ממרום נסיונכם כהורים...

ממרום נסיונכם כהורים...

מתי השארתם את הקטנים אצל סבתא/דודה/מטפלת "ווט אבר" ויצאתם לנופש בפעם הראשונה??? ולכמה זמן? ובאיזה גיל זה נחשב "לאידיאל" יותר, כלומר מבחינת חרדת הנטישה? גל בת חצי שנה ושבועיים(מי סופר
)וכבר מעכשיו עם חרדת נטישה, ובוכה אצל זרים... זקןקה לדעתכן/נסיונכם/ן...
 
כשסיון (הגדולה) היתה בת שנה וחצי

נסענו לשבוע לספרד והשארנו אצל הסבתות (שלושה ימים אצל חמותי שלושה ימים אצל אמא שלי). כשחזרנו הביתה היה ברור לנו שלנופשים הבאים נצא איתה.
 
חזרנו מהטיול בספרד ביום חמישי וכל

סוף השבוע סיון לא הסכימה לזוז מאיתנו. לשירותים בקושי הצלחנו ללכת. ביום ראשון, כשראתה את המטפלת שלה, נרגעה קצת וחזרה לעצמה רק אחרי כמה ימים. אמא שלי אמרה שהיא הרגישה על הילדה את הגעגועים. זה שבר אותי. אגב - כבר במונית בדרך לשדה התעופה התחרטתי ורציתי לחזור הביתה. לא יודעת איך השתכנעתי לטוס בכל זאת - וזה היה שווה. ספרד מקסימה
 

ניקי ב

New member
אני לא השארתי אף פעם

והם בני שנה וחמישה ,ושלוש. קשה לי עם זה. למרות שמזמן הייתי צריכה להשאיר.
 

sariii

New member
אנחנו תמיד לוקחים את הילדים איתנו

וככה נהנים הכי בעולם ולא צריכים לדאוג
 

פרח 007

New member
בגיל שנתיים ורבע בערך...

ללילה אחד
אין אידאלי. תזרמו. תנסו אולי בתור התחלה לצאת בשעות ערב ושמישהו אחר ישכיב אותה לישון.
 
בסביבות גיל שנה או קצת יותר

אבל זה מאוד שונה מילד לילד. יש ילדים שמסתגלים מאוד מהר להישאר עם סבא/סבתא, דודים וכד' ויש כאלה שזה לוקח להם המון זמן. צריך לנסות ולראות איך הם מגיבים, ולפי זה לפעול.
 
אם אני זוכרת נסענו פעם ראשונה

לסופ שבוע בלעדיה כשהיא היתה בת שנה. היה מדובר ב-2 לילות בלעדיה. חמותי באה להיות אצלנו בבית כדי שלא נזיז אותה מהמקום שהיא אוהבת ורגילה שלא תצטרך להתרגל פעמיים ויהיה לה טראומה. אצל רותם לעומת זאת בגיל 4 חודשים כבר עזבנו ל-4 ימים וחזרנו ושום דבר לא השתנה היא אפילו לא שמה לב שאבא ואמא לא היו ושוב הזעקנו את חמותי אלינו שתהיה עם 2 הילדות. בשלישית והאחרונה כרגע - יצאנו בגיל 5 חודשים שלה, ואח"כ בגיל שנה וחצי שהיתה הפעם האחרונה וכל פעם כזו היו 2 לילות שדווקא לה בגלל שהיא ינקה והיתה מאד מחוברת אלי היה לה קשה מאד. ולכן בעקבות זאת החלטנו שמעתה כל החופשות יחד עם הילדים בינתיים זה מצליח לנו לא רע.
 

הילהל

New member
שנתיים ושלושה חודשים

ביומולדת של אבאשלו. ליומיים. שמנו לב שכשבת דוד שלי מגיעה הוא פשוט לא רואה אותנו ממטר, אז השארנו אותו איתה ונסענו. נדמה לי שהוא לא ממש שמח כשחזרנו...
 

אמאורית

New member
קרוב לגיל 6...

אבל לא מרצון אלא מחוסר אפשרות. אם היינו יכולים היינו עושים את זה הרבה קודם. סעו תהנו - זה חשוב מאוד!
 
ומה לגבי הזוגיות???

גם אני בדעה ש"שלושה זה תמיד ביחד"...טוב, נו לפחות עד שאהיה מוכנה נפשית. אבל האיש ועוד כמה חברים טוענים שלעולם לא אהיה שלמה עם זה, ומוטב להתחיל עכשיו, לפרק זמן קצר, סופשבוע, לא יותר.
 

sariii

New member
אני גיליתי שאנחנו משפרים נפלא את

הזוגיות כשאנחנו נוסעים כולנו, כי בפעם היחידה שנסענו לבד כ"כר התגעגענו שלא נשאר לנו זמן וחשק לזוגיות אבל כשאנחנו נוסעים כולנו ביחד, תמיד מוצאים גם זמן לזוגיות....
 

Rשף

New member
ומה עם מי שכן שלם עם זה ?

אנחנו טרם השארנו את הילדה אצל אחרים (אני מניח שלידה של האחות לא נחשבת בתור "נופש") ושנינו שלמים עם זה לגמרי ומבלים איתן בכל מקום.
 
עו לא השארתי אף פעם ../images/Emo3.gif

ולפי מה שנראה לי זה גם לא יהיה בקרוב... רוני בת שנה ועשרה, וקשורה אלנו בצורה יוצאת דופן. לא מוכנה אפילו להסתכל על סבאסבתא... את בני הבכור, שהיום הוא בן 17 ,לא השארנו עד גיל 3 בלעדנו. היה לנו קשה מאוד לעזוב אותו אפילו לבילוי קצר. אמרו לנו שאנחנו עושים נזק לילד שלא נותנים לו להתנסות בבילוי עם מישהו אחר, הלכנו לבית ספר להורים של מכון אדלר ושם לימדו אותנו איך "להיפרד" מילד לבילוי קצר של בית קפה. אומר לך שככל שמושכים את הזמן ב- "לא להשאיר את הילד עם מישהו אחר" זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה,גם לילד ןגם להורה. אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד...גם היום עם רוני, הסיפור חוזר על עצמו. קשה לנו להיפרד מימנה, ולה כנ"ל. אין לי עצות מועילות, סורי.
 
זה בדיוק מה שנאמר לי...

שככל שאדחה את "הקץ" יהיה קשה יותר... לבתי קפה/סידורים השארנו ולא פעם אחת, אני מדברת על שהייה מחוץ לבית למשך יותר מיממה. לאילת למשל, לקחנו אותה איתנו כשהיתה בת חודשיים, מאוד נהננו, אבל לזוגיות זה לא תרם הרבה...
(חוש הטיימינג של הקטנה שואף לאפס...
אם את מבינה למה אני מתכוונת?!..)
 
למעלה