ממש לא בא לי לחטוף

[שירה כמים 1959]

ממש לא בא לי לחטוף
אבל אני אחטוף כנראה
עד יומי האחרון
רק בגלל שאני אומרת את האמת הלא נראית
ובגלל שהאמת שוכנת בבטן שלי
אני חוטפת תמיד
ישר בבטן שלי
וזה איננו שיר
אלא תיעוד המצב

 

[שירה כמים 1959]

נא לא לרחם עלי.
רק להביט.

 

[שירה כמים 1959]

בבטן כואב.
נמצאים שם איברים חיוניים.
גם הנשמה מרחפת שם
על פני המעי הגס
וכל שאר האיברים.

 

[שירה כמים 1959]

ויש נשמה
או שאין
ולא אכפת לי מה יגידו
ריאליסטנים מצוקצקים יודעי מילים יודעי כול
או מטפלות רוחניות יודעות כול
כל יודעי הדבר - הסתלקו מהמסך שלי
תיכף ומייד,
קטנתם כבר להכיר אותי
קטנתם כבר לחבוט בבטני ולצמצם אותי
לכלל אמירות מוצקות,
אני היודעת:
נשמתי - הקיימת והלא קיימת - מרחפת על פני המים
שם האלוהים - הקיימים והלא קיימים - מגישים לה
זרי שושנים ריחניים

 

[שירה כמים 1959]

המשוגעת יוצאת ממצרים
ביד רמה ובזרוע נטויה
חוצה את הנהרות
מטפסת בבקעות
אבל אפאחד לא מוכן להגיד לה
"הי,
את יוצאת ממצרים,
גם את יוצאת ממצרים."
לא, מנסים לדחוף אותה שוב אל הנהר,
מגמגמים לה מילים של דיכוי, כבר היו צריכים לדעת טוב יותר,
כבר הייתה היא צריכה לדעת טוב יותר - נדחפת אל הנהר,
מבוטל נס חצייתו לשניים
והמעבר בין הנדים,
כבר הייתה צריכה לדעת טוב יותר,
עוד רגע תטבע
הגלים מציפים
נכון שזה רק נהר ולא ים
אבל זוהי יציאת מצרים שלה
דרך הנהרות ודרך הבקעות
ואפאחד לא יגיד לי אחרת, היא בועטת
ושוב נעשה הנס
ושוב נבקע הנהר
לרגע.

 

[שירה כמים 1959]

המשוגעת יוצאת ממצרים
גם המשוגעת יצאת ממצרים
כן, גם המשוגעת יוצאת ממצרים!
כן, כן, גם המשוגעת יוצאת ממצרים!!
כן, כן, כן, גם המשוגעת יוצאת ממצרים!!!
היא יוצאת ממצרים ביד רמה ובזרוע נטויה וברוח חלשה שהזקינה
במקל הליכה וצולעת - המשוגעת יוצאת
ותצא
יוצאת
ותצא
לא יחמוק אדם מפניה
המסמן את הדרך אל הארץ המובטחת
לא תחמוק אף פיסת אדמה
אף פיסת הבטחה
המשוגעת יוצאת ממצרים ביד רועדת ובאצבעות יציבות על המקלדת
כן, כך יוצאת המשוגעת
שלא מספקת את הסחורה
שחדלה לבעוט ברגל רמה להנאתכם הקוראים והקוראות
המשוגעת שמקשיבה פנימה ומדברת אל תוכה
שם בתוך הבור של הנפש
היכן שמכסים הבייגאלע והעוגות
שם מסתתרת היציאה ממצרים
אל הארץ המובטחת
ושוב ושוב ושוב
מתוך ההתקפלות
אל הארץ המובטחת
להנאתה שלה
רק להנאתה
רק לפתיחת בית החזה לשאיפה עמוקה
כמה פעמים ביום יכולה משוגעת אחת לצאת ממצרים?
עד שתבוא רווחה

 

[צללית_לבנה]

