אוקיי, אבל עדיין על קצה המזלג:
אולי בכל זאת תפרט על שיטות החישמול בבקשה?
אוקיי, אבל עדיין על קצה המזלג:
המנועים החשמליים הפשוטים ביותר עובדים על זרם ישר. ברשת הארצית לעומת זאת עובר זרם חילופין (רקע היסטורי: "
מלחמת הזרמים"). ולכן יש צורך בהמרה, שאותה אפשר היה לבצע בתחנות יישור מיוחדות לאורך המסילה המחושמלת. מתקני היישור בזמנם היו גדולים ומסורבלים, אי אפשר היה להתקין מיישרים על גבי הציוד הנייד עצמו (דיודות סיליקון להספק גבוה פשוט לא הומצאו עדיין). ולכן נשארו עם שתי אופציות:
א. כנ"ל, הזנת הרכבות בזרם ישר שמתקבל מהרשת הארצית בתחנות יישור לאורך המסילה. וזה הפתרון שאומץ ברוב המדינות בתחילת המאה ה-20.
ב. שימוש בזרם חילופין בתדר נמוך. תדר הרשת הארצית, 50 הרץ, היה גבוה מדי למנועי AC של התקופה. מדינות דוברות-גרמנית החליטו לאמץ את השיטה הזאת, של
AC בתדר נמוך. זה איפשר להם ליהנות מיתרונות זרם החילופין כבר בשלב מוקדם יחסית, אבל אילץ אותם להקים רשת חשמל נפרדת עבור הרכבות שכללה תחנות כוח ייעודיות, דבר שפגע ביעילות הכלכלית של השיטה.
היתרון של AC טמון בהפצה, שהיא יעילה הרבה יותר: אפשר להשתמש במתח גבוה ולהנמיך אותו רק בקטר עצמו, פעם אי אפשר היה לעשות את זה עם DC בכלל, וזה עדיין מסובך יחסית גם היום. בגלל המתח הגבוה צריכים הרבה פחות תחנות השנאה לאורך המסילה, ואפשר להזין את הרכבות בהספק גבוה יותר תוך שימוש בתיל בודד במקום זוג תיילים מקבילים שנדרשים במתח נמוך. בקיצור, חיסכון על גבי חיסכון.
בכל דבר יש יתרונות וחסרונות, אבל בשקלול הסופי, במסילות בינעירוניות
AC במתח גבוה ובתדר הרשת הארצית, מנצח את הזרם הישר בנוקאאוט.
ולכן ברגע שפותחו מתקני יישור קלים ויעילים יותר, שאפשר היה להתקין בציוד הנייד עצמו (מנועי ההסעה עדיין עבדו על DC), התחילו לחשמל מסילות חדשות ב-AC ולא התחרטו לרגע. כמו שכתבתי תיכננו להסב גם מסילות קיימות מ-DC ל-AC, אבל לא בטוח עד כמה זה בכלל ישים כשמדובר על עשרות אלפי קילומטרים של קווים עמוסים.
ברוסיה נוצר בלאגן לא קטן מהבחינה הזאת, ראו את המפה שבלינק המצורף (זרם ישר מסומן בכחול, זרם חילופין בירוק).