ממתי ערפדים נהיו בני אדם?

Boojie

New member
ממתי ערפדים נהיו בני אדם?

השאלה הזאת עלתה לי בעקבות מאמץ יחסי הציבור בזמן האחרון, עם כל הראיונות וזה (אוי, שלא תדעו, החיים שלי כל כך קשים, היא נאנחה בעצב), ושאלות שחוזרות בכולם. הרי ערפדים התחילו את הקריירה שלהם - קודם במיתוסים ופולקלור ומאוחר יותר ביצירות תרבותיות מוכרות - כמפלצות. בשלב מסוים הם עברו טרנספורמציה לערפדים שנראים לכולנו מובנים מאליהם בימינו - יצורים שיש להם אמנם יכולות ומגבלות שונות מלבני אדם רגילים, אבל בתכל'ס הם בני אדם מגזע קצת שונה - יש להם רגשות, מוסר, צרכים, רצונות, הם מסוגלים לנהל קשרי אהבה של ממש עם בני אדם רגילים וכן הלאה. ונדמה לי שזה גם מה שאפשר לערפדים להפוך לטרנד אמיתי - העובדה שהם הפכו ניתנים להזדהות, ולא סתם מפלצת זולה עם איפור גומי וניבים מודבקים. התחושה הראשונית שלי הייתה שהשינוי הזה התחיל (או לפחות הפך לטרנד) אצל אן רייס, אבל מאוחר יותר עלה על דעתי שזה בטח לא התחיל אצלה. כלומר, היא כנראה זו שהפכה את זה לטרנד, אבל זה בטח הופיע גם קודם. בטח אנשים פה שקראו הרבה יותר ממני (ובפרט, קראו הרבה יותר ממני כל מיני סדרות באנגלית, מה שאני לא כל כך עושה) יידעו לומר אם יש דוגמאות משמעותיות מוקדמות יותר שבהן ערפדים כבר עברו את הטרנספורמציה הזאת ממפלצת לילה נוראה לבן אדם עם רגישות לשמש והעדפות תזונתיות קצת מוזרות. (הערה: אני מעלה את השאלה גם בפורום אורט. סתם, כי יש אנשים שלא אוהבים לענות לשאלות פעמיים).
 

מיכאל ג

New member
תופעה טבעית במחזור החיים של כל מפלצת

מספיק להסתכל במסע בין כוכבים כדי לראות את זה: כל גזע במס"ב התחיל את דרכו כאויב שפל ומגעיל ולאט לאט הפך לעוד גזע עם ערכים שונים אבל ניתנים להבנה. תראי את הקלינגונים של הסדרה המקורית לעומת אלו של הדור הבא וחע"9, הקארדסים ששבו את פיקארד לעומת גארק או הפרנגי בפרקים הראשונים בהם הופיעו לעומת היצוג שלהם ע"י קווארק ורום. ספציפית לערפדים? אני חושב שכל הערפדים, גם אלו הרעים, תמיד תוארו כבעלי רגשות כלשהם. אפילו לפני דראקולה, הערפד תמיד התחיל בתור אדם חי וגם אם הוא רשע ויש לו (או לה!) נטיה לגזול את כוח החיים של מושא התאווה שלו, עדיין התאווה עצמה תמיד תוארה כבעלת אופי מיני. לתאר ערפד "טוב" ולהפוך את היחסים שלו עם בן אנוש מיחסים בכפיה ליחסים בהסכמה, זו לא קפיצה מחשבתית גדולה מדי. תקדימים לאן רייס? טוב, אפילו ב"קרמילה" משנת לא-זוכר-כמה-אבל-הרבה-לפני-דראקולה, הערפדית מתוארת כמסוגלת לנהל חיים אנושיים למדי והיא לא מפלצת עם שיניים מודבקות. כמובן, שהתאווה שלה משמעה מוות איטי לאלו שהיא חושקת בהם, אבל עדיין. יש ספר של פרד סייברהאגן שנכתב שנה לפני הספר של רייס, מין רביזיה של הסיפור של דראקולה, בו דראקולה יוצא חיובי. וכמובן - דאקולה! הערפד/ברווז ששותה רק קטשופ!
 

מיכאל ג

New member
ושאלה אחרת - ממתי זומבים נהיו מד"ב?

פעם זומבי היה אדם מת שהוחיה ע"י מכשף וודו כדי לשמש בתור עבד. היום זומבי זה מישהו שנדבק בחיידק מהונדס מאיזו מעבדה של תאגיד מרושע. לאן נעלם כל האספקט המיתולוגי / פנטסטי?
 

Boojie

New member
אני חושבת שבשלב די מוקדם, יחסית.