המשוגעת יוצאת ממצרים
גם המשוגעת יצאת ממצרים
כן, גם המשוגעת יוצאת ממצרים!
כן, כן, גם המשוגעת יוצאת ממצרים!!
כן, כן, כן, גם המשוגעת יוצאת ממצרים!!!
היא יוצאת ממצרים ביד רמה ובזרוע נטויה וברוח חלשה שהזקינה
במקל הליכה וצולעת - המשוגעת יוצאת
ותצא
יוצאת
ותצא
לא יחמוק אדם מפניה
המסמן את הדרך אל הארץ המובטחת
לא תחמוק אף פיסת אדמה
אף פיסת הבטחה
המשוגעת יוצאת ממצרים ביד רועדת ובאצבעות יציבות על המקלדת
כן, כך יוצאת המשוגעת
שלא מספקת את הסחורה
שחדלה לבעוט ברגל רמה להנאתכם הקוראים והקוראות
המשוגעת שמקשיבה פנימה ומדברת אל תוכה
שם בתוך הבור של הנפש
היכן שמכסים הבייגאלע והעוגות
שם מסתתרת היציאה ממצרים
אל הארץ המובטחת
ושוב ושוב ושוב
מתוך ההתקפלות
אל הארץ המובטחת
להנאתה שלה
רק להנאתה
רק לפתיחת בית החזה לשאיפה עמוקה
כמה פעמים ביום יכולה משוגעת אחת לצאת ממצרים?
עד שתבוא רווחה

וואו יש כאן תהליך של שיחרור ויציאה לחופשי וזו נשמעת הרגשה נהדרת. למרות שלא הכל מושלם את מצליחה לעשות זאת ושום דבר לא יחסום את דרכך...
המשוגעת כאן לדעתי קצת משוגעת משמחה ואם זה יימשך כך, הרווחה תגיע בקרוב...

 

[שירה כמים 1959]

וואו יש כאן תהליך של שיחרור ויציאה לחופשי וזו נשמעת הרגשה נהדרת. למרות שלא הכל מושלם את מצליחה לעשות זאת ושום דבר לא יחסום את דרכך...
המשוגעת כאן לדעתי קצת משוגעת משמחה ואם זה יימשך כך, הרווחה תגיע בקרוב...

תודה רבה רבה לתגובה המקסימה שלך צללית.
איזה פרשנות נהדרת.
ממש ממש מודה לך

 

[שירה כמים 1959]

מה דעתך שנבטל הכול
נבטל את כל החגים
ואז בתוך היומיום האפור
נצא במחולות
נצא בריקודים

 

[שירה כמים 1959]

נחלוץ חלצינו
נפתח את חגורות הקרב
ונשכב מתחת לסוסה אדיבה
לשתות מחלבה ולהתנחם
מרשעות בני האדם אחינו
מרשעותנו

 

[שירה כמים 1959]

אני נתתי את הבן שלי
ואת הבת שלי
למען המולדת
למען המולדת
חיילים יצאו בסך
הגשם פנינתי היה
והרופאים חמורי סבר
בעת שהזדחלו בין רגליי
להרוג
להרוג
את מי שאימא שלהם ביקשה
והתחננה
אמרה
אני ילדה
בסך הכול ילדה
למען המולדת הזקוקה לאימהות שפויות
הרגו את ילדיי
המשוגעות - בל תהי בן תקווה
והגשם ירד פנינתי
והילדים עם הדם
בין הרגליים
הזדחלו הרופאים
אמיצים ופיצוציים
למען המולדת
למען המולדת
שלא תביא משוגעים
שהגשם ימשיך לרדת פנינתי
שלא תהיה אימא משוגעת בישראל
זאת שנקראה על שמה
שירה כמים
כדם הכהה הריחני
הנוזל בין הרגליים
וההתכווצויות

 

[שירה כמים 1959]

זה לא שלי
זה שלה
ואלוהים
איפה אלוהים