גיל יכול להיות דבר משחרר.
את יכולה ללמוד מהגיל, ואת יכולה להלחם בו. זה תמיד בחירה. קודם כל, אם את בוחרת להביא ילדים לעולם, פתאום את מבינה שלגוף שלך יש משמעות ותפקיד הרבה מעבר לאיך הוא נראה. הוא מביא חיים לעולם, הוא מטפל בהם. למרות שהריון ולידה הן חוויות מאוד לא פשוטות לגוף שלך, הן גם חוויות שמשנות את נקודת ההתבוננות שלך על עצמך. חוץ מזה, הגיל נותן גם פרספקטיביה. את לומדת מה חשוב יותר ומה חשוב פחות בחיים. בלי להכנס כאן לרשימה דרמטית, אבל אהבה, משפחה, חברים, חופש, שלווה, כח אלו דברים הרבה יותר חשובים מהחסרונות החיצוניים הקטנים שלך. עם הגיל, את משיגה יותר, מגשימה יותר, עושה יותר. את כבר לא הבטחה, את המימוש שלה. ועם כל ההישגים האלו, באים גם פידבקים חיוביים מתוכך כלפי עצמך, וגם מהסביבה אלייך. את לאט תביני, שהפגמים שאת רואה בעצמך, בטלים לעומת הדברים הטובים שאת עושה עם החיים שלך עבורך ועבור הסובבים אותך. ואחרון, עם הגיל את לומדת לסלוח. את לומדת לסלוח לאחרים על הטעויות שלהם, ולעצמך על אלו שלך. כי את לומדת שהכל זמני ואין טעם לחיות את הזמן הזה בכעס או בביקורת מתמדת. זה תמיד נורא מצער אותי לשמוע נשים שמבקרות כל הזמן את הגוף שלהן, שנלחמות בעצמן, ונלחמות בשנים שלהן. הזמן הוא משהו טוב שקורה לנו, לא משהו רע, והגוף (והפנים) זה משהו שניתן לנו כדי להנות ממנו ולשמור עליו, ולא עונש להלחם בו.