אבל את לא זו שאשמה בכרך. זה הוא, שהתנהג בגסות רוח ובתוקפנות, אשם שהוא הזכיר אדם שתקף אותך וגרם לך לטראומה. ההתנהגות האלימה שלו, היא שעשתה אותו דומה לאדם אלים אחר. זה לא שראית קשישה חביבה ותקפת אותה במוט ברזל כי "נזכרת בטראומה", נכון? ראית אדם אלים, נזכרת באדם אלים, לא תקפת אף אחד, נלחצת ובכית. אפילו נזק לא גרמת. הקיצר, את לא פסיכית, התגובות שלך יותר נורמליות משל רוב האנשים שאני מכירה. שוב - תפסיקי לחפש למה את לא בסדר, במצבך הנוכחי הגיע הזמן שתתמקדי ב"מה עושה לך טוב" כי את יותר מדי בסדר רוב הזמן, וזה לא בריא למערכת העצבים (לפעמים).
 

RANI B 23

New member
אבל איך אני יכולה לדעת,

יכול להיות שאני סתם עושה לו עוול בגלל ההשוואה הזאת . ברור לי שההתנהגות שלו לא בסדר בכלל, אבל אולי אני עושה סימביוזה (ככה אומרים?) בין שני המכרים ואז דברים שהוא עושה אני רואה בצורה חמורה מדיי . אני יודעת שאבא שלו לא התכוון לפגוע בי, הוא לא היה עושה את זה במקום ציבורי ופוגע בשם שלו , לא נראה לי שהוא היה עושה את זה גם במקום לא ציבורי . ואני כמעט בטוחה שהראש ידע והרגש לא. כלומר, ידעתי שהוא לא יפגע בי אבל הרגשתי אחרת ונכנסתי למצב של דוחק כזה . לגבי כל תחושת ה"אשמה", אני חושבת שזה תוצר של איך שחינכו אותי, כי גם אז, כשקרה מה שקרה עם אותו אדם אחר שעשה את מה שעשה דאגו להשתיק את זה ו"לטפל" בזה בפנים. וכשאנשים שקרובים ואמורים להגן עלייך מבקשים ממך להסתיר ולהשתיק משהו שבעצם אין לך שום חלק בו זה מיד גורם לך להרגיש אשמה. ואני לוקחת את זה איתי למקרים אחרים . אני לא באמת *חושבת* שאני אשמה במה שקורה עם אבא של החבר שלי, אני *מרגישה* ככה . הניתוח שלך נכון וגרם לי לראות עוד כמה דברים . אבל, אבא של החבר שלי תמיד ישאר אבא שלו ואני לא יכולה להגיב אליו ככה. זה מוזר, זה לא מתאים ובעיקר לא בריא .
 

Old Girl

New member
הי מותק אני מנסה להבין

מה גורם לך להתבצר בעמדה הזו של ה"פולניה" המיתולוגית שיושבת בחושך ומכבה על עצמה סיגריות. אם את מנסה בתת מודע, בעקיפין, לקבל אישור לכך שהרגשות שלך לגיטימיים, הפגיעה שלך מוצדקת וההתנהגות שלך בסדר - את יכולה לראות שכל הפורום מאחוריך. הדבר היחיד שמעורר כאן אצל האנשים אי נוחות זה הניסיון הסגפני שלך להלקות את עצמך כל הזמן (ע"ע מטאפורת כיבוי הסיגריות). אבא שלו לא "התכוון לפגוע בך" - הוא פגע בך. היחס שלו לאורך כל תקופת בית החולים היה אלים (האלימות אינה רק פיזית) ופוגעני. הדרך שבה תפס/ ניסה לתפוס אותך ביד היא דרך פוגענית, אלימה. הוא בהחלט התכוון לפגוע, ובמקרה הכי טוב - לא הייתה לו שום כוונה *למנוע פגיעה*. הבנתי את העניין ה"מרגישה כך גם אם לא חושבת כך", ולדעתי כדי לטפל בדברים ברמת הרגשות, צריך קודם כל לגבש עמדה רציונלית. ברגע שתהיי לגמרי בטוחה ברמה הרציונלית שאת בסדר, גם מבחינה רגשית תוכלי לעלות על מסלול הבראה/ איזון. כדי שתפסיקי להגיב "ככה" לאבא שלו, הוא צריך מצדו להפסיק לעשות פרובוקציות. המצב הזה לא אופטימלי, אבל בהחלט יש משפחות כאלה, שבהן מישהו לא מחבב מישהו אחר. אם הוא בן תרבות, המינימום שהוא צריך לעשות זה לשמור על איפוק ונימוס. כשיעשה זאת - תוכלי לנהוג בהתאם.
 

