מניפסט עמותת החזרה למכתב

[blue eyed soul]

מניפסט עמותת החזרה למכתב

מניפסט עמותת החזרה למכתב בתיבת הדואר שלי יש בעיקר פרסומות. הן מוצאות את דרכן ישירות לפח הקטן שנמצא מתחתיה. המעטפות היחידות שעוצרות שם מגיעות מהבנק או מהעירייה – דו"חות חנייה בדרך כלל. הרבה זמן כבר לא קיבלתי מכתב. מכתב אמיתי. ממישהו שכתב אותו בכתב היד האישי שלו, על נייר שנבחר במיוחד, שקופל והוכנס למעטפה שעליה הודבק בול, שעליו הוחתמה חותמת הדואר. מכתב שאי אפשר לעשות לו פורוורד. שלא מדביק אותך בוירוסים ולא מאיים עליך שאם לא תעביר אותו הלאה יקרה לך משהו נורא. זה לא שאני נגד האי – מייל, היעיל, המהיר והזול, פשוט הוא קצת הרג את המכתב. מרוחק ורשמי, כתוב בפונט אריאל בגודל 10 בצבע שחור בדרך כלל, הוא לעולם לא יהיה חלק מאוסף כמו שהיה לי פעם: אוסף מכתביות ואוסף בולים. לכן על משקל Email - מעתה אימרו PHYmail: (physical mail) יוחזר הדואר הפיזי. זה שלא מחייב אותך להיות און ליין – הוא כבר יחכה לך. יציץ מהתיבה בין הפרסומות והחשבונות. מחכה לראות את המבט המופתע שלך. לבוקס טופס ,(The Box Tops)הלהקה המצויינת מהסיקסטיז, יש שיר שנקרא "המכתב". (הקשיבו באתר www.boxtopsclub.com נראה לי שאין מתאים ממנו להמנון העמותה. גד עמנואל blue eyed soul

 

[הדי אור]

אז אולי במקביל נקים עמותה נוספת

להחזרת הכירכרות עם הסוסים (דרך אגב אף פעם לא סיפרו לנו על הריח שהיה ברחובות בגלל "האגזוז" - המפלט של הסוסים). ואולי נקים עמותה נוספת למען החזרת התקשורת על ידי יונים?

 

[ליילנד המקורית]

תשים GPS על הסוס../images/Emo6.gif

זה הזכיר לי משהו. יום אחד גנבו רכב עם איתורן, באיתורן בדקו ועלו עליו בשטחים רק מה, האיתורן נע מצד לצד בצורה משונה, כשהגעיו לאיתורן מצאו אותו על חמור. מתוחכמים, לקחו את האוטו, הורידו ממנו את האיתורן וצחקו על כולם....

 

[lomas]

הדי: יש לך רעיון ענק!!

אני מוכן לתמוך בך וללוות אותך לכל אורך הדרך. שני טעמים:

אחד מריחות הילדות הכי זכורים לי הוא ריח הצואה של הפרות והסוסים. זהו ריח חמצמץ שמלווה אותי ואת כל אלה שגדלו בסביבה כפרית. זהו ריח שהוא קרוב לריח האדמה הרטובה.

מי שנסע בילדותו בכירכרה חווה חוויה בלתי רגילה. לא מדבר על קיבוץ שהסיע ילדים בעגלה עם כמה חמורים מסכנים סביב חדר האוכל והמכבסה. אני מדבר על סוס אמיתי, עייף, תשוש, מתנדנד מרוב המעמסה, מתייסר ממכות השוט, צועד ומכה בקצב באבני הרחובות. איזה יופי!! הדי: אחריך!

 

[ז ק ו]

אם אתה כבר מדבר על סוסים../images/Emo13.gif

ומה שיוצא להם מאחוריהם, אז שמע על מקרה מבדח: מלכת אנגליה ארחה אישיות מסוימת לנסיעה בכרכרה שלה, ותוך כך אחד הסוסים שחרר נפיחה. המלכה התעשתה מיד, ובחיוך אמרה: "זה קורה גם אצל משפחת המלוכה" ואז הדפלומט השיב בנימוס: "מענין, לולא אמרת זאת, הייתי בטוח שהסוס עשה את זה"

 

[אמא של אליעד]

מה היופי בהתעללות בסוס????????????

 

[lomas]

מי כתב שיש יופי בהתעללות של סוס?

בזמנו - אם נרצה או לא - הסוס היה כלי תחבורה יחידי כמעט כדי להגיע ממקום למקום על פני היבשה. בני דורנו עוד הספיקו בילדותם לראות סוסים רתומים לעגלות. לי אישית היה דוד עם חלוקת לחם על עגלה סגורה. כזאת עם סוס רתום עליה. כילדים היינו מחכים לו ביום שישי - ערב כניסת השבת - שיעבור ליד הבית של סבתא כדי שיקח אותנו לעשות סיבוב. תאמיני לי שזה היה מאוד מרגש. לא מזמן בביקורי בארגנטינה, נזכרתי עם בנו על חוויות ילדותנו וביניהם על ה"הסעות" הללו. הוא בעצמו זכר שלאבא שלו היה טנדר. אבל זה היה בשלב מאוחר יותר. ותארי לעצמך שפער הגילים ביננו הוא לא כל כך גדול. בקיצור, במקרה שלנו הסוס זכה ליומיים של מנוחה: גם בשבת של היהודים וגם בראשון של הנוצרים. ולסיום: מה אנו הילדים הבנו בהתעללות בבעלי חיים?

