מספר שאלות.

[אתם לא רוצים לדעת]

מספר שאלות.

כבר כמה שנים אני סובלת מדיכאון וחרדות. עברתי טיפולים אצל פסיכיאטר ופסיכולוגים רבים אך כולם קבעו שאני לא צריכה טיפול מיוחד כי אני מודעת לבעיה ואני גם יכולה להיתנהג נורמאלי ולחייך כאילו הכל בסדר. הבעיה היא גם שמה שאני מציגה זה לא אני אלא מישהי אחרת... הפכתי לשקרנית כרונית, אני משקרת בנוגע לכמעט כל דבר שקרה לי בעבר או לבעיות שלי אבל עד כדי כך שזה הופך להיות נכון, לגביי הדמות שיצרתי. אני ממציאה דברים נוראיים שאני מתביישת אפילו לומר אותם כאן זה נורא וזה לא בשליטה שלי אני מביימת היתמוטטויות והתקפי חרדה בשביל תשומת לב.. ההורים שלי לא מוכנים לשלם על טיפולים כי הם טוענים שאני סתם מפונקת ושכשאני אהיה בת 18 אני אשלם לעצמי על מה שבא לי אבל עד אז הפיתרון הוא "להעשיק את עצמך בלימודים ולעזור בבית" ואז הכל יהיה בסדר. אני לא יודעת לאן לפנות או מה לעשות בבקשה תעזרו לי

 

[hadar_1]

השערה

את מביימת התקפי חרדה וכו' כדי למשוך תשומת לב. ההורים מסרבים להכיר בעובדה וממעיטים בתשומת הלב שהם נותנים לך ודואגים להכחיש את העובדה שאת זקוקה לעזרה ע"י כך שהם אומרים לך ש"הכל יהיה בסדר" - ובכך הם עוד יותר מוכיחים את חוסר תשומת הלב וההתייחסות הלא רצינית שלהם לבעייותייך. גם אם את מפונקת, אני לא חושבת שזו סיבה לא לתת לך טיפול פסיכולוגי אם מגיע לך. יכול להיות שגם החרדות והדכאונות שמתרחשים אצלך נובעים מהיחס של הורייך כלפיך. אני מציעה לך - 1 - מאחר והם מסרבים לממן לך טיפול פסיכולוגי, לפנות ליועצת בי"ס. 2 - לנסות להתעסק בדברים אחרים, שלהורייך לא תהיה כל התערבות או השפעה עליהם, כמו חוגים, חדר כושר, עבודה, מציאת תחביב חדש, בילויים עם חברים וכו' ולבדוק האם פעיליות חברתיות למיניהן יוכלו לעורר בך שמחה ולהוציא את הדכאון הזה, שאולי מקורו בבית. בהצלחה. 3

 

[אתם לא רוצים לדעת]

הדיכאון הזה

כפי שהובחן ע"י אחד הפסיכולוגים שהייתי אצלהם קיים אצלי עוד מגיל צעיר מאוד ולפי סיפורים שההורים שלי סיפרו לו על תקופת היונקות שלי הוא שיער שאפילו שם... וזה המשיך לאורך כל התקופה של חיי גם עם חברות, גם בחוגים , גם באלף ואחת הדברים שאני עושה, בתנועת הנוער... תחושת השנאה העצמית והזוהמה העצמית מפרעים לי להיתקרב לבנים... הכל מעוות...

 

[hadar_1]

ממממ

תהפכי להיות בלונדינית... החיים יהיו יותר יפים תלבשי כל היום ורוד ותחשבי שהעולם ורוד בנים יתקרבו אלייך בגלל הבלונד זה יעשה אותך מאושרת וחוזר חלילה... סתם אחותי, אז אולי את צריכה לעבוד על הדימוי העצמי שלך. זה שהפסיכולוג שלך שיער שזה משהו שקרה בילדות, אחלה סבבה, את זה גם אני יכולתי להגיד לך, שיגיד לך ממה זה נובע, איך את יכולה לטפל בזה... נראה לי שגם כל הפסיכולוגים שהייתם אצלהם עד עכשיו לא ממש עזרו ואולי זה גם ייאש אותך... תחפשי מישהו טוב, עם המלצות ! בת כמה את ?

 

[אתם לא רוצים לדעת]

אני רק בת 17

ורציתי לצבוע לבלונד...אבל בסוף לא...

 

[לטאה ירוקה]

שאלה

אתם לא רוצים לדעת יקרה אם הבנתי נכון, את לא ספרת לפסיכולוגים שהיית אצלם את האמת.אם את לא מספרת ולא משתפת, הם לא יכולים לעזור לך. את צריכה לאזור אומץ ולגלות נכונות להפתח,לפחות חלקית כדי לקבל עזרה. אף אחד לא יכול לנחש לבד מה עובר עלייך. את לא חייבת לשפוך ולספר הכל מייד, ואת צריכה להיות מוכנה לכך שלא כל פסיכולוג יתאים לך, אם כי רוב הסיכויים שהוא יבין, ואולי תצטרכי לנסות יותר מאחד, אך קצת לדבר ולספר את האמת חייבים. וכל זה מנסיון אישי - עברתי בעצמי כמה שנים של טיפול פסיכולוגי.