סוף כל סוף קראתי
את כל שלושת החלקים! ממש טוב, כתוב נפלא, השפה טובה, הדיאלוגים אחלה. וגם כיף מאוד לקרוא כאן בפורום תסריט שכתוב כמו שצריך מבחינת פורמט וכו'. עכשיו כמה דברים, ובגלל שעדיין לא הגבתי על התסריט, אני מגיבה על כל החלקים שלו. "ג'סיקה נעשית היסטרית", בחלק הראשון. זה לא מובן לדעתי איך היא בדיוק מתנהגת. נכון שהיא אישה, ונשים הם היסטריות אבל בכל זאת, מה זאת אומרת היסטריה? היא צורחת? בוכה? שוברת דברים? בחלק הראשון, האיש ואישתו בארוחת בוקר? זה ג'סיקה ומורטי, לא? אז בסדר שלא רואים את מורטי, אבל מה עם ג'סיקה? מאוד אהבתי את הקטע על סיינפלד הרבה פחות אהבתי את הקטע על הטלפון. היה בזה משהו שניסה לקרוץ יותר מדי לצופה, וזה גם בדיחה שנתקלים בה המון. בקיצור, הפריע לי. בנוגע לשם, גרג גרגרובינסון (ובכלל השמות שלך ממש טובים), זה קצת מוגזם נראה לי אפילו גרג גרובינסון יעבוד יותר טוב לדעתי. "כן! תמיד אפשר לסמוך על ג'ודאס." זה אחלה משפט!!!!! גם השם הארווי אפשטיינלוין היה נראה לי קצת יותר מדי. ועוד פעם אני רוצה לציין שהדיאלוגים שלך אחלה! כשרוב אומר "או נו באמת..." לפני שמתחילים לספר לו סיפור, ויש פלשבק וכו', זה ממש טוב, כי זה עובד על שני מישורים ו...בקיצור אהבתי. כשג'ונה אומר "קריר" זה אמור להיות COOL? כי זה ממש מגניב! אגב, שאלה. אתה יודע שאין כזה דבר 66FM? זה מכוון? התסריט הרי אמור להיות אמריקאי, נכון? בקטע של התוכנית רדיו יש שם את המשפט "וזה לא סוד ששימוש בסמים ומתירנות מיניות מקובלים בקרב רוב המוסיקאים בארצנו". זה לא נשמע לי משפט אמריקאי, יש בזה משהו מאוד ישראלי, 'הארץ שלנו'. ביחוד עוד כשמוזכר ה"סלעים המסתובבים", שהם להקה בריטית. ובכלל באותה תקופה של שנות ה-60 וה-70 הרבה מהלהקות הגדולות היו בריטיות. בקיצר, הפריע לי המשפט הזה. בנוגע לסוף, די ציפיתי למשהו כזה. מהרגע שג'סיקה סיפרה עליה ועל מורטי, פשוט האמנתי לה כשהיא אמרה שהוא אף פעם לא יעשה לה כזה דבר וכו', די ציפיתי לכך שההתנהגות שלו על הבמה היתה מזוייפת ומתוכננת מראש. אני לא כל כך מבינה את ההתערבות של כל הלהקה בקנוניה הזאתי. ביחוד כשהם רק מוציאים דיסק חדש. אני מבינה את מורטי, כי הוא הסביר כמה זה קשה לו כל המצב הזה, אבל אני לא מבינה את שאר הלהקה. הם הרי רק מוציאים דיסק חדש, אז נכון שאם מורטי ימות אז המכירות של הדיסק הספציפי הזה יהיו טובות, אבל מה בנוגע לעתיד? הם לא רוצים להמשיך עם הלהקה עוד קצת? אני מבינה את מורטי וג'סיקה, ציפיתי שהם יהיו אלה שמאחורי זה. אבל כל השאר, זה שכולם היו מעורבים בזה ושכולם ידעו וזה שהם סיפרו את כל הסיפורים המפוארים האלה, לא מסתדר לי בכלל. ולמה שהם ישימו עצמם כחשודים? ואם זה באמת השיקול הכלכלי וכו' אז למה לא לזייף התאבדות? ובנוגע לישראלי/אמריקאי. חוץ מכמה מקומות בתסריט שמוזכרים שמות של מקומות, והקטע של הארוחת בוקר למשל עם הקותלי חזיר. אין שום סיבה למה התסריט הזה לא יוכל להתרחש בארץ. אני בכלל לא אוהבת שתסריטים שצריכים להתרחש בחו"ל כתובים בעברית, אבל כאן, זה לגמרי יכול להיות בארץ, כקומדיה מטורפת ופארודית. ואפילו להשאיר להם מעין סלנג מתורגם, כמו "קריר" ודברים כאלה יכול לעבוד פשוט מעולה. בנוגע לתקופה. ת'כלס, חוץ מהקטע עם סיינפלד וכו' אין שום תחושה של התקופה בתסריט. זה יכול להתרחש בכל זמן, זה יכול להתרחש עכשיו וזה לא יהיה מורגש בכלל. ודבר נוסף אחרון, לא צריך לראות את מורטי בסוף, מהבחינה הזאתי הסוף בסדר גמור. נכון שצופים אוהבים לדעת הכל אבל גם לא צריך להאכיל אותם בכפית עם כל פרט.