 

[אמא של אליעד]

שים לב לתיאור שלך בהודע הקודמת

אתה בפירוש מתייחס לסבל של הסוס, ואחר כך כותב "איזה יופי". אני חייבת לציין שגם אני עדיין זוכרת את התקופה של העגלות והסוסים,ובילדותי בנתניה הם עדיין שימשו גם למטרות תיירות. למען האמת, כילדים, אכן לא היינו רגישים לסבל שלהם.

 

[lomas]

כן! יכול להית שלא התנסחתי נכון.

אבל האמת היא שהסוסים סבלו ואנחנו כילדים נורא נהננו מהחוויה של נסיעה על עגלות שלא למטרות תיירות בלבד. וכאמור, איך היה נראה עולמנו ללא ניצולו של הסוס המסכן?

 

[ליילנד המקורית]

גם ברחובות בילדותי היו עגלות נוסעים

עם סוסים, זו לא היתה עיר תיירותית אז אני באמת לא יודעת למה הם שימשו. אולי כ"קו פנימי" במקומות שלא היה קו אוטובוס, כשהגעתי לרחובות ב-64 היו עדיין שתיים כאלה.

 

[צביה53]

העגלות ברחובות...

שמשו בעיקר להעברת דירות, להעברת פרי הדר לבית האריזה.. למוכרי האבטיחים שהיו עוברים ברחובות, מוכרי הקרח..(מי קנה 1/3 בלוק, 1/4 בלוק, 1/2 בלוק.?) וגם מוכר הנפט היה בא רכוב על סוס.... זכרונות ילדות.

 

[ליילנד המקורית]

לא צביה, כשהגעתי לרחובות ב-64

היו שתי כרכרות כאלה שאיני יודעת מה היתה תכליתן, אך ב-66 בחופש הגדול כתבתי "שירים" כאלה על מנגינות קיימות וכתבתי שיר על ערי ישראל ועל רחובות כתבתי: "רחובות היא עיר גדולה השתגעתי בגללה רק תנועה ואוטובוסים כבר החליפו את הסוסים אך נותרו כאן דיליג'נסים מעטים נורא כדי לחזור מקופ"ח סע בכרכרה". היחידה שנכתבה באור חיובי היתה חיפה שתמיד אהבתי. אני כותבת את זה כיוון שאם היום אחרי 40 שנה הזכרון יכול לתעתע את השיר כתבתי כשהכרכרות עוד היו או זמן קצר אחרי שנעלמו. כמו כן היו עגלותלהובלות עוד כמה שנים אחרי, אני עצמי הסתייעתי בעגלה כזו ב-75 כשעברתי דירה באותו רחוב.

 

[אמא של אליעד]

מישהו כתב פעם

שבשנת 2000 אי אפשר יהיה ללכת ברחובות בגלל מה שהסוסים ישאירו בהם...

 

[אבא של נעם]

אני מאוד בעד!

שלום גד. אני בעד. ואל תקח ללב את התגובה של הדי, אם הוא רוצה שיקים לו עמותת כרכרות. יש לי מכרה אחת שמתכתבת עם אנשים בחו"ל במכתבים של ממש - לא בשביל הבולים, ולא בשביל כלום, רק בשביל ההתכתבות. מסתבר שיש אנשים שחושבים כמוך, וגם עושים עם זה משהו. כסיפתח, אני שולח אליך את כתובתי במסר - שלח אלי מכתב.

 

[סקיפי]

../images/Emo45.gif

 

[אמא של יותם1]

דווקא אלי מגיעים מדי פעם מכתבים

אלו בעיקר מכתבים מחברות שלי בחו"ל. עם כל הכבוד לאי-מייל (ויש כבוד. אפשר לענות באותה דקה שמקבלים אותו, ולקבל תשובה אחרי דקותיים), היחסים בינינו אינם כאלה מיידיים, ואפשר להשתמש ב- snail mail, הדואר הזוחל, בשביל לשמוע מה התחדש אצלנו מאז המכתב הקודם. אני גם עוסקת הרבה בהחלפת אמנות ואומנות, שלא לדבר על חברי הפורום שמעשירים את אוסף הגלויות מחו"ל שלי מדי פעם, כך שתיבת הדואר שלי מאוד עסוקה. אני מסכימה איתך שלקבל מכתב או חבילה בדואר זה מאוד מאוד כייף, ומצטרפת לעצומה. שלח לי כתובתך במסר, וקבל מכתב (רק מכתבים? גלויות לא הולך?)

 

[אמנון אלבז]

מכתבים מחברות מגיעים גם אלי

חברת החשמל חברת הטלפון חברת הגז ועוד רבים וטובים

 

[lomas]

אני אוהב את הרעיון שלך.

יש בו גם מן התמימות - ובמידה מסויימת יש בו גם קצת התממות. אבל הוא יפה. אני אוהב לקבל מכתבים, במיוחד אם הם לא מהחברות הכי טובות שלי: בזק, ברק, חשמל, צבי בר, וכדומה. לפעמים, אבל אם נורא נורא משעמם לי, אני כותב לעצמי מכתב. אבל הפעם, אני אחרוג ממנהגי, וכמו אחרים, אני אמסור לך את הכתובת במסר אישי, וגם אשמח לענות לך בהקדם.

 

[דובושכ]

לי יש חבר

שסיפר לי שהמכתבים היחידים שמגיעים אליו לתיבת הדואר בביתו הם מחֵברות שונות שאפילו אינן יודעות את שמו ולכן כתוב על המעטפה: לדייר בבית מס 112/7 רח' נתנוביץ , רעננה 45456