זומבים אף פעם לא היה נושא שממש אהבתי, אז אני מודה שלא ראיתי הרבה סרטי זומבים ונדמה לי שלא קראתי אפילו ספר זומבים אחד (בורותי בתחום די יקרה לי, יש לומר), אבל לדעתי אפילו ב-Return of the Living Dead (שהוא מ-85, אם כי בטח היו לזה מופעים כבר קודם) מדובר באיזה גז צבאי.
 

kenny66

New member
עוד קודם

אצל רומרו ב"ליל המתים החיים" (1968) הסיבה היא קרינה של לוויין שמתרסק (אלא אם כן אני מאוד מתבלבל). המעבר מ"קרינה" ומלחמה גרעינית למחלה הוא חלק מהעתקת החששות ממלחמה גרעינית לזירות אחרות של המחצית השנייה של שנות ה-80, אבל העיקרון של זומבים "מדעיים" זהה. יש מאמר אקדמי שנקרא The Zombie Manifesto שמדבר על שלושת השלבים של הזומבים - מהזומבי של האיטי, דרך הזומבים של ניו-אורלינס ועבור לזומבים של התרבות הפופולרית. הוא כתוב עם קריצה לא מוסתרת ל-The Cyborg Manifesto ומהחברות מודעות מאוד לכך שהניתוח הפוסט מודרני שלהן נראה לעתים מצחיק, אבל יש בו דברים מעניינים.
 

אלודאה

New member
הלווין לא מתרסק

הוא חולף מעל בית קברות, והזומבים הם מתים שקמו מקברם. הזומבי המודבק בוירוס התחיל עם resident evil, אאל"ט.
 

gadallmighty

New member
לדעתי:

הגורם לשינוי הוא הניסיון לקבל סוג של אמינות עלילתית הרי כולם יודעים שוודו זה אגדות ילדים אך וירוס טרנסגני הוא סכנה אמיתית שרק מחכה להתפרץ אגב, ניתן לתארך סרטים וספרים ע"פ סוג האיום בהם, ממלחמה כללית לשואה גרעינית דרך חייזרים וכלה בווירוס מחשב או פתוגן ביולוגי
 

Boojie

New member
אני תוהה אם זו תופעה פוסט-מודרנית

(טפו עלי שאמרתי את המילה עם הפ'). כלומר, הקטע הזה של לראות דברים מנקודת המבט של המפלצת, ולהפוך את המפלצות לבני אדם, במקום לפחד מהרוע הזר בחשכה.
 

Boojie

New member
כן, פרנקנשטיין הוא דוגמה קלאסית

(אפילו השתמשתי בה בעצמי אתמול, GMTA), אבל לדעתי הוא מאד הקדים את זמנו ביחס לטרנד. ועדיין, אצל המפלצות הקלאסיות נדמה לי שיש תחושת זרות גם כשכן נותנים לנו איזושהי הצצה לתוך המניעים שלהן. אולי זה סתם רושם שלי.
 
קצת יותר רחוק מפרנקי, אני חושד

מה לגבי paradise lost של מילטון, או הקומדיה האלוהית של דנטה? השטן, שהחל דרכו כשליח האל ללא רצון עצמי, הופך לבעל מניעים ועומק משל עצמו, וכך גם שאר המלאכים שסרחו/נפלו. לא בטוח לגבי האיליאדה, אבל נדמה לי שבאודיסיאה גם מופיעות כמה מפלצות שעברו האנשה כזו או אחרת ונוספו להם רגשות ומניעים מעבר לצמאון דם לשם צמאון הדם. אני מנחש שזו תכונה אנושית לנסות לא לקבל דברים כפשוטם, אלא לייחס מניעים של ממש לכל דבר, כולל ושגים מופשטים... אפילו בשטוחלנדיה, לצורות גאומטריות יש מניעים - אז למה לא למפלצות?
 
ופרנקנשטיין זה טרנד?

כמה זמן עבר מאז נכתב, עד שהזומבים הפכו לאירוע יומיומי? וכן, המיתולוגיה הנוצרית של ימי הביניים זה טרנד. היא הולידה את טולקין, בין השאר. וכן, המיתולוגיה היוונית היא גם טרנד. היא הולידה שיעורי ספרות עם אנטיגונה...
 

גולי233

New member
אאל"ט סיפור הפיכתו של דרקולה לערפד הוא

סיפור מאוד אנושי (איבד את אהובתו באופן טרגי ומשם זה התחיל, או משהו כזה).
 

מיכאל ג

New member
לא זכור לי שזה היה בספר

אני חושב שזה היה רק בסרט מ- 1992. בכל מקרה היות שכדי ליצור ערפד צריך להרוג בן אדם אני מניח שכל סיפור יצירת ערפד הוא אנושי-טרגי בהגדרה.
 
למעלה