RANI B 23

New member
מצטערת, לא ככ הצלחתי להבין

את מטאפורת כיבוי הסיגריות. אשמח אם תסבירי לי, סליחה על הבורות . אולי יש לי כזה פאק באישיות שאני צריכה "לכבות על עצמי סיגריות" בשביל להרגיש קיימת. אני שונאת להגיד את זה, כי אני מרגישה שאני משתמשת בזה כתרוץ לכל מני דברים שלא מסתדרים לי, אבל אולי כתוצאה מכל מה שעברתי עם אותו אדם שעשה את מה שעשה אני כזאת - דפוקה, מה לעשות
.
 

s EsH

New member
רנין

את בקשר עם הפסיכולוגית שלך? אני חושבת שיעזור לך מאוד ליצור איתה קשר. היא מכירה אותך ואת הסיטואציה על כל מורכבויותיה ותדע להגיב כלפייך בצורה הנכונה ולהכווין אותך כיצד להתנהג בצורה שתעשה לך יותר טוב. פעם כתבת שהיא לא זמינה כי היא מאוד עסוקה. אם זה המצב, אולי תשקלי לקחת עזרה מקצועית בארץ? אני חושבת שזה יכול לעזור לך מאוד. אנשי הפורום, עם כל רצונם הטוב, לא מסוגלים לקלוט את התמונה כמו שהיא ולעזור לך באמת.
 

s EsH

New member
אני מצטערת אם נעלבת

זאת לא היתה הכוונה שלי. אני רואה מההודעות שלך שאת מצליחה להסתדר לבד יופי. אבל אני גם רואה שיש מורכבויות כמו טראומה מהעבר, קשר בעל מטענים זהותיים, קונפליקטים רגשיים עצומים וכו' שדורשים סיוע מעמיק יותר מתמיכה של חברי פורום שלא מכירים אותך באמת. אם נעלבת אני מצטערת. לרגע לא ניסיתי לרמוז שאת לא מתמודדת עם המצב כמו שצריך. רק ניסיתי להפנות אותך לאפיק סיוע שיכול לתמוך בך טוב יותר. בסה"כ הרשמתי אותי מאוד בהודעות שלך ואני חושבת שאת בחורה מדהימה. עוברת עלייך חוויה לא פשוטה וזה בסדר גמור להעזר בגורם מקצועי לתמיכה.
 

RANI B 23

New member
לא נעלבת.

אני מתמודדת עם המצב הכי טוב שאני יכולה, אני עושה שמיניות באוויר בשביל שזה יהיה ככה (עזבי שאני מתרסקת כל פעם מחדש בגלל זה, אבל לא משנה). אף אחד לא יערער אותי לגבי זה, כי את זה אני יודעת בוודאות . לשאלתך, אני לא רוצה ולא צריכה אותה כרגע בחיי מהסיבה שהטיפולים איתה מתמקדים בלפתוח דברים קשים מהעבר ולטפל בהם, זאת מהות הטיפול. והאמת, שממש ממש אבל ממש לא מתאים לי לנבור "מקצועית" בעבר שלי. כאילו אין לי מספיק בעיות עכשיו שאני צריכה להתעסק באחרות . לא מדובר בטיפול שעושה לי טוב, אלא ההפך (יעשה לי טוב בטווח הרחוק, סביר להניח). ואני צריכה לפנות אליה כשאני חזקה להתמודד עם הדברים האלה ולא עכשיו . אני יודעת בדיוק מה היא תגיד לי, ואולי אני נאיבית ואני סתם דוחה את הקץ למשהו שאני בכל מקרה יאלץ להתמודד איתו , אבל לא בא - לי לשמוע אותה, בכלל .
 

Old Girl

New member
זאת מטאפורה של הלקאה עצמית.

מכל ההודעות שלך עולה, שחלק ניכר מהבעיות שיש לך (חוץ מהחלק שלא את תורמת כמובן) נובע מכך שאת לא מספיק אוהבת את עצמך. ברמה הרציונלית את יודעת שיש לך ערך ומנסה להעריך את עצמך - אבל ברמה הרגשית את פשוט לא אוהבת מספיק את המכלול הזה שמייצג את מה שאת. זו לא הפרעה נדירה או משהו, גם לי היו בחיים תקופות של שנאה עצמית קשה, גם לבן זוגי היו (למען האמת יש לו עדיין, וזה בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים) - אבל חשוב להיות מודעים לזה ולפחות לדעת לאזן את הדחפים של שנאה עצמית במודעות לכך שאת ראויה לאהבה, עצמית ובכלל. כשמישהו מתנהג עליך מגעיל, התגובה הבריאה של אדם שאוהב את עצמו היא לכעוס עליו, לרצות להתרחק ממנו, לשים גבולות. לעומת זאת, אדם שחסרה לו אהבה עצמית עלול להתנהג בצורה אמביוולנטית, לא עקבית. מצד אחד הוא מתרחק, שם גבולות, מנסה לפתור את הבעיה, מצד שני עמוק עמוק בלב הוא מרגיש אשם (למה? כי יש בו צד שמזדהה עם מי שפוגע בו, לא אוהב אותו וכד'). הקיצר תתחילי לאהוב את עצמך, שימי לב איך כולם מגיבים לך. מזמן לא היה קונצנזוס כזה בפורום: כולם כאן אוהבים אותך, וכולם או כמעט כולם חושבים שאת צריכה לדאוג לעצמך יותר.
 

