ולצערי, אתה לא הבנת אותי.
כל עוד השיקולים הם ענייניים לטובת השגת המטרה (שחרור החטופים), הקריאות האלה הן בהחלט מיותרות. אבל בעיניי, מרבית הפוליטיקאים (ואולי כולם) מערבים שיקולים פוליטיים גם במיקרה שאמור להיות עליו קונצנזוס לאומי! ולכן, כל הקריאות האלה מטרתן, בין היתר, לגרום לפוליטיקאים שמנהלים את המדינה, להתעלות אל מעבר לשיקולים הלא כשרים האלה, ולחשוב כל הזמן על השגת המטרה. אני אומר "בין היתר", כי העלאת הנושא לסדר היום באופן תמידי, מיועדת גם לכל אותם גורמי חוץ (אומות העולם) שיש להם יכולת השפעה מסויימת להביא לשחרור החטופים. לסיכום: לשאלתו של יחיאב "וכי יש לנו ספק בכך שהם אינם עושים הכל, בגבולות הסביר וכנגזרת מאחריותם הרחבה, למען שחרורם?" אני משיב: כן, אני מטיל ספק בכך שהם "עושים הכל" למען שחרורם. והעדות הניצחת לכך, היא ההתנהלות שלהם במיקרה של רון ארד (לפחות כשהיה שבוי ע"י ארגון "אמל"). לילה טוב.