שרון שיאצו
New member
מעדכנת כמובטח- שבוע אחרי
הודעתי הראשונה בנושא- חוג הספורט של דור נמשך. הפעם דור הלך עם אבא. יצא מהבית בשמחה גדולה, שינוי מרנין. אני מייחסת את זה לעובדה שהבטחתי לו שהמורה הבטיח שהוא יהיה אליו נחמד, אחרי שדברתי איתו בטלפון. לחוג עצמו דור הגיע רבע שעה לפני כולם, כפי שסוכם מראש מול המורה, על מנת לתת לו זמן להתרגל (כמו כל שבוע). אחרי אותה רבע שעה כולם הצטרפו, והתחילה פעילות בקוביות ספוג. דור נהנה מאד ושיתף פעולה באופן מלא. אחרי ה'חימום' הזה, התחילה פעילות ה'שטח'. המורה נמנע מלהיכנס לעימותים עם הילדון וכן לא אמר לו את המשפט ההוא שהבהיל את דור ("אתה מתקרב אליי!!"), או כל יציאה בינונית בנוסח זה. עם זאת, הוא עדיין 'לא כוס התה שלו'. נגד זה אין לי ממש מה לעשות. מבחינת המתקנים והארגון עצמו, אבא שוב התרשם כמוני שהמורה מעולה, מביא פעילות מעניינת ומגוונת והמתקנים איכותיים. דור מאד מאד חושש מכל מה שקשור לטיפוס על מתקנים גבוהים שאינו מכיר (בניגוד, למשל למה שקורה בגן המשחקים ליד הבית), וסרב גם להיתלות על הטבעות ולעשות סלטה בהנחיית המורה. בעלי לא חשב על האפשרות להציע לו רק להיאחז בטבעות ולהתנדנד. לא נורא, גם הוא בתהליך למידה. פעם אחת במהלך החוג דור התקשה מאד במשהו ובכה. אני לא יודעת לגבי הדינמיקה בינו לבין אבא שלו, אבל אצלי זה לא קרה, כך שנראה לי שאפשר גם ללא הבכי. יש לציין שהוא מתעקש להוריד נעליים, וההתעמלות יחפים מקשה על עליית חבלים וסולמות. נעבוד על זה בשבוע הבא. זהו, התחושות מבלבלות. המורה, החוג, המתקנים- הכל בסדר. הילדון צריך להתקדם בקצב איטי יותר. כלומר, אחרי שנוטרלה 'בעיית המורה', הגענו לשורש הבעיה- הפחדים (בניגוד ליכולת הפיזית) המגבילים אותו. קבלנו החלטה לעשות כל שיעור שוב ושוב את מה שאינו מרתיע אותו ולהתקדם בקצב איטי ביותר, תוך תמיכה מירבית. אנו מצפים לשיפור תוך חודש וחצי, ואם לא יחול שיפור עד תאריך זה (שלמנו מראש)- נחפש מסגרת פרטית של ריפוי בעיסוק. תודה על תמיכתכן ועצותיכן. אני משתדלת ליישם.
הודעתי הראשונה בנושא- חוג הספורט של דור נמשך. הפעם דור הלך עם אבא. יצא מהבית בשמחה גדולה, שינוי מרנין. אני מייחסת את זה לעובדה שהבטחתי לו שהמורה הבטיח שהוא יהיה אליו נחמד, אחרי שדברתי איתו בטלפון. לחוג עצמו דור הגיע רבע שעה לפני כולם, כפי שסוכם מראש מול המורה, על מנת לתת לו זמן להתרגל (כמו כל שבוע). אחרי אותה רבע שעה כולם הצטרפו, והתחילה פעילות בקוביות ספוג. דור נהנה מאד ושיתף פעולה באופן מלא. אחרי ה'חימום' הזה, התחילה פעילות ה'שטח'. המורה נמנע מלהיכנס לעימותים עם הילדון וכן לא אמר לו את המשפט ההוא שהבהיל את דור ("אתה מתקרב אליי!!"), או כל יציאה בינונית בנוסח זה. עם זאת, הוא עדיין 'לא כוס התה שלו'. נגד זה אין לי ממש מה לעשות. מבחינת המתקנים והארגון עצמו, אבא שוב התרשם כמוני שהמורה מעולה, מביא פעילות מעניינת ומגוונת והמתקנים איכותיים. דור מאד מאד חושש מכל מה שקשור לטיפוס על מתקנים גבוהים שאינו מכיר (בניגוד, למשל למה שקורה בגן המשחקים ליד הבית), וסרב גם להיתלות על הטבעות ולעשות סלטה בהנחיית המורה. בעלי לא חשב על האפשרות להציע לו רק להיאחז בטבעות ולהתנדנד. לא נורא, גם הוא בתהליך למידה. פעם אחת במהלך החוג דור התקשה מאד במשהו ובכה. אני לא יודעת לגבי הדינמיקה בינו לבין אבא שלו, אבל אצלי זה לא קרה, כך שנראה לי שאפשר גם ללא הבכי. יש לציין שהוא מתעקש להוריד נעליים, וההתעמלות יחפים מקשה על עליית חבלים וסולמות. נעבוד על זה בשבוע הבא. זהו, התחושות מבלבלות. המורה, החוג, המתקנים- הכל בסדר. הילדון צריך להתקדם בקצב איטי יותר. כלומר, אחרי שנוטרלה 'בעיית המורה', הגענו לשורש הבעיה- הפחדים (בניגוד ליכולת הפיזית) המגבילים אותו. קבלנו החלטה לעשות כל שיעור שוב ושוב את מה שאינו מרתיע אותו ולהתקדם בקצב איטי ביותר, תוך תמיכה מירבית. אנו מצפים לשיפור תוך חודש וחצי, ואם לא יחול שיפור עד תאריך זה (שלמנו מראש)- נחפש מסגרת פרטית של ריפוי בעיסוק. תודה על תמיכתכן ועצותיכן. אני משתדלת ליישם.