RANI B 23

New member
את צודקת,

וזה שוב הפער בין השכלתני לאמוציונאלי שקיים אצלי . אני חושבת שאני מאד מעריכה את עצמי ויודעת (עם דגש על ה"יודעת") מה אני שווה. אם אני מרגישה ככה ? - על זה אני כבר לא ככ יודעת לענות, כי זה כל הזמן מתנדנד אצלי . זאת גם כנראה הסיבה לחוסר עקביות. אני חושבת שזה צץ ומתפרץ אצלי עכשיו מכיוון שבדרך כלל אני נמצאת בחברת אנשים שאני מאד בטוחה איתם ותמיד נותנים לי להרגיש שווה, וברגע שחזרתי לכאן (לפני חודש בערך) נכנסתי בבום לכל הביקורת הזאת ובלי הרבה תמיכה. ובנוסף לכל המצב החדש הזה (השבועיים האלה של המלחמה, אחכ הפציעה ואז אבא שלו וגם מצד המשפחה שלי לא ככ קל עם זה). זה הכל ביחד ... כי אני ממש לא מכירה את עצמי ככה, כמו שאת מתארת כאן, אחת שלא באמת אוהבת את עצמה וכ'ו. כבר הרבה זמן לא הרגשתי ככה וחשבתי שהתגברתי על זה . חשבתי גם שהתגברתי על הקטע הזה שאני צריכה כל הזמן לשאוב את הכוח מאנשים מסביבי, שאני מסוגלת לשאוב את הכוח מעצמי, ומסתבר שזה לא ככה. נ.ב. תודה לך, את אישה חכמה
 

magenta73

New member
את צריכה להפסיק לרדת על עצמך.

אבא שלו אגרסיבי איתך, וזהו. אין כאן דרך קלה להגיד את זה. אולי זה שהוא מזכיר לך איזה משהו מוסיף למדורה, אבל בגדול, גם בלי קשר או בלי העבר, הוא עדיין אגרסיבי. בנוסף, את נמצאת במקום קשה פיזית ונפשית - עם חבר שנפצע, והמשפחה שלו, לפחות האבא שלו שעושה לך צרות. מי לא היה קצת מתחרפן?
 

RANI B 23

New member
קצת מתחרפן ?

לא נראה לי ש"קצת" התחרפנתי . אני השתגעתי ! סתם, אני מגזימה. זה פשוט מרגיז אותי שאני כזאת drama queen וכל דבר אצלי צריך להפוך לעניין כזה גדול, במקום לפתור את זה במקום ולהמשיך הלאה.
 

RANI B 23

New member
דייי !!!

עוד פעם. עכשיו הוא מנסה לפעול לי על המצפון. הוא אומר לי "למה את מסכסכת, אין לך לב ?" וכאלה. הוא שואל אותי "מה את מנסה לעשות, את מנסה לקחת לי את הבן שלי". אוף. חאלס, אני לא יכולה ככה יותר...
 

sani48

New member
נו

וענית לו או לא? אמרת לו שניסית לדבר איתו לפני זה מלב אל לב,אבל במקום לנסות להבין לליבך הוא רק המשיך להיתיחס אליך יותר בזלזול,תשאלי אותו מה הוא ציפה שתעשי? את נימצאת רב השעות ביממה בבית חולים,חבר שלך והבן שלו מחלים מפציעה קשה,במקום לתמוך אחד בשני הוא יורד עליך בכל היזדמנות,תשאלי אותו,למה?תשחקו לו את על המצפון,תשאלי אותו מה עשית לו רע שאת קיבלת ממנו יחס כזה? על כל מיקרה הוא זה שצריך להיות לו מצפון אז שלא ישחק אותה מסכן,במקום לשמוח שהבן שלו בסדר,הוא משגע לך לחברה שלו את המוח מאחורי גבו שהוא שוכב פצוע בבית חולים,,צריך להיות קקה של בן אדם בשביל לעשות את זה,כי פה זה לא עיניין רק שהוא לא מכבד אותך אלה את הבן שלו ואת הרצונות שלו,הוא לא חייב לאהוב אותך אבל הוא חייב לכבד אותך,לסיכום תורידי לחץ ועל תרגישי רע, הוא צריך להרגיש רע,ובצדק,אני חושב שתקחי אותו לשיחה ותסבירי לו הכול מחדש,שהדבר האחרון שרצית לעשות זה לגרום לאיזה סיכסוך בנכם,פשוט הרגשת שאת כבר לא יכולה יותר,ושוב פעם תגידי לו שאת מקווה שתכלו לפתוח דף חדש,את לא מצפה ממנו שייהיה חבר שלך פתאום,רק שיתן לך את הכבוד הראוי,ולא יחס מזלזל,ואם הוא לא מקשיב להגיון אז זה בעיה שלו,על תשברי את הראש יותר מדי,בהצלחה נשמה.
 

RANI B 23

New member
עוד שיחה ?

אני כבר לא יודעת כמה השיחות האלה עוזרות . בכל פעם שניסיתי לדבר איתו זה רק החמיר. תמיד כשאני נפגעת מאנשים אני מנסה להבין מאיפה זה בא, למה הם עושים את זה. ואני כן יכולה להבין אותו . אני מבינה שהוא כנראה באמת לא רוצה קשר בעייתי שכזה לבן שלו, עם כמה שכואב לי להגיד את זה . ובנוסף לזה הוא גם חתיכת גזען, אז הוא לא יודע להתבטא . וכל ההתנהגות שלו נראת לי כמו חוסר אונים. כי הוא מנסה את כל הדרכים ולא מרפה ומתנהג בצורה מגעילה . כמו פרפורי גסיסה של מישהו שמנסה הכל וכבר לא אכפת לו מההשלכות . אבל זה אולי גורם לי להתייחס בחמלה ולהבין, אבל זה לא הופך את זה לבסדר. וזה עדיין מרגיז . מרגיז כי הוא פוגע בי, מרגיז כי נראה שהוא דואג לדברים הלא נכונים. במקום לדאוג להחלמה של הבן שלו הוא מנסה להרוס את הקשר שלו איתי . הוא גם פוגע בבן שלו בסופו של דבר. הוא מצא שעיר לעזאזל להפיל עליו את כל האשמה . אני אשמה בפציעה שלו , אני אשמה שהוא כועס ומתרחק ממנו, לך תדע, אולי אני גם אשמה בכל המלחמות שהיו עד עכשיו ואני שותפה באיזה ארגון טרור . חאלס, באמת שנמאס לי . אני לא בנאדם רע, אני לא רגילה שמתייחסים אליי כבנאדם רע . כאילו יש לי מטרות זדוניות וסודיות ואני משתמשת בחבר שלי . אתמול חבר של החבר שלי בא לבקר, וכשהוא יצא הוא חיבק אותי. אז אבא שלו בא ואומר לי "T (החבר שלי) יודע שאת ככה מתמזמזמת עם החברים שלו, הוא יאהב את זה ?" ובאמת, מה הקטע ? "מתמזמזמת" ? חבר שלו חיבק אותי וכבר אני איזה שרמוטה ? הוא מחפש אותי כל הזמן על הקטנות האלה ואיכשהו הוא מצליח לגרום לי להרגיש לא בסדר. מזל שהחבר שלי מספיק אינטליגנט לדעת שאני לא עשיתי שום דבר . אני האחרונה שיבגוד בחבר שלי או יעשה משהו מאחורי הגב שלו . אני אוהבת אותו ואין לי שום כוונות רעות . בסך הכל אוהבת ורוצה קצת שקט .
 

sani48

New member
האמת, אני מיתפלא עליך

שאת נותנת לכל שטות שהוא אומר להשפיע עליך ככה,את הרי יודעת שזה שטויות אז מה את מנסה להבין מזה משהו? חבר שלו חיבק אותך כדי לתמוך בך,כי הוא יודע כמה קשה לך,זה שהאבא הכורדי שלו לא יכול להבין את זה זה כי הוא אטום אין הרבה מה לעשות,אז או שתגידי לו שיתעורר מהחלום וזה לא מזמוז זה ניקרא תמיכה( אולי לא שמע על המילה הזו אז תחדשי לו),,או שלא תגידי לו כלום,אבל על תיתרגשי,מה אכפת לך שהוא זורק שטויות? אם הוא אומר לך מילה לא יפה או שהוא לא מכבד אותך אני מבין,אבל על תרגישי מאוימת כל הזמן,תיתרכזי בחבר שלך,ועל תיתיחסי אליו פשוט,לגבי שיחה עם אבא שלו זה לא משהו הכרחי אם את חושבת שאין בזה טעם,אבל במיקרה הוא בא אליך באיזה טענה שסיסכסת בינו לבין הבן שלו אז תגידי לו הכול.
 
למעלה